קיזוז תמיכות בחינוך מחשבון מוניציפאלי

הנתבעת טוענת, כי בין החודשים 9/12 עד 3/13 ניצל התובע 4 ימי חופשה כאשר נותרו לזכותו 19 ימי חופשה כאשר עם פרישתו שולם פדיונם של 18.3 ימי חופשה ועקב טעות שבוצע בקיזוז משכר זכאי התובע להשבת תמורה 7.7 ימי חופשה אשר נוכח טענות הקזוז שיש לעירייה, מתבטלת זכאות זו. הערייה טוענת כי היא כפופה להוראות משרד הפנים ואינה יכולה להחליט על דעת עצמה לגבי תשלום שכר, כל שכן כאשר היא מצויה בהליך הבראה ומונה לה חשב מלווה.

טענתו כי טיפל בעניינים הנוגעים לקרן לפיתוח קרית מלאכי נתמכה בעדותו של מר אלבז (סעיפים 5-7 לתצהירו, עמ' 24 שורות 1-3 לפרוטוקול) אשר העיד כי המשיך להתנהל מול התובע, נפגש עימו והתובע אף חתם על התחייבויות הקרן.

כך העיד גם מר עמר, מנהל מחלקת חינוך כי לו עצמו לא היתה כל אינטראקציה מקצועית עם מר שטיינר כאשר התובע שהה במעצר בית (סעיף 10 לתצהיר) וכי: "מוטי מלכה ממונה שלי כראש עיר בתחום החינוך למעשה שהכל עבד כרגיל ולא הייתה בעיה למעשה הוא ליווה אותי בתחום החינוך. ששמו את מר שטיינר המשכתי לעבוד באופן אוטומאטי" (עמ' 41 שורות 13-14 לפרוטוקול).

מעדותו עולה עוד כי התובע היה מעורב וכי "כל ההחלטות בנושא תוכניות כח אדם, תוכניות שלו. אני ספרתי את האנשים עם כסף ומוטי עשה את העבודה של האנשים שמכיר ויודע כך זה בעבודה מוניציפלית" (עמ' 37 שורות 21-22 לפרוטוקול).

ימי חופשה משקיבלנו את טענת התובע כי הערייה לא היתה רשאית להפחית את מיכסת ימי חופשתו בתקופת מעצר הבית ומשאין מחלוקת כי התובע קיבל תשלום מלא בתקופת מעצרו, יש לזקוף התשלום שקבל על חשבון שכר העבודה ולבחון מהי יתרת החופשה שלה היה זכאי התובע עם סיום עבודתו.

...

מכלל הראיות שהובאו בפנינו, איננו קובעים כי לא נעשה שימוש ברכב בתקופה שמיום 8.4.13 (המועד שבו לטענת התובע קיבל את מכתבו של מר אמונה והשיב את הרכב לעירייה) ועד ליום 5.5.13 (מועד שבו נמסר הרכב לראש העיר החדש), אלא שלא שוכנענו כי השימוש נעשה על ידי התובע.

משכך, לא מצאנו כי גרסת התובע נסתרה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את פדיון החופשה בסך של 88,387.65 ₪ ברוטו.

כללי – חברות פרטיות שעיסוקן במתן שירותי הסעה לתלמידים של הרשויות המקומית למוסדות החינות שבתחום סמכותן המוניציפאלית (להלן – שירותי הסעות, חברות ההסעה, בהתאמה), פעלו במהלך השנים, לפי הדין, לאחר שהתמודדו וזכו במכרזים שפירסמו הרשויות המקומיות להפעלת שירותי הסעה לתלמידי מוסדות החינוך, אשר כללו, בתנאי ההיתקשרות, בין היתר, סעיף הצמדה של התמורה לשעור ההתייקרות בענף ההסעות שפירסם משרד החינוך מדי ריבעון (להלן – תוספת התייקרות).

כן יש לקזז מתוספת ההתייקרות סכומים ששולמו לתובעת בשנים 2007-2006, כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת (נספח 3 לתצהיר), בסך כולל של 218,598 ש"ח. ישראל נדיבי, מנכ"ל מרכז המועצות האזוריות משנת 2012, אשר כיהן כסמנכ"ל מרכז המועצות בשנים 2012-2010 ובמסגרת תפקידו היה אחראי על תחום החינוך וההסעות, הבהיר כי מרכז המועצות הִנו עמותה המשמשת כארגון ארצי של כלל המועצות האזוריות בישראל.

התובעת בסיכומיה ביקשה לתמוך את טענותיה על עדותו של נציג משרד החינוך, אלכס שפרלינגר, אלא שמעדותו (עמוד 29, שורות 21-20) עולה בבירור כי מעת לעת העניק משרד החינוך סכום פיצוי חד-פעמי עבור תוספת התייקרות בענף ההסעות ולפי שיעור התייקרות שנקבע בכל סוג של קו הסעות - חינוך מיוחד או חינוך רגיל.

...

כללו של דבר, הנני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 109,445 ש"ח בגין תוספת ההתייקרות בענף ההסעות בשנים 2012-2002, על-פי חלקה היחסי בכספי ההתייקרויות ששולמו בתקופה זו בפועל על-ידי משרד החינוך לנתבעת, ולאחר קיזוז הכספים ששילמה הנתבעת לתובעת עבור תוספת ההתייקרות בשנים אלו.

סוף דבר סוף דבר, הנני מקבל את התביעה, באופן חלקי, וקובע כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 109,445 ש"ח. הסכום יישא ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, ובשים לב לסכום פסק-הדין, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת עבור הוצאות משפט ושכ"ט עורך-דין לרבות מע"מ, בסך כולל של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ד' אב תשע"ז, 27 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

התובעת הנה הרשות המוניציפאלית המוסמכת על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) בעיר בשפרעם.

התביעה החלה כתביעה בסדר דין מקוצר במסגרתה הגיש הנתבע בקשת רשות להיתגונן (שאינה נתמכת בתצהיר).

עוד הוסיפה התובעת בסיכומיה כי הצדדים הגיעו להסדר בנוגע לארנונה לשנת 2011 ויש לקזז סכום זה מכתב התביעה.

יש לציין כי דו"חות מצב החשבון אשר הגישה התובעת כוללים חיובים נוספים אשר אינם חלק מתביעה זו (למשל אגרות ביוב ומים לשנת 2005 ואגרות חינוך).

...

בהתאמה, הצדדים הגישו סיכומי טענות, תוך מתן אפשרות לתובעת להציג דף תנועות עדכני לחשבון לתקופה הרלבנטית לתביעה ומתן זכות התייחסות לנתבע בעניין זה. תמצית טענות הצדדים התובעת התובעת דורשת את הסכומים הבאים בהתאם לדוחות מצב חשבון הנתבע ברישומיה (על פי ס' 8 ונספח א' לתצהיר מטעם התובעת ונספחים א'-ב' לסיכום טענותיה): מהות החיוב דו"ח ליום 19/7/11 דו"ח ליום 26.11.12 נספח א' לסיכומים נספח ב' לסיכומים ביוב (שנים 2006-2009) 7,169.00 ₪ 8,209.90 ₪ מים (שנים 2006-2009) 23,567.50 ₪ 26,990.00 ₪ ארנונה (שנים 2006-2010) 27,606.50 ₪ 31,618.50 ₪ ארנונה (לשנת 2011) 2,079.30 ₪ 4,660.50 ₪ ארנונה (לשנת 2012) - 4,285.50 ₪ חובות מסופקים(לשנת 2010) 742.60 ₪ 850.50 ₪ אכיפה (לשנת 2011) 2,704.70 ₪ 3,097.80 ₪ סך הכל 63,869.60 ₪ 79,712.7 ₪ התובעת טוענת כי הנתבע חב בהתאם לדוחות המצורפים, למעט אגרות חינוך וכן תשלומים בגין שנת 2005, אשר גבייתם מתבצעת בהליכים אחרים.

עם זאת, דין הטענה להידחות אף לגופה מאחר שמדובר בחוב כספי שתחילתו בשנת 2006 והתביעה הוגשה בשלהי שנת 2011.

התובעת הוכיחה קיומם של הליכי גבייה מנהליים הקודמים להליך דנן במסגרת נספח ח' לסיכום טענותיה.

סוף דבר - הנתבע ישלם לתובעת סך של 61,790.30 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 מיום 12.12.11 (יום הגשת התביעה) ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת 2 (להלן- רגא) עוסקת במתן שירותי תברואה לרשויות מוניציפאליות ומחזיקה ברישיון למתן שירותי ניקיון.

תמצית טענות התובע לטענת התובע הוא הועסק ברגא כעובד ניקיון מטעם משאבים מחודש 8/17 עד 11/19 (28 חודשים); רגא עצמה סיפקה שירותי ניקיון עבור עריית רמת גן לפי מיכרז; וב-8/19 הוא פוטר לאלתר וללא שימוע כדין עקב חילופי זוכים במיכרז; אשר לרכיבי התביעה- התובע שחל עליו צו ההרחבה בענף הניקיון ושהוא זכאי לפיצויים בגין – אי מתן הודעה לעובד; תשלום בחסר של הפרשות חלף קרן הישתלמות; נכויים שלא כדין מהשכר; אי מתן הודעה מוקדמת; ואי עריכת שימוע לפני פיטורים.

בדרך כלל העבודה תתבצע בחצרי המשתמש "אם כי לא בהכרח".[footnoteRef:5] בדרך כלל השרות יינתן בתחום שאינו מהוה חלק אינטגראלי בעיסקו של המשתמש, כגון אבטחה במוסד חינוך,[footnoteRef:6] אם כי גם סממן זה אינו הכרחי.

אחד מהם, הוא העיד, היה אותו יוסי שלפי עדות התובע היה המנהל שלו; עדותו של מר ברוש נתמכה חלקית בעדותה של הגב' יאנה ברויטמן ממשאבים אשר הודתה שמשאבים סיפקה לרגא, בנוסף לעובדים, גם מפקחים שיהיו אחראים על עובדי הניקיון.

מחלוקות בין המזמין המישני לבין קבלן המשנה באות, בסופו של דבר, על חשבון העובדים ומביאות לקפוח שכרם.

...

עם זאת ונדחית התביעה לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ומתן הודעה מוקדמת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

לאור תוצאת פסק דין זה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעתה של גב' ויקי אדלר, חשבת שכר ומנהלת חשבונות, שניסיונה המקצועי כולל עבודה כמנהלת חשבונות ראשית וראש צוות חשבי שכר בעריית אריאל (במשך חמש שנים בשנות ה-80) ומשנת 1989 עד 2013, עבדה כמנהלת מחלקה בתחום המוניציפלי במשרד רואה חשבון, בתחום הבקרה והכנת שכר.

ככל שהתשובה לשאלה א' דלעיל הנה שהוראת סעיף 132ב(ד) לצוו המועצות האזוריות משליכה על זכויותיה של התובעת – כיצד? האם משמעות הדבר שהיה על הנתבע לשלם את זכויותיה של התובעת לפי דרוג חינוך נוער חברה וקהילה, כטענת התובעת? או שמא הדרוג שלפיו יש לקבוע את זכויות התובעת הוא הדרוג המנהלי, כטענתה החלופית של הנתבעת? ומהי ההשלכה לעניין רכיבי התביעה השונים, המתבססים על הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות? על בית הדין להכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלת הקף העבודה של התובעת, בפועל, וזאת לנוכח טענת הנתבע, שעליה ביסס את טענת הקזוז שהעלה, שהתובעת לא עבדה בהקף מלא, כפי שהתחייבה.

גב' כהן, המומחית מטעם הנתבע, צרפה לחוות דעתה מיסמך מיום 28.3.10 בעיניין "שינוי סדרי עדיפות של הוועד המקומי" בתחום "קהילה", שבו נרשם שהתובעת תרכז את עבודתה במזכירות היישוב תוך זימון כל מי שצריך למשרד ולא אצלם בימים א'-ה' 8:00-15:00 + 16:00-18:00 לפי הצורך" וכן נרשם שהתובעת "תרכז את עבודתה בעיקר בתחום הקליטה והתרבות ותצמצם פעילותה ביתר התחומים". התובעת בסיכומיה היתנגדה לצרוף מיסמך זה, שלא גולה בגילוי המסמכים ולא הוגש באמצעות עורכו, ומכל מקום טענה שממילא המסמך תומך בכך שהיו לה תפקידים בתחום החינוך הבלתי פורמאלי.

...

התוצאה התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.21 עד לתשלום בפועל: הפרשי שכר בסך 59,430 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורכת דין בסך 10,000 ₪.