קיזוז נכות מביטוח לאומי לנכה צה"ל לאחר פרישה מעבודה

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 48290-03-15 22 אוקטובר 2017 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול נציג ציבור (מעסיקים) גב' מרים קפלן התובע משה ונונו ת.ז. 058668047 ע"י ב"כ: עו"ד אברהם חדידה הנתבע המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר-פרבר פסק דין

השאלה הטעונה הכרעה בהליך זה הנה: האם קצבה לפי סעיף 15(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגימלאות"), אשר משולמת ל"מי שפוטר לאחר חמש שנות שירות מסיבת מצב בריאות לקוי כשדרגת נכותו היא 25% או יותר", הנה "קצבת פרישה" לעניין סעיף 175(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שאת סכומה יש לנכות מדמי אבטלה.

(2) שירות בצבא הגנה לישראל.

אף קצבה המשולמת למי שפוטר לאחר חמש שנות עבודה בשל מצב בריאות לקוי ואחוז נכותו היא 25% או יותר, הנה, בהתאם לסעיף 15(2) לחוק שירות המדינה גמלאות, "קצבת פרישה". בהתאם לכך, לכאורה, אף קצבת פרישה שהזכאות לה קמה עקב פיטורים בשל מצב בריאות לקוי, היא "קצבה המשתלמת עקב פרישה מ"עבודה", לעניין סעיף 175(ד) לחוק הביטוח הלאומי.

נמצא אפוא, כי הזכאות לקיצבה לפי סעיף 15(2) לחוק הגימלאות הנה חלק מתנאי העבודה להם זכאי "עובד המדינה" לפי חוק הגימלאות, והקצבה המשולמת לו היא "עקב פרישה מעבודה" כאמור בסעיף 175(ד) לחוק הביטוח הלאומי.

...

בהתאם לכך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

נכותו הרפואית של התובע התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

יתר על כן, כעולה מדוח רציפות הביטוח, בחלק הארי של השנים שלאחר פרישתו מצה"ל לא עבד התובע, והתאונה ארעה רק 4 חודשים לאחר שהחל לעבוד במקום עבודתו הנוכחי.

עם זאת, מאחר שסכום זה נוכה מהתשלום שהועבר לתובע בגימלת נכות מעבודה כעולה מהמפורט בנ/3 ( דהיינו התובע לא קיבל את הסך של 10,000 שח מאחר שנוכו מהסכום שהועבר לו ביום 16.7.17), הוא לא ינוכה גם כאן.

...

עם זאת לאור ההגבלות מהן סובל התובע כמו גם נוכח גילו המבוגר, אני מקבלת את ההנחה כי יש לו קושי מסוים הנובע מהתאונה באיתור עבודה חלופית.

סיכומו של דבר- התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 37,108 ₪.

הנאשם סובל מבעיות רפואיות ומוכר במוסד הביטוח לאומי כסובל משעור נכות בשיעור 35%.

עם שיחרורו מהצבא עבד במשרד לתיכנון בניה ולאחר כשנתיים החל לעבוד בתפקידי פקוח על בניה.

הנאשם מנהל משנת 1988 ועד היום חברה בבעלותו, וחרף גילו הנאשם לא פרש לגימלאות וממשיך בעבודה פיזית על מנת להסדיר חובותיו.

בית המשפט המחוזי קיבל את עירעורו של הנאשם והטיל עליו מאסר לתקופה של 24 חודשים חלף המאסר שהוטל ומאסר לתקופה של 4 חודשים חלף הקנס; · עפ"ג (מרכז) 17342-07-18 רשות המיסים, היחידה המשפטית איזור נ' אסור (20.11.18) – בית משפט השלום הרשיע את הנאשמים, לפי הודאתם, בבצוע 4 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מיסמך, 7 עבירות של סיוע לאחר להיתחמק מתשלום מס. סכום המס הנובע מהעסקאות עלה על 2.5 מיליון ₪.

...

לאור האמור, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את העבירות מושא כתב האישום, נע בין מאסר לתקופה של 9 חודשים, שיכול ויבוצע בדרך של עבודות שירות, ובין מאסר לתקופה של 24 חודשים, וזאת לצד ענישה כלכלית הולמת.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על נאשם 1 את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 9 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות, במגבלות ולמשך 6.5 שעות ביום.

על נאשמת 2 אני גוזרת עונש של קנס בסכום של 5,000 ₪ שישולם ב-5 תשלומים, החל מיום 1.6.21 ועד ה-1 לכל חודש קלנדרי שלאחר מכן.

לאחר כל אלה, המומחה קבע כי נכותו הצמיתה של התובע, לאחר ניכוי 3% בשל בעיות קודמות בירכיים כפי שתועדו בתיק הרפואי, עומדת על 14% בשל פגיעה בשרירים האבדוקטורים של הירכיים בצורה קלה עד בינונית לפי פרט 51(2)(א) [מותאם] לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 ("שרירי הגפיים התחתונים – פציעת קבוצת השרירים GLUTEUS MAXIMUS, MEDIUS, MINIMUS בצורה בינונית...20%") (להלן: "התקנות").

כל ניתוח הפסדיו שלהלן בעבר ולעתיד, יתמקד רק במקור הכנסה זה ולא בפנסיה מהצבא שלא נגרעה.

הדבר עולה בקנה אחד גם עם תעודת עובד ציבור מהביטוח הלאומי לפיה מעמדו של התובע בביטוח הלאומי הוא של "עצמאי", וקיים יחס חלוקה של 50% בהכנסותיו יחד עם רעייתו (ראו תעודת עובד ציבור מתאריך 1.1.20).

הדעת נותנת כי ימשיך לעבוד לתקופה המוערכת ב – 5 שנים נוספות מהיום (לפצוי גם מעבר לגיל פרישה כשמדובר בבעלי מקצועות חופשיים ועצמאים ראו ע"א 7942/99 עזבון המנוח אבני, ז"ל נ' ביטוח ישיר אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(2) 511, 514-515 (2001)).

...

לאחר ששמעתי את התובע ואת רעייתו, וכן לאור חוות הדעת שהוגשו ועדותו של ד"ר יהלום, לתובע יש קושי בתפקוד היומיומי.

לאור כל האמור, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, היטלי רופאים, נסיעות (בהתחשב באופי הנכות) ובקב לו יתכן שיזדקק מידי פעם, סכום של 5,000 ₪.

סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 11,500 ₪ הפסד כושר השתכרות 22,000 ₪ פנסיה -- עזרת הזולת (עבר ועתיד) 50,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 38,000 ₪ סה"כ ביניים 126,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 19,240 ₪ סה"כ 146,000 ₪ (במעוגל) הנתבעת תשלם לתובע סכום של 146,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

לטענתה בחוק גיל פרישה, תשס"ד – 2004 (להלן: חוק גיל פרישה), יש סעיף המתייחס לפרישה מוקדמת, מאחר ופרשה בגיל 41 בהיעדר יכולת לעבוד מחמת הנכות, אזי יש לראותה כמי שחל עליה סעיף 5 לחוק גיל פרישה אשר קובע כי "הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לקבל גמלה, בהתקיים התנאים הקובעים לכך על פי דין או הסכם, מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו אף בטרם הגיעו לגיל פרישה, הוא גיל 60 במספר לגבר ולאשה" (בחוק זה – גיל הפרישה המוקדמת), ויחולו לעניין זה ההוראות שנקבעו בדין או בהסכם לגבי הפחתת הגימלה בשל הפרישה המוקדמת כאמור, ככל שנקבעו"(דגש ש.ש.).

לטענתה מאחר וכבר מלאו לה 60 והיא עונה לסעיף 5 הנ"ל, אזי לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט – 1959 [נוסח משולב], (להלן: חוק תגמולים), וכן על פי פורטל נכי צה"ל באנטרנט אותו צרפה לתביעתה -ההגדרה לגיל פרישה בנתוניה, מתייחסת לגיל 60.

בפרט על פי הגדרת "נכה נצרך" לגביו נבדקת פרט לנכות עצמה גם היכולת הכלכלית של המבוטח.

באשר לשמירת הסודות עמדה ב"כ הנתבע על כך שמסמכים שניתנים למוסד לביטוח לאומי הנם על פי טופס ויתור סודיות שגם התובעת חתמה עליו בפעם הראשונה שתבעה בגין נפגעי עבודה ונכה נצרך, וכי המוסד מקפיד על שמירת הסודות ועושה שימוש במסמכים אך ורק לנושאי זכאות המבוטח.

הטופס אותו התבקשה התובעת למלא מבקש "אישורי הכנסה מכל מקור כלשהוא". משהתובעת לא מילאה את הטופס ואף לא שלחה את המסמכים הרלוואנטיים, הרי שזכאותה כנכה נצרך לא הוארכה לאחר 31.10.19 מאחר ואין הארכה אוטומאטית, כל עוד לא נקבעה כנכה נצרכת לצמיתות.

...

טענת התובעת כי אוטומטית בגיל 60 היא זכאית לנכה נצרך בלא צורך להגיש כל מסמך נדחית מהנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל.

הלכה למעשה כל טענות התובעת נבדקו ביחס למסמכים , לחקיקה ולהנחיות, ונדחות.

אך ורק בשל מצבה הרפואי של התובעת וקורותיה כנפגעת איבה, לפני ולפנים משורת הדין אף שהתביעה נדחית מכל וכל אין צו להוצאות.