קיצור תוחלת חיים בתאונת דרכים ופיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון

בנוסף עותרים התובעים לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל בהתאם להוראת תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976, פיצוי נוסף בגין קיצור תוחלת חיים אותו הם העמידו על 1,000,000 ₪, החזר הוצאות קבורה בסך 80,000 ₪, וכן הפסד הישתכרות בעבר (שכן כיום התובע היה אמור להיות מעל גיל 18) בגובה השכר הממוצע במשק למשך חודשיים (מסכום זה הם לא ניכו מס הכנסה), לכל זאת מבקשים התובעים שיתווסף וכן שכר טירחת עו"ד והוצאות משמעותיות.

...

לסיכום:- סך כל הנזק שנגרם הינו 856,525 ₪.

סה"כ הנתבעים ישלמו לתובעים סכום כולל של 991,802 ₪ עד ליום 10.9.19, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

אעיר, כי המומחה נתן גם חוות דעת משלימה להערכת קיצור תוחלת חיים של התובע - בנסיבות, שבעקבותיה השיב על שאלות הבהרה שהוצגו לו. כפי שיפורט להלן, בסיכומו של דבר, המומחה מוצא קשר עובדתי-רפואי מסוים בין התאונה והחבלה בה לבין מחלת הריאות שאובחנה אצל התובע כשבועיים לאחר התאונה, אך איננו מוצא קשר סיבתי עובדתי-רפואי בין התאונה והחבלה בה לבין ההתדרדרות הכוללת שניכרת בתפקודי הנשימה של התובע והתוצאה של השתלשלות המאורעות בעניננו; תוצאה - שמתבטאת בעיקר בצורך בפיום קנה קבוע, לעזרה בסילוק הפרשות בשל כוח שיעול ירוד ולנוחות בסיוע הנשמה בשעת הצורך.

לענייננו, מתוך שאיפה להשוות את זכותו הבסיסית של התובע לפעול להוכחת "סיפור חייו" - כתשתית לקביעת הנזק שבגינו הוא זכאי לפצוי בתיק פלת"ד זה - לזכותו של "אדם בריא", אני מוצא כי יהיה נכון להסתכל על ההתדרדרות במצבו הבריאותי של התובע בסמוך לאחר התאונה כהתדרדרות שהופעתה הוקדמה למול המועד שבו היתה צפויה להיות בהיתחשב "במהלך הטבעי" מחלת הרקע שלו, ולנסות ליצוק תוכן לסיפור המשוער של חייו – במשקפיים שמאפשר יישומה של דוקטרינת אובדן סכויי החלמה.

כאב וסבל אזכיר, כי על פי הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976; ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (17.6.81)].

...

סכום זה כולל את סך הפיצויים בראשי הנזק הבאים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר 200,000 ₪ עזרת הזולת 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 5,000 ₪ כאב וסבל 25,000 ₪ סך הכל: 250,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שישולם לתובע סכום של 250,000 ₪.

בהתאם: הנתבעת תשלם לתובע סך של 250,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עורך דין בסך 38,025 ₪, וכן תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון.

) וכן ר' בסעיף 12: "אין זה דבר בלתי-רגיל, שתוחלת חייו הצפויה של אדם, אשר נפגע כתוצאה ממעשה נזיקין, פוחתת אל מתחת לגיל הפרישה מעבודה, שהיה צפוי לו אילמלא ארוע הנזק." וכך נרמז גם בס' 37: "על בית המשפט, בבואו לקבוע את שיעור הפיצויים, להפחית מסך ההכנסות שהיו צומחות לניזוק אילו עבד "בשנים האבודות", את ההוצאות שהיה מוציא למחייתו.

שיטה זו, כמו שיטת הידות בכללותה, "מיתרחקת משימוש יתר בנתונים ספקולאטיביים, ונמנעת מהבחנות בלתי ראויות בין ניזוק לניזוק שאין להן ביסוס אינדיבידואלי במציאות. היא מתוה רף פיצוי עיקבי, שיחול ברוב המקרים בהם קוצרה תוחלת החיים של קטין – הכל בהיעדר ראיות ממשיות לסתור" (פרשת פינץ, בפיסקה 11).

ראשי הנזק האחרים אין חולק שעיזבונה של המנוחה זכאי לפצוי בגין הנזק הלא ממוני, כקבוע תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, בסך 46,542 ₪.

...

ר' סקירה רחבה של הפסיקה בעניין זה בפסק דינו של כבוד השופט עמית בע"א 8961/16 ‏פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה (14.6.17), אשר מסקנתה היא שעל מי שמבקש להיות מוכר כתלוי הוא להוכיח שהוא בפועל סמוך על שולחנו של המנוח, וגם שהוא נעדר יכולת לכלכל עצמו בלא תמיכת המנוח: "על יסוד הנימוקים המפורטים, אני סבור כי רק ילד שתלוי בהוריו זכאי להגיש תביעה לבקשה לפיצוי בגין אבדן תמיכה כלכלית. אשר למהותה של התלות, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ככלל, "הילד התלוי במנוח הוא זה אשר תלוי בו כלכלית – במובן הרגיל של המילה, היינו, סמוך על שולחנו ונעדר יכולת עצמאית לכלכל עצמו" (פסקה 13; ההדגשה במקור).

בנסיבות אלה, אני סבורה שהסיכוי שהתובעת הייתה יוצאת לעבוד אלמלא התאונה אינו עולה על 20%.

בשים לב לכל האמור לעיל, גם כאן יש להעדיף פסיקת פיצוי גלובאלי על פני נקיטת חישוב מפורט.

לסיכום בתאונה הקשה שאירעה ביום 26.12.12 איבדו התובעים 2 – 5 את אימם, והתובעת 6 איבדה את חמותה.

אזכיר, כי על פי חוק הפלת"ד שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון); ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.6.1981)].

אינני מקבל הסתייגות זו. ברקע ההחלטה בענין אלחבניאן - שיקולים הפוכים מענייננו; שם נקבע כי אין לסמוך על כך שבנסיבות של קיצור תוחלת חיים ידועה מראש (שהנפגע חולה במחלה ממארת, למשל), קיים החשש הלכאורי שהמל"ל לא יטה ליתן אישור להיוון הקצבות - מתוך שיקול כלכלי טהור.

...

אינני מקבל הסתייגות זו. ברקע ההחלטה בענין אלחבניאן - שיקולים הפוכים מענייננו; שם נקבע כי אין לסמוך על כך שבנסיבות של קיצור תוחלת חיים ידועה מראש (שהנפגע חולה במחלה ממארת, למשל), קיים החשש הלכאורי שהמל"ל לא יטה ליתן אישור להיוון הקצבות - מתוך שיקול כלכלי טהור.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 100,069 ש"ח. סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 100,069 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 15,220 ₪, והחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 705 ₪ (משוערך מיום 24.11.16).

נזק לא ממוני – הפצוי הנתבע בגין "כאב וסבל" כולל גם את מרכיב קיצור תוחלת החיים שהרי מדובר במרכיב אחד של הנזק הלא ממוני הגורם סבל וכאב לעזבון.

על כן, אין מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין רכיב זה. כאשר בהתאם לסעיף 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו -1976, סכום הפיצויים לעיזבונו של המנוח הנו בשיעור עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המאקסימאלי בחוק, ובהיתחשב בעובדת היותו מאושפז בבית חולים טרם פטירתו במשך 8 ימים, היינו 50,919 ₪.

...

הנתבעים, טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להטלת חבות כנגדם, שכן חלה הסיפא שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד בו מוגדרת "תאונת דרכים" לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אותו אדם...". נטען כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים אלא מעשה התאבדות של המנוח (להלן: "התאבדות"), שקפץ במכוון לתוך כביש בין עירוני סואן, עת שהתקרבה לכיוונו המשאית בה נהג הנתבע 1, על מנת להביא למותו, ולפיכך, התאונה לא חוסה תחת חוק הפלת"ד ואינה מזכה בפיצוי לפי החוק.

סבור אני, כי בהיותו של המנוח, אדם צעיר, בתחילת מסלול חייו, נכון יהיה לקבוע פיצוי הפסדי השתכרות לעבר על פי שכר המינימום במשק, בסך 5,571.75 ₪ לחודש.

לא הוצגו ראיות המלמדות על הוצאת כספים ו/או הפסדי שכר בגין רכיב זה. על כן, התביעה בגין ראש נזק זה , נדחית.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 1,017,751 ₪, אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, כחוק.