בע"ע (ארצי) 46536-09-16 בן ביטחון (1989) בע"מ - גיא אורטל (24.2.19) (להלן: פרשת אורטל), במסגרת דיון בעירעור הנוגע לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, דן בית הדין הארצי בסוגיית ניכוי עלות קורס הכשרה וקבע, בין היתר, את הדברים הבאים :
"הדין הכללי אינו אוסר באופן מוחלט וקטגורי על מעסיק לכלול בחוזה העבודה התחייבות עובד לעבוד תקופת עבודה מינימאלית עקב השקעתו בהכשרתו המקצועית, וכי במקרה של הפרת התחייבות זו יחוב העובד בהשבת עלות ההכשרה. יש מקרים בהם השבת עלות ההכשרה תיחשב לתרופה לגיטימית של המעסיק, אשר השקעות ניכרות בהכשרת העובד צפויות מבחינתו לרדת לטמיון עקב התפטרותו ולעובד צמחה הנאה מרכישת המיומנות הנוספת. מנגד, יש מקרים בהם המעסיק מוחזק כמי שאמור לשאת בעלות הכשרה עובד שכן הוא הנהנה ממנה או שרעיונית כבר קצר את פירות השקעתו בהכשרת העובד. במקרים כאלה עמידתו על השבת עלויות אלה אינה מידתית וסבירה. בעיניין קמחי קבעה הפסיקה כי אין מקום לקביעות גורפות – פוסלות או מאשרות – ביחס לתניה מסוג זה, אלא יש לבחון אותה לאור עקרונות הסבירות והמידתיות." (ראו גם ע"ע (ארצי) 292/99 עמיחי – חברת יוסי גולדהמר בע"מ, פד"ע לה 204 (2000); עב (ת"א) 1380/08 טמיר נתיבי תעופה בע"מ - שרון דוזלי (2.11.2011); עב (ת"א) 1379/08 טמיר נתיבי תעופה בע"מ – רועי אדום שני (22.8.2011)).
נקדים ונציין כי לאחר בחינת כלל החומר שבתיק וטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לאכוף את ההוראה המחייבת את התובע להשיב לחברה את עלות ההכשרה באופן יחסי ככל שלא יעבוד תקופה בת 36 חודשים, זאת נוכח מכלול הוראות הסכם ההיתחייבות, נסיבות העסקת הנתבע, והתנהלות הצדדים בזמן אמת, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן:
אין חולק כי הנתבע חתם על כתב ההיתחייבות נשוא תיק זה ומנגד אכן הישתתף ב"תכנית אפרת", שהיתה תכנית משותפת לאוניברסיטת אריאל, לתובעת ולקריה למחקר גרעיני, וכי נהנה ממימון מלא של שכר הלימוד החל משנת הלימודים השנייה, מהחזר מלא בגין שכר הלימוד עבור שנת הלימודים הראשונה, ממענק מחיה חודשי בסך של 2400 ₪, וסה"כ נהנה מתשלום בגובה של כ- 116,000 ₪ ששולם על ידי התובעת (ר' סעיף 11 לתצהיר מר שניידר ונספח 9 לתצהירו שלא נסתרו).
...
נחדד כי לא שוכנענו כי לנתבע היתה זכות קנויה לתשלום תוספת תחום נדרש.
בענייננו ולאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד, שוכנענו כי התובעת לא פעלה בהתאם לנדרש ממנה שעה שלא מסרה לנתבע הודעה במסגרת שינוי תפקידו כמהנדס וכן לא פרטה במדוייק את תשלומי השכר בכל שלבי העסקתו של התובע , במיוחד שעה שהיה פער בין המפורט בהודעות לתלושים.
עם זאת שעה שבפועל לא היה שינוי של ממש בתנאי שכרו של הנתבע במעבר לדירוג המהנדסים ושעה שבתלושי השכר של הנתבע פורטו תנאי שכרו, אולם בסכומים השונים מהכימות המופיע בהודעות שנמסרו לתובע, שוכנענו כי יש ליתן פיצוי, אולם בסכום נמוך יותר בשל כך. משכך על התובעת לפצות את הנתבע בשל כך בסך של 4,000 ₪ .
