בשנת 2004 מסרה המערערת הצהרה על הכנסותיה (נ/2), וממסמך זה "ידעה היטב" כי עליה להצהיר על הכנסותיה/עבודתה; בית הדין דחה את גירסתה של המערערת כי דווחה למוסד לפני תחילת עבודתה בתקופה הרלוואנטית; אין לקבל גם את טענת המערערת כי המוסד ידע על הכנסותיה מעבודתה כסייעת בגן ילדים נוכח דיווח ההכנסות על ידי המעסיקה, ובכל מקרה אין בדווח המעסיקה על הכנסותיה כדי לאיין את חובתה כ"נכה" להצהיר על כל שינוי בתנאים לקבלת הגימלה; המערערת גם לא הציגה ראיות להוכחת דיווחי המעסיקה על הכנסתה, ועל מועד הדיווח.
טענות הצדדים בעירעור
המערערת טענה כי הכנסותיה מעבודה בהקף משרה חלקי דווחו על ידי המעסיקה, והמוסד לא חלק על כך, אלא טען שאין בדווח על ידי המעסיקה כדי לפטור את המערערת מחובתה לדיווח על הכנסתה; המערערת לא סברה כי עליה ליזום פנייה למוסד לביטוח לאומי בשנת 2010, נוכח אי פנייתו של המוסד אליה (כפי שעשה בשנת 2004) והודעתה למוסד כי התחילה לעבוד; החלטת המוסד כי למערערת חוב נתקבלה מבלי שהעניין הובא לידיעת המערערת, ומבלי שניתנה לה היזדמנות להיתמודד עם החוב במועדו, עת למערערת לא הייתה כל ידיעה על הבסיס לקיומו של החוב; בהתאם לפסיקה, היה על המוסד לזמן את המערערת לשימוע טרם קבלת ההחלטה בעיניין הווצרות החוב ואופן גבייתו, ובפועל לא ניתנה למערערת זכות טיעון כלל, לרבות לא בפני הועדה לבחינת חובות; יש ליתן משקל מכריע לכך שהחוב אינו באשמתה של המערערת אשר פעלה בתום לב, וכי בכל מקרה נתוני הכנסתה היו ברשותו של המוסד; קזוז 35% מקיצבת הנכות הוא חריג בכל קנה מידה, ופגע קשות במערערת.
אשר על כן, הגם שהוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי מקנה למוסד אפשרות ניכוי סכומים ותביעת חוב להחזרת תשלומים ששולמו למבוטח רטרואקטיבית, מן הדין הוא שתנתן הודעה מראש ובכתב למבוטח על האפשרות או הכוונה לשלול זכאותו לגימלה רטרואקטיבית וטעמיה, תוך פירוט החוב הכספי בו עלול הוא להיתבע, בגין תשלומים ביתר שקבל שלא כדין או בטעות.
...
הבקשה נדחתה, בנימוק ש "הוועדה מאשרת החזרת חוב מקורי לחייבים אך ורק במקרים חריגים ונדירים ולאור מצב רפואי ו/או סוציו אקונומי קשה ביותר. לדעת הוועדה זה לא המקרה ועל כן אין מנוס מדחיית הבקשה".
המערערת עמדה על תביעתה להשבת מלוא סכום החוב שנוכה מקצבת הנכות ומקצבת הזקנה ששולמו לה.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בתמצית, טענה המערערת בבית הדין האזורי כך:
14.1.
בהחלטת הוועדה לבחינת חובות מיום 16.7.2014 נקבע כי "במידה והיינו מעדכנים החוב ב- 2013 – החוב היה לביטול על פי החלטת מינהל הגמלאות". מהחלטה זו עולה כי אילו עניינה של המערערת היה נדון בוועדה לביטול חובות בשנת 2013 הייתה מתקבלת בקשתה לביטול יתרת החוב באותו מועד.
נוכח האמור, אנו קובעים כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנדון, ניתן לתקן את הפגם שנפל בהחלטת המוסד בדיעבד שלא על דרך החזרת עניינה של המערערת לדיון מחדש בוועדה לביטול חובות, אלא בקביעה כי יש לבטל את החוב כשיעורו נכון ליום 1.1.2013.
סוף דבר : הערעור מתקבל חלקית, ואנו קובעים כי המוסד ישיב למערערת את ההפרש בין סכום החוב נכון ליום 1.1.2013 לבין סכום החוב עליו ויתר המוסד בהחלטה מיום 16.7.2014.
