קיזוז חוב כספי מומחה מפיצוי פלילי

השופט שגיא, סגן הנשיאה (כתוארו אז) אימץ את המלצת שירות המבחן, נימנע מהטלת מאסר בפועל וגזר על הנתבע 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי כמפורט שם ופצוי בסך 1,000 ₪ לתובעת.

בתקופה שהתגוררו יחד, דרש ממנה לשלם עבור קניות, הוצאות הבית ושכירות, היה לוקח את כרטיס האשראי שלה, מבזבז את כספה ומכניס אותה לחובות.

לא נידרשת מומחיות מיוחדת על מנת לחוש ולהבין את עוללות הפגיעה הפיזית במישור הרגשי כאשר הפגיעה באה מידיו של בן זוג: "בין רכיבי ראש הנזק הלא - ממוני של אשה מוכה, ניתן למנות: כאב פיזי בגין התקיפה, תחושת פחד היוצרת תשישות רגשית, בושה בשל היחס שהאשה מקבלת מבן - זוגה, תחושת בידוד, דכאון ותחושת אובדן ופגיעה בהערכה העצמית (השופט גייפמן בתמ"ש (ת"א) 64901/96 דורית פולק נ' אריאל פולק, פורסם בנבו (2001)).

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת 45,000 ₪ ( 50,000 ₪ בנכוי הפצוי הפלילי בסך 5,000 ₪).

...

לא שוכנעתי שכל אלה, אפילו היו להם תימוכין חיצוניים, נובעים מהתקיפה.

דין הטענה להידחות וטוב היה אם לא הייתה מועלית.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת 45,000 ₪ ( 50,000 ₪ בניכוי הפיצוי הפלילי בסך 5,000 ₪).

במהלך בירור ההליך מינה בית המשפט קמא מומחה, רואה חשבון יום טוב בילו, אשר נתן חוות דעתו ביום 20.2.17, ובה קבע כי: לא ניתן לקבוע שמר נחום מעל בכספי מונה טורס אלא לדעתו הוא פעל בשיטת עבודה של אשראי פתוח שהיה לו אצל מונה טורס, והתגלגל במשך השנים משנה לשנה תוך קזוז חובותיו כנגד עמלות להן היה זכאי ממונה טורס.

כמו כן שגה בית המשפט משנמנע מלקבוע שלמונה טורס לא היתה מודעות לשיטות העבודה של מר נחום והוא היתעלם מראיות שהונחו בפניו בנוגע לקבלות מזויפות, מסירת שיקים מזויפים, חיובים כפולים ובצוע פעולות פליליות אחרות שביצע מר נחום.

מר נחום מודה כי שאלת פיטוריו עומדת להכרעה בפני בית הדין לעבודה, ואולם בית הדין לעבודה כבר קבע כי קיימת השלכה ישירה לשאלה אם מונה טורס הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם להעסיק את מר נחום על שאלת הפיטורין והזכות לפיצויים בגין כך. נטען עוד כי בית המשפט שגה משלא קבע שהתחייבויות הצדדים על פי ההסכם שלובות, משהוסכם כי יתרת סכום החוב אשר תשולם באמצעות קזוז מתוך שכרו של המערער במונה טורס, ומשזו מנעה ממנו להמשיך ולעבוד עבורה יש לזקוף זאת לחובתה ולפטור אותו כליל מתשלום יתרת סכום החוב.

...

לסיכום זה יש להוסיף הודאת מר נחום בקיום חוב נוסף, וחוב כולל זה יש לפרוע.

משכך, אין מקום להתערב ולשנות קביעות בית משפט קמא לעניין זה. עיכוב ביצוע כמתואר לעיל טען מר נחום כי בית המשפט קמא טעה משסירב להיעתר לבקשתו לעכב ביצוע פסק דינו עד לסיום בירור תביעת מר נחום נגד מונה טורס בבית הדין לעבודה.

אשר לשאלת ההוצאות שקבע בית המשפט קמא, בהתחשב בטיעוני בא כח מונה טורס בסעיף 36 להודעת הערעור כי הוצאות ששילמה מונה טורס עמדו על סך של 78,000 ₪ (אגרה ושכר טרחת מומחה), ובהתחשב בעובדה כי בית המשפט קמא פסק בסך הכל הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת מונה טורס בשיעור 113,000 ₪, ובהתחשב בהלכות לעניין התערבות ערכאת ערעור בפסיקת הוצאות, אין מקום לשנות קביעותיו של בית המשפט קמא בעניין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את ערעורו של מר נחום ומקבלים חלקית את ערעור מונה טורס, כך שמבוטלות קביעותיו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לגובה חובו של מר נחום למונה טורס.

פיצוי לא ממוני בגין תקיפתו, כספים שנגזלו ממנו על ידי הנתבע, כספים שנלקחו ממנו בחוסר תום לב בנגוד לחובות לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, נזק לא ממוני ופצוי עונשי.

במסגרת ההחלטה הובהר לצדדים כי צד שמבקש לזמן עד יעשה זאת עד ליום 8.9.19, עוד הובהר כי מאחר והנתבע לא הודיע על רצונו לחקור את המומחה רואים אותו כמי שוויתר על כך. עקב אילוצי יומן הדיון נדחה ליום 15.1.20.

ועל כן "יש להניח, כי היבט אזרחי זה של הפצוי תומך בכך שבעת חישוב מלוא הפיצויים להם זכאי הנפגע, יילקחו בחשבון גם הסכומים אשר נפסקו לטובתו במסגרת ההליך הפלילי. שאלה לעצמה היא אם תכליותיו העונשיות והחברתיות של סעיף 77 לחוק יש בהן כדי להשפיע על הגדלת הפצוי. יש להניח, שאם אמנם יבחר הנפגע לנהל הליך אזרחי על-מנת להפרע ממי שפשע נגדו, ינוכה מהפצוי שייפסק לו בהליך האזרחי הסכום שנפסק לטובתו על-פי סעיף 77 לחוק" (שם, שם).

התביעה שבפני הוגשה כתביעה כספית ולא כנזיקית, הפצוי שנפסק בגין נזק לא ממוני אינו משקף את כל נזקיו של התובע ועל כן אין מקום לבצע הפחתה זו. אילמלא היה נפסק פיצוי עונשי בתביעה הפלילית, היה מקום לפצוי עונשי בתביעה שבפני, לאור אופי המעשים ותוצאותיהם.

...

אולם, כאשר התובע בחר להגיש את התביעה ככספית, ולהעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ בלבד, אין באפשרותי לפסוק מעבר לכך ועל כן אני מעמיד את הפיצוי על סכום זה. לפיכך הנני קובע כי בגין הנזק הלא ממוני ישלם הנתבע לתובע סך של 200,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (8.1.17).

כפי שנפסק ברע"א 9670/07 פלונית ואח' נ' פלוני (6.7.09) כאשר נגזר דינו של אדם, והוא מורשע על ידי בית המשפט המוסמך, מושגת בהרשעה וגזר הדין תכלית ההרתעה וההוקעה ואין מקום למתן עונש כפול בדרך של פיצוי עונשי נוסף.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 80,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן החזר הוצאות בשיעור 20,000 ₪ (סכום זה כולל החזר חלקי של האגרה, בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק).

במהלך קדם המשפט מונה המומחה לבדיקת כתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי, כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת האותנטיות של החתימה על הסדר החוב המיוחסת ליהודית.

העבירה שבה מרציאנו הורשע במסגרת הסדר הטיעון מוגדרת בחוק העונשין כך: "המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מירמה, דינו - מאסר שנתיים". סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כך: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". א'2 - פסק הדין נגד מרציאנו בהודעה לצד ג' הנתבעים 2-1 הגישו במסגרת ההליך שבפניי הודעה לצד ג' נגד מרציאנו לסך של 312,500 ₪, אשר התקבלה בהעדר כתב הגנה בהחלטה מיום 2/2/16.

פרק ג' - ההסכם - הרקע, מעמד החתימה וההתנהלות לאחריה ג'1 - הרקע לחתימת ההסכם התובע העיד שהוא נעתר לבקשת מרציאנו בשמו של בן צבי, לכך שהוא יימנע בתקופה של כחודשיים מהפקדת צ'קים שנוכו, עד שבן צבי יקבל כספי פיצויים מגרמניה (עמ' 37, ש' 31 - עמ' 38, ש' 15), אלא שכאשר העניין נמשך הוא ביקש להסדירו (עמ' 44, ש' 16-14).

ד'4 - התנאי השלישי: תנאיו הגרועים של ההסכם כפי שפורט בפרק ג' דלעיל, ההסכם נקב בסכום חוב של 312,500 ₪, על אף שקבלות הניכיון של התובע מעידות על כך שלפני מועד חתימת ההסכם, נוכו צ'קים של בן צבי בסך מיצטבר של 201,000 ₪ בלבד.

...

בנסיבות העניין, נוכח המסקנה כי ההסכם בוטל כדין בעילה של עושק, לא מצאתי צורך להכריע בסוגיה זו. סיכום התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבעים 2-1, מרדכי ויהודית בן צבי, בעילה חוזית מכוח ההסכם שנחתם ביניהם בחודש דצמבר 2014.

העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי, הביאוני למסקנה כי צד ג', דוד מרציאנו, הונה את הנתבעים 2-1, ניצל את גילם המבוגר ואת חולשתם, עשה בכספם כבשלו ובמשך שנתיים גזל אותו מהם.

אשר על כן, תביעת התובע נגד הנתבעים 2-1 נדחית.

גם על דרך ההשוואה לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 עולה העקרון הכללי המתיר קיזוזם של חיובים כספיים שצדדים שונים חבים זה לזה מעסקה אחת.

המשיב לא הביא כל ראיה סותרת לעניין זה. עיון בחוות הדעת של המומחה זייד מורה כי עלות טענת הקזוז עולה משמעותית על גובה החוב של המערערים למשיב, וזאת כאשר מדובר בדמי שימוש ראויים משנת 1989, ואפילו נכלול בפיצויי ההשבחה, פיצוי גם בגין בנייה בלתי חוקית – נושא שאציע לחבריי להתערב גם בו. לפיכך, עומדת למערערים טענתם בדבר סילוק חובם למשיב, מה שמביא לחובתו של המשיב לפנות את החלקה ומושכר, ללא כל התניה נוספת.

גם ביחסים שבין פרטים ראויה הלכה לפיה לא יוכל אדם לקנות לו זכות ולהצמיח טובת הנאה ממעשה שעשה תוך הפרת החוק, בין אם הפר את דיני התיכנון והבניה, בין אם פעל בנגוד לדיני רישוי עסקים ובין אם בנגוד לדין הפלילי.

...

מסקנה דומה עולה גם בהסתמך על חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב, חוות הדעת של השמאי סזיר, שהצעתי לחבריי לקבלה כראיה נוספת.

על דרך ההשוואה לדינים העוסקים בפיצוי בגין הפקעות, אין בעל דין המתעלם מהוראות החוק יכול לצאת בסופו של דבר נשכר.

המשיב ישלם הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד למערערים ביחד, בסכום כולל של 20,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק.