שרות המבחן ממליץ לקצר את משך מאסרו של מערער 1 בשל התהליך הטיפולי המשמעותי שעבר וכדי לשמר את השגיו.
המערער נדון לתקופות מאסר ממושכות שלא הרתיעוהו, ואת העבירות ביצע כשתלוי נגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים בגין עבירות קשירת קשר לבצוע פשע, התפרצות לבית מגורים, גניבה והסגת גבול.
...
איננו מקבלים את טענת ב"כ המערער 1 בפני בימ"ש קמא ובפנינו כי מן הראוי היה לזכות את המערערים בשל "הגנה מן הצדק" לאור התנהגותו של הסוכן המשטרתי, שמסר להם את המידע לגבי הדירות והרכוש שגנבו מתוכן ואת המפתחות לדירות.
אף אנו, כמו בימ"ש קמא וב"כ המשיבה איננו מתעלמים מחלקו המשמעותי של מערער 1 בביצוע הפריצות והגניבות, לפני ואחרי ביצוען, ומהתיק שצרף בגין אספקת החשיש לסוכן הסמוי אך נראה לנו כי ההליך הטיפולי המוצלח שעבר ועובר המערער 1 ופער הענישה בין עונש המאסר נושא ערעורו לבין עונש המאסר שנגזר על מערער 2, מבלי להתחשב בהפעלת עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, מצדיקים הקלה מסוימת בעונש המאסר בפועל נושא ערעורו.
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את ערעורו של מערער 1 וקובעים שירצה 21 חודשי מאסר בפועל.
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את ערעורו של מערער 2.
