קיזוז טענות הגנה בבקשות לביצוע שיקים

הגנתם ועדותם של המבקשים לא חפה מקשיים: מר אדרי לא פירט די הצורך בהתנגדותו ובעדותו את הסכומים שלטענתו יש לקזז בגין חוב השטר דנן ומועד תשלומם, ונסיבות ההסכמה הנטענת עם המשיבה לייחס כספים כאלו או אחרים ששולמו על ידו לטובת החוב נשוא ההיתנגדות, ולא במסגרת היתחשבנות אחרת שלו גם המשיבה.

באשר לחברת מארק בניה, מתמליל השיחה שהוצגה לבית המשפט (סומן מש/1), שמר מארק אישר שנערכה עמו, עלה כי מר מארק אישר בפני נציג המשיבה שהעבודות בגינן נימסר השיק בוצעו, ובשיחה נוספת שנערכה עמו (תמלילה סומן מש/2), אישר מר מארק לנציגת המשיבה כי הוא ביקש לדחות את פירעון השיק ל- 12.7 וכי הוא ערב לפרעונו.

חברת מארק בניה אף לא מסרה גרסה סדורה בנוגע לעיסקת היסוד, ולא פרטה כלל מהם השירותים שהיה על חברת אדרי לספק לה, מה התמורה הכוללת שהיתה אמורה לשלם לה, והאם חלקה של העבודה בוצע, וכיו"ב. יחד עם זאת, מאחר ואין בידי לשלול בשלב זה כי ישנו סיכוי, ולו בדוחק, כי המבקשים יצליחו להוכיח טענות הגנתם, מצאתי, כאמור, ליתן להם האפשרות להיתגונן, בכפוף להפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת העדויות מטעם המבקשים שנשמעו בדיון בהתנגדות, מצאתי לתת למבקש רשות להתגונן ביחס ליתרת סכום החוב בסך של 176,300 ₪, ולמבקשת ביחס למלוא סכום השטר, אולם זאת בכפוף להפקדה משמעותית, כמפורט להלן.

ממילא, המשיב קיבל את השיק בתמורה ובתום לב, ועל כן לא עומדת למבקש כל טענת הגנה כנגד ביצוע השיק.

שלישית, וזה העיקר: המשיב הודה כי ייצג את בני מישפחת אלהוא בהליך ת.א. 54601-12-17, והוא חתום כמייצג על כתב ההגנה שהוגש מטעמם בהליך זה. כפי שעולה מפסק הדין בהליך ת.א. 54601-12-17, כתב ההגנה כלל טענת קזוז לפיה גם אם ייקבע שהמבקש (התובע שם) זכאי להשבת סך של 50,000 ₪ ששילם לבני מישפחת אלהוא, הרי שיש לקזז מסכום זה את סכום השיק נשוא הליך זה. ככל שהייתה טענת הקזוז מתקבלת, משמעות הדבר שתמורת השיק הייתה משולמת לבני מישפחת אלהוא, באמצעות הקזוז, ולא למשיב.

...

ודוק: אמנם המשיב טען את טענת הקיזוז כמייצג ולא כצד להליך, וממילא לא חל כלפיו מעשה בית דין, אולם אני סבור כי השתק שיפוטי בהחלט חל, שכן אין זה מתקבל על הדעת שאדם יטען לפני בית משפט דבר והיפוכו, אף אם הטענות מועלות פעם אחת כמייצג ופעם אחת כצד להליך.

זאת ועוד, חזקה על המשיב שלו השיק היה נמסר לו כשכ"ט ולא ככספי נאמנות, לא היה פועל בניגוד גמור לאינטרס שלו עצמו, ומעלה טענת קיזוז שמשמעות קבלתה היא שלילת שכר הטרחה המגיע לו. ולבסוף יש לומר כי אף בהינתן טענת המשיב לפיה קיבל את השיק כשכר טרחה, אין בכך כדי להוביל בהכרח למסקנה כי קניינו בשיק הוא של אוחז כשורה.

זאת, שכן ככל שיוכח שסיכול העסקה אירע בשל נסיבות שהיו ידועות לו, או שצריכות היו להיות ידועות לו, טרם החתימה על הסכם המכר, כמי שייצג את המוכרים, הרי שהוא איננו אוחז בשטר בתום לב. המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי יש לראות את המבקש כמי שהגיש את ההתנגדות במועד, ולמצער כמי שזכאי להארכת מועד לאור הסיכויים, הגבוהים במיוחד, של טענות ההגנה להתקבל.

מלבד הקושי האמור, הטענה לכשלון תמורה ואי אספקת סחורה בגין השיק נשוא ההליך נעדרת פירוט ומצופה היה שהמבקש יצרף להתנגדות מיסמכי הזמנת סחורה בשווי סכום השיק, באופן שיאפשר בחינה של טענת ההגנה ביחס לסחורה ספציפית ובמיוחד נוכח מערכת היחסים הממושכת שהיתה בין הצדדים והקף הסחורות שהוזמנו.

שנית, על פי פירוט שיטת העבודה, המבקש קיבל תשלום מלקוחות והעביר תשלום למשיבה בהפחתת עמלה (סעיף 11.5 לתצהיר) כך שלא ברור מהו הקזוז שיש לבצע ביחס לסחורות שהוזמנו, סופקו ותמורתן שולמה.

...

המבקש טוען שאין לאפשר בירור משפטי מקביל העלול להוביל לתוצאות סותרות.

חרף הקשיים המנויים ובהביאי בחשבון את מערכת היחסים העסקית הממושכת שבין הצדדים, הטענות שיש לברר בקשר עם השינוי בהתנהלות והצורך בבחינת ההסכם שבין הצדדים, אשר לא הוצג עד לסיכומים, ובהתאם להלכות הנהוגות בכל נוגע למתן רשות להתגונן, אני סבורה כי יש מקום ליתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה של סכום המביא בחשבון את הקשיים המפורטים בהחלטה ואת החוסר בפירוט.

חרף העובדה שמדובר בסכום לא מבוטל, נוכח הקשיים שמניתי, אני סבורה כי מדובר בשיעור הפקדה העושה חסד עם המבקש.

התובעת הגישה לבצוע שיק בטחון (להלן: "השיק") שניתן ע"פ ההסכם וביקשה לחייב את הנתבע בתשלום סך של 5,660 ₪ (מתוך הסך הכולל של השיק שהנו 10,000 ₪).

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מהי תקופת האופציה שנקבעה בהסכם, לשאלה האם עלה בידי התובעת להוכיח את הנזקים להם היא טוענת וכן לשאלה האם עלה בידי הנתבע להוכיח את טענות הקזוז שלו ואם כן – מהו הסכום אותו יש לקזז מחובו של הנתבע (במידה וייקבע כי יש חוב כאמור).

בכתב ההגנה ביקש הנתבע כי התובעת תציג ראיות ביחס לתשלומים בפועל של המים והחשמל ובדיון השני טען כי "אמרתי לה שאני רוצה לשלם את חשבון החשמל, חשבון מים...". בדיון השני הסבירה התובעת כיצד ערכה את החישוב של חשבון המים והחשמל בדיון האחרון הגישה התובעת חשבוות תקופתיים של מים וארנונה.

...

בכל הנוגע לעובש כפי שנראה בתמונות שהגיש הנתבע בדיון האחרון סבורני כי יש ממש בטענותיה של התובעת לפיה אוורור טוב יותר של חלל הנכס היה מונע קיומו של עובש.

סבורני כי פיצוי בסך כולל של 1,000 ₪ משקף נכונה את הסכום שזכאי הנתבע לקזז מחובו כלפי התובעת.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 2,093 ₪ (הסכום המתקבל מהסכומים המגיעים לתובעת כפי שפורט בקיזוז הסכום המגיע לנתבע כפי שפורט).

לפניי תביעה שטרית שתחילתה בבקשה לבצוע שני שיקים המשוכים מאת "כוכבי א.ס. סחר בע"מ", על סך 3,500 ₪ כל שיק, אשר הוגשה בלישכת ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 523791-06-20, מכח ערבות שטרית/אואל של הנתבע בגב השיקים.

בנכוי עמלת הניכיון, שילם הנתבע סך של 13,065 ₪ על חשבון החוב והונפקה לו האסמכתא המתאימה.

מושכלות יסוד בדיני שטרות כי על עושה השטר לשאת בנטל ההוכחה להוכחת טענות ההגנה העומדות לו כנגד האוחז בשטר, בין אם הוא הנפרע בין אם הוא הנסב (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983) עמ' 259-261).

זאת ועוד, אחרת – כאמור, הוצגו לפניי שתי גרסאות הגנה שונות לחלוטין כאשר הנתבע, הלכה למעשה, חזר בו מטענתו שהשיקים מושא התביעה נימסרו כפקדון למרום מזון ואישר את גרסת התובעת שלפיה הוא זה שמסר לה את השיקים כתשלום בגין חילול המחאת מקור.

...

העולה מן המקובץ הוא כי גרסתו (החדשה) של הנתבע בדבר מסירת השיקים בנסיבות תרמיתיות נותרה אף היא בגדר טענה בעלמא, ללא כל תמיכה ראייתית ולכן דין טענתו שהנתבעת אינה זכאית לפירעון השיקים בהתאם לסעיף 22 לפקודה להידחות מכל וכל.

אשר לטענת הנתבע שהועלתה לראשונה בסיכומיו ולפיה השיקים מושא התביעה אינם תקינים מאחר וניתנו לפקודת "אופל באלנס" שהינו שמה המסחרי של התובעת ולא שמה המלא כפי שמופיע בתעודת שינוי שם שצורפה לראיותיה ושאף בגב השיקים מוטבע שמה המסחרי ולא שמה המלא, הרי שמעבר לכך שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו החדשה של הנתבע שבה מאשר שהוא זה שמסר את השיקים לתובעת, דינה להידחות מכל וכל לנוכח הוראות סעיף 5(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש), הקובע כי: "הנמשך צריך להיות נקוב בשטר בבהירות סבירה, אם בשמו ואם בדרך אחרת". השיקים ניתנו לפקודת התובעת, חותמתה אשר כוללת מספר ח"פ שלה הוטבעה בגב השיקים ונראה כי לא יכול לקום צל צלו של ספק שהשיקים לא ניתנו לפקודת התובעת.

מאחר ולצורך הכרעה בהליך זה לא נדרשת הכרעה בשאלה האם בשיחה הטלפונית שתמלולה צורף נוצרה, אם לאו, ערבות הנתבע בגין המחאת המקור, לא מצאתי לדון בה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ההתנגדות והעברת התיק להמשך גבייה בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת התיק המקושר.