במכתב הנ"ל מיום 6/2/11, אשר מוען לאביטל ונחתם על ידי מר שימנוביץ, נאמר:
"בהמשך לפנייתך, הנני מאשר את יום ב' כיום לימודים, יום זה לא ינוכה משכרך. בשאר ימי השבוע ,שעות העבודה הם כמקובל בחוזה העסקתך".
מעבר למכתב זה, לא הוצגה לפנינו כל אסמכתא לתמוך בטענות התובעת לפיהן דירקטוריון הנתבעת היתנה את לימודיה של אביטל בכך ששעות העבודה החסרות יושלמו בפועל או בקיזוז ימי חופשה, או אף לטענותיה של התובעת כי היא עצמה היתנגדה לאשר את תשלום השכר המלא לאביטל.
במכתב זה - אשר לשיטת התובעת עצמה בתצהירה, נשלח "משהגיעו מים עד נפש", וכשנודע לה בעקבות הישיבה מיום 20/2/14 שהיא עומדת לסיים את עבודתה בתאגיד וכי כל תלונותיה לדירקטוריון בדבר פעילות לא תקינה של אביטל ויו"ר הדירקטוריון, עלו בתוהו - טענה התובעת כי:
- "כל העובדים הבכירים" המועסקים בנתבעת מקבלים את שכרם מהנתבעת מבלי שהסכם העסקתם אושר ע"י הממונה, מר ישראל עינב;
- כי מר ישראל עינב, מחזיק את הסכמי העסקה אצלו, ו"לא עושה ולא כלום, לא מאשר ולא לא מאשר, עוצם עיניים, מתרשל, פוגע בתאגיד ובעובדיו הבכירים בכך שמאפשר הוא להם לקבל את מלוא השכר הרשום בהסכמי העסקה וזאת כאשר הוא בודאות יודע שההסכם לא מאושר";
- כי אביטל למדה לימודי תואר ראשון בזמן שעות העבודה וקיבלה אישור מיוחד מיו"ר התאגיד ליום חופשה מלא על חשבון התאגיד, דהיינו עובדת בהקף משרה של 80% משרה ומקבלת שכר משרה מלאה; כי גם בשעות העבודה היא עסקה בעיקר בלימודיה; וכי "למה להתעסק בקטנות? כאשר מהנדס עריית מעלות הוא גם יו"ר התאגיד!" (כך במקור- א.ר.ק.); כי גם בלימודי התואר השני היטיבה הנתבעת עם אביטל עת היא משלמת לה את מלוא שכרה על ימי העדרות "מעניין מה יקרה בתואר השלישי" (כך במקור- א.ר.ק.); כי אביטל קיבלה מינוי של מנכ"ל בפועל של התאגיד ללא מיכרז וללא מבחני התאמה; וכי כאשר התובעת ביקשה לקבל אסמכתא לתשלום השכר, לאחר שהתבקשה לעדכן את שכרה של אביטל לשכר מנכ"ל, היא ננזפה על כך קשות.
...
אני כפופה לשכר מנכ"ל היה לי ברור שאם המנכ"ל קיבל והתאגיד שילם לי 3 חודשים והיועמ"ש אמרה, אז זה הנוהל בתאגיד ואם זה הנוהל בתאגיד, אז למה שהנוהל כלפיי יהיה שונה?
כשבית הדין שואל אותי כיצד טענת נוהג מתיישבת עם הוראה מפורשת בחוזה שלי, אני משיבה שאתה מודע לזה שיש כבר תקדים של המנכ"ל ואתה מודע לזה שהיועמ"ש אומרת לך וגם מצהירה בבית דין למשמעת שהמקובל הוא שלושה חודשים, ואני מקבלת את השלושה חודשים, אז למה חודשיים או שלושה אחרי שמשלמים לי ואני דורשת טופס 161". (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 9-30).
משאלו הם פני הדברים, ומשהוכח כי על פי חוזה ההעסקה שלה זכאית התובעת לחודש הודעה מוקדמת, נחה דעתנו שאכן כטענת הנתבעת, תשלום הודעה מוקדמת לתובעת בהיקף של שלושה חודשים נעשה בטעות, ועל כן על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת.
סוף דבר –
לאור קביעותינו לעיל לפיהן מחד על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ממוני בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת, ומאידך על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות שלה – אנו מורים כי שני הסכומים שפסקנו כאמור לעיל, יתקזזו באופן הדדי האחד מן השני, כך שהתוצאה הסופית בשתי התביעות שבכותרת היא שהצדדים אינם חייבים כל סכום האחד למשנהו.
