קיזוזים לא חוקיים, עמלות נסתרות והפחתת ימי עבודה

הצדדים חלוקים ביניהם בדבר זמני ההפסקה שניתנו לתובע במהלך יום העבודה, ובהתאמה - האם ניכוי זמני ההפסקות על ידי הנתבעת נעשה כדין.

על פי תחשיב התובע, שלא נסתר, חייבת היתה הנתבעת להפריש לקרן ההשתלמות בהתאם לשכר הבסיס סך של 1,475 ₪.

אשר לתוספת ותק – סעיף ג' לפרק 8 לצוו ההרחבה קובע: "לאחר שנת עבודה במוסך יקבל עובד תוספת ותק בשיעור 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה". התובע ערך תחשיב לפיו הוא זכאי לתוספת ותק של 29,133 ₪ (לפי שכר בסיס ללא עמלות).

מערכת הנוכחות של התובע מזינה את זמני ההפסקה באופן אוטומאטי ובהתאם מנכה אותם מהשכר ללא קשר אם התובע ניצל את ההפסקה או לא. הנתבעת טוענת כי כך או כך אין כל משמעות לשעות ההפסקה אשר הופחתו לתובע כי ממילא קיבל התובע שכר חודשי מלא.

יחד עם זאת התובע לא הוכיח כי נוכה לו השכר בגין ניכוי ההפסקה, שכן הגם שבעקבות ניכוי ההפסקה לא הגיע התובע לשעות התקן, לא נוכה לו שכר ממשרה מלאה גלובלית, וממילא אין התובע עותר לשעות נוספות.

...

נדחית טענת הנתבעת כי ו' החיבור בהגדרת מוסך: "בתיקונים ובשירותים" משמעה כי המקום יעניק גם תיקונים וגם שירותים.

משזו המסקנה, מתייתרת טענתו החלופית בדבר התפטרות בנסיבות שאין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו נגד סירוב הנתבעת להחיל עליו את תנאי צו ההרחבה.

התוצאה הינה כי נדחית טענת הקיזוז.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

בתובענה זו, שסכומה הכולל הועמד בתחילת ההליך על 123,490 ₪, נתבעו הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, תמורת הודעה מוקדמת, דמי גמולים לפנסיה, פדיון חופשה, פדיון הבראה, שכר עבודה אוקטובר 2016, הפרישי שכר, עמלות, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב לעובד על תנאי עבודה ופיצויים בגין תלושי שכר שהופקו שלא כדין.

תוכן המסרון הובא לעיל ומפאת חשיבותו נחזור על הדברים: "שרית אני באמת אוהב אותך... כרגע בתקופה הזו כדאי שלא נעבוד ביחד... את עוברת תקופה קשה בחיים שלך... כדאי לך כרגע לעשות סדר בחיים שלך... בכול אופן הצ'ק מוכן לך בעבודה... אני מאחל לך הצלחה בכול דרך שתבחרי" התובעת הוסיפה ותיארה בתצהיר כי "לא ראיתי את המסרון הזה והופעתי לעבודה ביום שישי, 14/10/16, כרגיל. רובי לא אמר לי שום דבר בעיניין הפסקת העבודה ורק בסיומו של יום העבודה הבחנתי בהודעה." (סעיף 15 לתצהיר התובעת).

אך מובן הוא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ההליך הלקוי הוא בעצם מסווה לעילת פיטורים שאינה חוקית (שם; וע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל - מירון חומש  (29.11.16)).

במסגרת סיכומיה הפחיתה התובעת 5 ימי חופשה אותם ניצלה במהלך שנת 2016 (סעיף 11א לסיכומי התובעת).

לעומת זאת, תוכנם של כרטיסי הנוכחות לא נסתר.

בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת הקזוז מצד הנתבעים, הן בהיעדר ראיות, והן לאור עדותו הברורה של הנתבע בסוגיה זו, המתיישבת עם הפסיקה, לפיה "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה" (בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – שחם, 14.5.18) ).

...

טרם סיום, מצאנו להעיר כי התובעת לא העלתה כל טענה לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע, ובכך לחייב אותו אישית בחובות הנתבעת.

לאור האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבע נדחית.

סוף דבר -התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; פיצויי פיטורים בסך 12,812 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2016 ועד התשלום בפועל;  פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;  שכר חודש אוקטובר 2016 בסך 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2016 ועד התשלום בפועל.

פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים לטענת העובדות הן פוטרו מעבודתן על רקע חשיפת היתנהלות לא חוקית של שבי ועל כן הן זכאיות לפצוי בהתאם לסעיף 3א(1) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין, תשנ"ז-1997), בסך 150,000 ₪.

בעיניינה של ליאת מפנות התובעות לסכום ששולם במסגרת תלוש השכר עבור חודש אוקטובר 2017 (נספח 19 לתצהירה השני של שבי), וכן לפירוט הפקדות ודו"ח הפרשות לתיק הנכויים (נספחים 20-21 לתצהירה השני של שבי) ממנו עולה כי נצבר עבור רכיב הפיצויים בקרן סך של 9,726 ₪.

אשר לליאת- מתלוש השכר לחודש 9/2017 עולה כי לליאת נצברו 9.80 ימי חופשה נכון למועד זה. שכרה היומי, הנטען על ידה ולא נסתר עומד על 480.5 ש"ח, ובסך הכל זכאית היא לפדיון חופשה בסך 4,709 ₪.

עוד במסגרת טענותיה מציינת ****ה שלא שולמה לה עמלה בגין פוליסות ביטוח שהונפקו עבור הלקוח מוראד באדה, עמו נערכו פגישות העבודה לעיל, ועל כן דורשת סך של 800 ₪.

לטענת התובעות ליאת לא עבדה שעות נוספות ואף נהגה לעזוב את מקום עבודתה מעת לעת במהלך יום העבודה מסיבות אישיות, ללא הפחתה משכרה.

...

על רקע האמור, ההליך דנן נפתח ביום 15.2.18 בהגשת כתב תביעה ובקשה למתן סעדים זמנים בגין הנזקים שנגרמו לתובעות בשל הפרסום אשר אליו נלווה על פי הנטען צעד של "גניבת לקוחות", באשר לטענת התובעות, בסמוך לסיום העסקתן פעלו העובדות על מנת לפנות ללקוחות ולשכנע אותם לעזוב את התובעות ולעבור לקבל שירותי ביטוח אצל סוכנות מתחרה בשם לב אינטר ד.ר סוכנות לביטוח (2009) בע"מ (להלן: "לב אינטר"), שעמה, לטענתן, התקשרו העובדות.

סוף דבר: התביעה העיקרית - נדחית על כל מרכיביה.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות שכנגד לליאת את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 3,349 ₪.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות שכנגד ל****ה את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 858 ₪.

אלא, טענתם הייתה שהתחשיב משקף את ההכנסות מבלי לנכות את הרווחים, וכי התובעת ייחסה לעצמה זכאות לעמלות מעיסקאות שהיא לא הייתה זכאית לעמלות עבורן (עיסקאות שהיו תחת טיפולה של שיילו).

יצוין כי חישוב זה נערך לפי שבוע עבודה של 5 ימים, שלפיו ערכה התובעת את חישוביה וכי נתון זה לא נסתר על ידי הנתבעים.

התובעת הודתה בניצול 4 ימי חופשה (ואכן בתלוש 4/18 רשום ניצול של 4 ימים מבלי להפחית בשכר).

ערך יום עבודה של התובעת הוא 544.5 ₪ (11,708 ₪ - שכר בסיס כולל עמלות ב-12 החודשים האחרונים להעסקתה, חלקי 21.5 ימי עבודה לחודש עבודה של 5 ימים בשבוע).

...

הנתבעים טענו מנגד שהתובעת קיבלה תלושים כסדרם וכי בסופו של דבר, עם קבלת התביעה, הם שילמו לה את ההפרשות שמגיעים לה. סעיף 26א(ב)(1) קובע שלבית הדין סמכות לפסוק פיצויים במקרה של אי מסירת תלושים כסדרם או במקרה של אי פירוט לגבי רכיב שכר מסוים, שחייב להופיע בתלוש.

התביעה להרמת מסך כלפי אור נדחית.

סוף דבר על הנתבעים 1-3 (אדם בן אור; אדם גרופ; וישראל, בהתאמה) לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סך של 11,708 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

במסגרת התביעה שלפנינו, טוענת התובעת לזכאותה לתשלום הפרישי עמלות מכירה וזכויות סוציאליות שונות בגין הפרשים אלו, פצויי פיטורים, פצויי הלנת פצויי פיטורים, יתרת דמי הודעה מוקדמת, יתרת פדיון חופשה, פיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין רישום חסר של שעות וימי עבודה בתלושי השכר ופצוי בגין עגמת נפש.

משלא נטען ולא הוכח בפנינו כי ראוי במקרה זה להפריד בין תקופות העבודה בהן שולמו שני רכיבים אלו לצורך חישוב פצויי הפיטורים, הרי שפיצויי הפיטורים יחושבו, כמצוות סעיף 8 לתקנות פצויי פיטורים, לפי שכר התובעת "ערב פיטוריה", בהיתעלם מן ההפחתה הזמנית בשכרה בחודשים האחרונים לעבודתה בהם לא קיבלה עמלות אישיות כלל.

14 ימי עבודה בתעריף של 742 ₪ הם 10,388 ₪ ובקיזוז הסכום ששולם בסך 5,588.69 – אנו פוסקים לזכות התובעת יתרת דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,799 ₪.

התובעת נימנעה מלחקור את מר אלמודעי ביחס לכך ותצהירו לא נסתר בנקודה זו. על כן ואף שמצאנו כי שלילת העמלות עלתה כדי הפרת חוזה העבודה עם התובעת, מקום בו פעלה הנתבעת בהתאם לייעוץ משפטי שקבלה כאמור – אין בידנו לקבוע כי הפרה זו נעשתה בחוסר תום לב. אשר לטענות התובעת לפיהן בשל ההתעמרות שלכאורה חוותה נקלעה למצב רפואי קשה, הרי שאלה לא הוכחו.

...

הפגיעה הגלומה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת כפועל יוצא מההתנהלות המתוארת, לאחר שקילת מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, מצדיקה לטעמנו פיצוי בסך 30,000 ₪.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה; 1,318 ₪ בגין עמלות אישיות לחודש אוגוסט 2020; 3,832 ₪ בגין בונוס לחודש אוגוסט 2020; 5,288 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים; 4,799 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת; 5,000 ₪ בגין פיצוי מכוח חוק הגנת השכר; 30,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים שלא כדין.