קיזוז בשל חוב בחשבון בנק בחברה השרויה בפירוק

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 68948-06-21 גרינברג ואח' נ' שניאור ואח' 09 אוגוסט 2021 בפני כב' השופט י. גריל, שופט עמית המבקשים: 1. שלמה גרינברג 2. גרינברג את שניאור - השכרת דירות למגורים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. גולדהמר המשיבים: 1. נדב שניאור ע"י ב"כ עו"ד חגית גאוי 2. רשם החברות 3. בנק הפועלים בע"מ 4. גרינברג את שניאור - נכסים ומקרקעין בע"מ 5. מגדל חברה לביטוח בע"מ 6. מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ 7. שלמה גרינברג, רואה חשבון בע"מ החלטה

בשנת 2019 הסכימו המבקש והמשיב על פירוק השותפות ביניהם, נוכח מחלוקות לגבי אופן נהולה של המבקשת.

צוין באותו מכתב, שהמשיב הוא זה אשר חב כספים למבקשת, וזאת הן נוכח הפחתת הסכום המוסכם מ-2.4 מיליון ₪ ל-2 מיליון ₪ והן נוכח קזוז הסכום בו חב המשיב בגין חלקו היחסי במניות שהוחזקו על ידו עבור השותפים העיסקיים.

באשר ליתרת התמורה מושא ההסכם משנת 2019, לגביה טענו המבקשים כי יש לקזז אותה אל מול שווי מניותיהם של השותפים העיסקיים במשיבה מס' 4, נסים בן-דוד ואבי עייש, שהמשיב אוחז בהן (5% ממניות המשיבה מס' 4), הואיל והתמורה בגינן שולמה במלואה על ידי חברה בבעלותו של מלאה של המבקש – קבע בית משפט קמא שסוגיה זו לא אוזכרה בהסכם משנת 2019.

מעיון בתצהירו של המשיב, שניתן בתמיכה לבקשתו להטלת העיקולים הזמניים עולה, כי המשיב טען (בסעיף 19 לתצהירו), כי יש לו חשש ממשי, המבוסס על מידע מהימן, ולפיו המבקש, שערב אישית לקיום התחייבויות החברה (המבקשת), שרוי בחובות אישיים של עשרות מיליוני ₪ לאנשים פרטיים מהם לווה כסף.

ב"כ המבקשים טען עוד, שהמשיב אישר בחקירתו הנגדית, בין היתר, שמעולם לא חזרה למבקש המחאה אישית שלו, וכן שמעולם לא חזרה המחאה השייכת לאיזו מן החברות שבבעלותו, ולא הייתה תביעה של בנק מלווה כנגד המבקשת וכו', ואולם, מוקשת בעיניי עמדת המבקש לפיה פרע/הסדיר את חובותיו כלפי האנשים שלווה מהם כספים.

...

לנוכח האמור לעיל, אני קובע, שצו העיקול הזמני יעמוד על הסכום של 1,128,000 ₪, דהיינו, יתרת הסכום המגיע למשיב על-פי הסכם מכר המניות מיום 29.12.2019.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה בעיקרו של דבר את בקשת רשות הערעור פרט לכך שאני מצמצם את צו העיקול הזמני ומעמידו, על-יסוד המוסבר לעיל, על הסכום של 1,128,000 ₪.

הואיל ובקשת רשות הערעור התקבלה במקצתה, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

מחקירת מנהל המבקשת עולה, כי הנפרעת נימצאת כיום בפרוק, כאשר הבקשה לפירוק הוגשה על ידי המבקשת ועובדים של הנפרעת והפירוק ניתן באוקטובר 2016 (ראו חקירה מיום 22.11.16 עמ' 7 שורות 14-15).

עוד טענה המבקשת בהתנגדות שהוגשה על ידה כי אחיו של בעלי המשיבה ומנהל הנפרעת פנו למנהל המבקשת ביולי 2015, וביקשו ממנו הלוואה בסך 2.4 מיליון ₪ שתוחזר באמצעות קזוז התשלומים שעל המבקשת לשלם לנפרעת מדי חודש בסך 200,000 ₪ כל חודש.

דבר המעיד כי יש לה הגנה חזקה, אשר יש לבררה על ידי שמיעת עדויות, וזאת גם אם עדות העד מטעם המבקשת במסגרת הדיון לקבלת ההיתנגדות נתפסה על ידי בית המשפט כמבולבלת וחסרת קוהרנטיות וזאת לאור הלחץ בו היה שרוי במהלך הדיון.

לטענת המשיבה המבקשת משכה שיקים לפקודת הנפרעת בידיעה מוחלטת כי שיקים אלו נימסרו לניכיון אצל המשיבה אשר נתנה בעדם תמורה מלאה בתום לב. לטענתה כי יחד עם שיקים אלו נימסרו למשיבה שיקים נוספים בסכום כולל העולה על מיליון ₪ מחברות שלובות וקשורות עם המבקשת, המנוהלות על ידי בעל השליטה במבקשת ובנו, סך החובות של החברות האלו למשיבה בתיקי ההוצל"פ עולה לסך של 2.5 מיליון ₪.

כך ייטה להעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה ( ראו בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41.

אציין כי במסגרת שקולי לעניין הסכום שיופקד הבאתי בחשבון כי מנהל המבקשת כבר הפקיד סך של 180,000 ₪, בגין עיכוב ביצוע השיקים המפורטים בסעיף 3 להחלטה זו. עוד אעיר בשולי הדברים, לטענת המשיבה לעניין עיקול אפשרי, כי מבלי לקבוע מסמרות לגבי נסיבות תיק זה וסוגי נושים שונים, הרי לכאורה עיקול הסכום המופקד יגיע למימוש רק ככל שייקבע כי יש להשיב הכספים שהפקידה המבקשת לידיה [ראו ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3253/06 חנית גל נ' עו"ד יגאל לונגו (29.01.2009), וכן פסק הדין עליו הוא מסתמך ע"א 2082/06 בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה (ט.פ. מיום 18.6.07)].

...

יחד עם זאת ובהתייחס לסיכויי הערעור, אני סבורה כי יש למבקשת טענות המטות את הכף לטובת עיכוב חלקי של פסק הדין.

על כן לכאורה יש ממש בטענת המבקשת כי דחיית ההתנגדות בתיק מושא ההליך ומתן רשות להתגונן בתיקים אחרים עלולה להוביל למצב של הכרעות סותרות, מצב שאין לאפשרו.

כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה ( ראו בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41.

לאחר מותו של בועז, עת הגיע לניחום אבלים, מסרה לו הנתבעת כי היא חוששת שהתובעת תתבע אותה היות וחתמה על שטר חוב ושיק כערבות לטובת התובעת, ואף קיבלה כספים מהתובעת באמצעות העברות שבוצעו לחשבונה בבנק.

השאלה היא אם בנסיבות בהן עומדת לרוכש זכות תביעה חוזית כנגד המוכר, עקב החוב שנוצר אצל חברת הניכיון כתוצאה מחילול השיק שנימסר לניכיון, ניתן עדיין לסווג את העסקה כעיסקת מכר.

עוד הוסיף, כי בועז הכיר באמצעותו את בעלת המניות בחברת דגנים, וכי בסופו של יום החברה נקלעה לקשיים ומצויה בהליך של פירוק.

בחודשים האחרונים לחייו, בועז היה שרוי בחובות כבדים ועסק בעיקר בפעילות לא כשרה.

בתצהירה, ציינה התובעת, כי ביום 11.10.12 נכתה חלק מהשיקים שנמשכו מחשבון הנתבעת אצל חברת "שחף לווי פינאנסי" (להלן: "שחף").

...

לסיכום טענה התובעת, כי חוק הלוואות חוץ בנקאיות לא חל על עסקאות ניכיון.

בשאלת היקף ההשבה, אני סבורה כי על הנתבעת לשאת בתשלום חלקי בשיעור של 60% מהסכומים ששילמה התובעת בגין השיקים שנמשכו על ידי צדדי ג'.

סוף דבר: אני מקבלת את ההתנגדויות שהוגשו בתיקים 27563-03-14 ו- 29369-05-14, ומורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לביצוע השיקים שבגינם הוגשו ההתנגדויות כאמור.

אני מקבלת באופן חלקי את ההתנגדויות שהוגשו בתיקים 28940-02-13 ו-12471-08-13 ומורה כי סכום החוב בתיקים אלה יעודכן ויעמוד על סך של 103,857 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.9.12.

בין התובע לדוד לא נחתם הסכם שותפות, אלא הוסכם בעל פה שהפיצרייה תרשם על שמו של התובע בלבד בשל חובות בהם היה שרוי דוד באותה עת ואשר עשויים היו להוות מיכשול בהקמת השותפות ורישומה.

עוד הוסכם ביניהם, כי התובע יישא בעלויות הדרושות להקמת הפיצרייה והתחלת הפעלתה בסך 78,000 ₪, ואילו חלקו של דוד בהשקעה יקוזז מרווחים עתידיים.

התובע מציין כי בנוסף לסכום ההשקעה בהקמת הפיצרייה הוא נשא גם בתשלומים החודשיים עבור הממירים של חברת yes ותשלומים לבזק בנלאומי בע"מ בסך של 446.79 ₪.

בתצהירו, ניסים תיאר את הפגישה שהתקיימה בנוכחות כל הצדדים ביום 20.8.2015 בפיצרייה, במהלכה לטענתו הוסכם לפרק את השותפות ולהעביר את חלקו של התובע לעוז בתמורה ל-50,000 ₪ שישולמו ב-12 תשלומים, וכן כי דוד ושירה יהיו ערבים לבצוע התשלומים (סעיף 6 לתצהיר).

מלבד התמיכה לטענה זו בתצהירו של ניסים, דומה כי יש לכך עגון גם באמור בתצהירו של עוז אשר סיפר (בסעיפים 13-14), כי: "במסגרת הפגישה הראשונה נודע לי כי סוכם כי הנתבע 1 [דוד – מ.ג'.מ.] יעביר לתובע כספים באמצעותי ומחשבון הבנק שלי... לצורך קיום התחייבות הנתבע 1 כלפי התובע היתקיימה פגישה שנייה בעפולה בה נכחתי. סוכם כי התובע ינסח חוזה ויעבירו לנתבע 1". בפסיקה נקבע כי חתימה על מיסמך איננה תנאי הכרחי לצורך עמידה בתנאי של קיומו של הסכם בכתב, והיא אף איננה תנאי הכרחי להוכחת גמירות דעתם של הצדדים להסכם, אף על פי שהיא מעידה בדרך כלל על גמירות דעתם של הצדדים ועל רצינות הכוונות שלהם.

...

התובע נעתר לבקשתו של דוד לפיה 10,000 ₪ מתוך הסכום האמור יינתנו לו כהלוואה לצרכיו האישיים.

התביעה לרכיב זה של התביעה נדחית.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה נגד נתבע 3 ודוחה אותה נגד הנתבעת מס' 2.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ .

לאור דרישתו של סמילה לפרק את השותפות בטרם עת ובשים לב להתנהלותו עובר להגשת התובענה לפירוק שותפות (ואף לאחריה), אין לסמילה זכות לרכוש את חלקו של נעמן בנכסי השותפות, ויש לפרק את השותפות על דרך של ביצוע תשלום (בכסף או בשווה כסף) לסמילה על סך השווה למחצית מהרווחים (זכויות מינוס חובות) עד למועד החיתוך, בנכוי הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת חובות האמון ותום הלב המוגבר שבהם חב סמילה כשותף וטרם התגבשו במלואם.

מערכת היחסים אשר הייתה ועודנה שרויה בין הצדדים היא במישור דיני החברות ולא במישור דיני השותפות.

בהקשר זה יש להביא בחשבון, כי התנהלותם העסקית מול הבנקים נעשתה תוך מצג שמדובר בשותפות וכי נעמן וסמילה שותפים יחד בפעילות החברות ובכלל זה לחובותיהן של החברות.

...

הסכומים שהועברו, הכספים שרשמת אותם כהלוואות הועברו לא רק, אגב ראינו שהם נרשמו בלינדה, נכון בחברת לינדה, כן. אבל הם לא הועברו רק ללינדה, הם הועברו לעוד חברות? הייתה כל הזמן, היו העברות, רוחביות אופקיות, אנכיות, תקרא לזה איך שאתה רוצה, אז למה בחרת לרשום את זה דווקא בלינדה? כי אנחנו בסופו של דבר, ניקזנו את הכל דרך לינדה ולינדה תמורת ההלוואות האלה חייבה את החברות בדמי ניהול.

סבורני, שיש לקבוע כי המועד הקובע לצורך הפרדת הפעילות העסקית המשותפת הוא מרץ 2015.

סוף דבר נעמן וסמילה ניהלו פעילות עסקית משותפת כ"שותפות".