קיום הליך משמעתי לאחר שנים של עיכוב בלתי סביר

בפסק הדין נדחתה עתירת המבקשת, נגד החלטת המשיב 2, השופט (בדימ') א' סטרשנוב, מיום 7.3.2021, להתלות את רישיונהּ, למשך 3 שנים, מחמת פעולה ברשלנות חמורה, בתום הליך משמעתי נגדה, לפי סעיף 7(1) לפקודת המיילדות, 1929 (להלן: פקודת המיילדות).

הבקשה לסעד זמני ביום 4.1.2022 הוגשה הבקשה למתן סעד זמני שלפנַי, בבקשה להורות על עיכוב התליית רישיון המיילדוּת, עד לאחר הכרעה בעירעור.

כעולה מן הנסיבות שהוצגו עד כה, ומניסיון העבר (למשל: הפרת צו ההפסקה המנהלי בידי המבקשת), היענות לבקשה עלולה להביא, בסבירות לא נמוכה, לכך שהמבקשת תוסיף לקבל לידות במרכז הלידה, גם במקרי סיכון, ובכך עלולים היולדת והילוד להיקלע למצב של סכנת חיים ופקוח נפש.

נוסף לכך, עמדתה לכל אורך ההליך המשמעתי, וכך גם עתה, כעולה מהודעת העירעור, היא שגם לאחר פסק הדין בעיניין נשים קוראות ללדת – שבו נקבע כי הוראות החוזר יחולו בתקופת הביניים על מרכזי לידה טבעית – לא מוטלת עליה חובה, חוקית או מקצועית, לפעול על-פיהן.

במצב דברים זה, קיים איפוא חשש של ממש, כי מתן הסעד המבוקש יאפשר למבקשת להמשיך ולקבל לידות במרכז הלידה, יהיו הנסיבות אשר יהיו, ויהיו גורמי הסיכון אשר יהיו, מבלי שיש בידיה את הכלים המתאימים לספק טפול הולם בעת היתרחשות מצב מסכן חיים כאמור, כפי שלמרבה הצער ארע בלידה מושא הליך זה. כדי להצביע על הפגמים החמורים שראו הגורמים המקצועיים בהתנהלות המבקשת במקרה הנידון, אזכיר מקצת מדבריו של הרופא המיילד, ד"ר יורי פרליץ, בחוות דעתו מיום 21.9.2020, שבה הביע עמדה נחרצת לגבי פועלה ופעולותיה: "לידת הבית [...] נערכה בנגוד לסטאנדארטים רפואיים מקובלים וחרגה מסעיפים רבים של נוהל לידות בית של משרד הבריאות. אני רופא מיילד כבר 30 שנה [...] אבל עוד לא ראיתי מקרה של לידת בית שהעמיד הן את היולדת והן את תינוקה בסכנת חיים ממשית ורק נס וטפול מקצועי מסור של הצוות בבית החולים לניאדו הציל את חיי התינוק. ימים יגידו האם לא נשארה פגיעה קבועה בתינוק זה" (ההדגשות שלי – נ' ס').

...

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי מסקנה זו מתיישבת היטב גם עם האמור בעניין נשים קוראות ללדת, שם נקבע, במישור האופרטיבי, כי הוראות החוזר יחולו על מרכזי לידה טבעית, עד לקביעת הוראות או נהלים ספציפיים אחרים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות – והיא נדחית בזאת.

התובעת טענה כי החלטת הנתבעת בדבר השעייתה לא סבירה ולא מידתית ונובעת מטעמים פוליטיים גרידא.

נגד התובעת תלויה ועומדת תובענה משמעתית בגין שורת עבירות משמעת חמורות של דיווח כוזב ורישום כוזב במסמכי הנתבעת; התובעת משמשת בתפקיד רגיש בנתבעת; נוכח אופיין הנורמאטיבי של העבירות המיוחסות לתובעת אין מקום לחלופה של העברתה לתפקיד אחר בנתבעת עד תום ההליכים המשמעתיים נגדה; לאחר הגשת התובענה המשמעתית הגיעו לידי הנתבעת ראיות חדשות, המבססות אישום חדש ונוסף נגד הנתבעת שענייננו ניסיון חמור לשיבוש הליכי חקירה ובדיקה.

לבסוף, התובעת מבקשת סעד מן היושר בה בשעה שהיא, בחוסר תום לב, מסכלת את השלמת החקירה המשמעתית, לא מתייצבת להשלמת החקירה בפני חוקר המשמעת של הנתבעת וכתוצאה מכך מעכבת את הגשת התובענה המשמעתית המתוקנת אשר צפויה לכלול גם את האישום הנוסף ובמו ידיה מאריכה את תקופת ההשעיה שנקבעה לה. ההליך: ביום 30.3.2022 היתקיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן התובעת תשתף פעולה עם חוקר המשמעת והחקירה תתקיים בתוך 7 ימים וכן תגיש תצהיר ערוך כדין.

ההשעיה הנה - "הפסקת פעילותו של העובד במסגרת מקום עבודתו עקב קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על רבב בהתנהגותו, אשר מצדיק, לאור אופיו ומידתו, נקיטתם של הליכים משמעתיים"[בג"צ 2899/91 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ"ה(5), 335, בעמ' 337, 338].

כמו כן הונח בפנינו אישור רפואי של פרופ' פפר מיום 22.3.22 - לפיו התובעת נימצאת במעקבו לאחר אוטם שריר הלב לפני כחצי שנה.

בנסיבות אלה לא מצאנו ממש בטענות התובעת, לא מצאנו פגם בהחלטת הנתבעת מיום 16.2.2022 המצדיקה היתערבות בהחלטת הנתבעת, החלטה סבירה אשר ניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מינהלי.

...

לכן הבקשה למתן סעד כאמור בס' 3 לבקשה – נדחית.

בקשה זו נדחית הן מפאת כך שלתובעת האפשרות לפנות לבית הדין המשמעתי בבקשה לתשלום שכר חורג בתקופת השעייתה הראשונה והן מפאת כך שבשלב זה של השעייתה, התובעת זכאית לשכר מלא.

סוף דבר: מכל הנימוקים שפורטו עד כה – הבקשה נדחית.

היתנהלותו של התובע, בנסיבות שתוארו, היתה בלתי סבירה בעליל שהיה בה לעורר חשד ולהצדיק את דרישת השוטרים להזדהות.

להשלמת התמונה יצויין כי בטרם הגשת כתב הגנה, הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב הליכים, בטענה כי יש להורות על עיכוב הליכים עד לסיום בחינת הצורך בניהול הליך משמעתי נגד השוטר הרלוואנטי לכתב התביעה שכן בשלב זה אין באפשרות הנתבעת להחשף למסמכים רלוואנטיים או לקבל מהשוטר את גירסתו לאירועים, מחשש לשיבוש מהלכי חקירה.

סרוב התובע להזדהות וקיומו של חשד סביר בעדותו אישר התובע כי הגיע למקום הארוע זמן קצר אחרי הפיגוע, שכן שמע את היריות בצד הדרך ואחרי "חצי דקה-דקה", לדבריו, הבין את הארוע.

מקובלים עלי דברי השוטר אלמוג בעדותו בפניי ולפיהם, כוחות הבטחון נתקלו, לאורך השנים, בסוגים שונים של סייענים - מתעדים או כאלו המשמשים כ"פיגוע משיכה" ומטרתם למשוך אליהם את כוחות הבטחון, משכך היו חייבים לברר את זהותו של המצלם.

...

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את תביעת התובע.

סבורה אני, כפי שהעיד השוטר אלמוג, כי האירוע מושא תביעה זו יכול היה להסתיים במהרה ובשלום, אם היה התובע שועה לבקשת המשטרה מיד כשהתבקש להזדהות ועושה כן. סוף דבר דין התביעה להידחות.

עם זאת, אך בשל האמירה הבלתי הולמת לא אחייב במלוא הסכום הראוי אך מצאתי כי עליו לשאת בשכר בגין התייצבותם של השוטרים לעדות וכך אני מורה.

היא יכלה להצדיק אמצעי משמעת של התלייה לתקופה משמעותית הרבה יותר – אולי אף של שנים מספר - אך לא נראה לי שיכלה להצדיק ביטול לצמיתות, בשים לב לתקדימי העבר.

שהוי בהליכים המשמעתיים והשפעתו על אמצעי המשמעת המוטלים גזר דינם של המערערים ניתן ביום 26.10.2021; הכרעת הדין המשמעתית גובשה אחרי שש שנות היתדיינות, ומלאכת גזר הדין המשמעתי ארכה כשש שנים נוספות, וניתנה כעשרים שנה מיום קרות האסון.

האם יש בשיהוי זה כדי להשפיע על גזר הדין המשמעתי? במשפט הפלילי שלנו הוכרה זה מכבר הזכות של הנאשם לקיומו של הליך פלילי המתנהל תוך לוחות זמנים סבירים.

מכאן שכעניין של מדיניות נוהגת, שיקול התמשכות לא סבירה של ההליכים המשמעתיים שוקל את משקלו גם בהליכי המשמעת החלים על המהנדסים ועל האדריכלים.

באופן כללי, ניתן לומר שגם אם נגרם עיכוב לא סביר בבירור ההליך, הרי שהדבר לא יוביל, ככלל, לביטול הכרעת הדין המרשיעה.

...

יישום השיקולים השונים ביחס לגזר הדין המשמעתי הגיעה העת להתכנס ליישום כל האמור לעיל על גזר דינה של ועדת המשמעת.

על רקע זה אני דוחה את טענות מר רון גם ביחס לגזר הדין המשמעתי שהוטל עליו.

על רקע זה אני סבור שיש לבטל את אמצעי המשמעת שהוטל עליהם, ולהחליפו בהתליית רישיונם בפועל לתקופה בת 22 חודשים, ולהפסקת רישומם בפנקס לתקופה זו. תקופה זו היא גבוהה משמעותית במידה רבה מאוד מזו שנקבעה בעניין גשר המכביה.

עיון במסמך עדות אופי שמסר המפכ"ל רב ניצב יעקב שבתאי (במ/1) מלמד על פועלו רב השנים של הנאשם, כקצין מצטיין, אשר זכה לשבחים, ניחן בערכים גבוהים, בנועם הליכות, בעל שיקול דעת מקצועי, קור רוח, ואלו אפיינו אותו גם במצבי קיצון.

ואכן, אני רואה עין בעין את עמדת המפכ"ל במכתבו, כי "על בית המשפט המכובד לשם לנגד עיניו את שרותו ותרומתו הביטחונית למדינת ישראל". שלישית, אם ההרשעה תיוותר על כנה, קיימת סבירות, שלפיה יתרחש נזק קונקריטי, בלתי סביר, בדמות פיטוריו של קצין מצטיין זה, או עיכוב נוסף של קדומו, שיתווסף על עיכוב הקידום רב השנים שהיה מנת חלקו מאז הפרשה.

במה דברים אמורים: עיון בנוהל "גיוס, מינוי העלאה בדרגה ופרישה של קצונה בכירה במשטרת ישראל ובשרות בתי הסוהר" מספר 02.01.01 (במ/4) בסעיף 5 מלמד, כי "קצין לא יועלה בדרגה, לא ימונה למישרה בכירה...במקרים ובנסיבות הבאות: (1). נגד הקצין תלוי ועומד תיק וזאת עד לסיום ההליכים בתיק. (2). הקצין הורשע בעבירה שהעונש הקבוע לה בדין שנת מאסר ויותר, וטרם חלפו 5 שנים ממועד הרשעתו". כלומר, הנאשם מעוכב קידום מאז הארוע ולאחר סיום ההליך, עלול להיות מעוכב קידום למשך חמש שנים נוספות.

ואולם, כידוע, מדובר בהחלטה הנתונה לשיקול דעת הקצין הממונה ועדיין קיים הבדל משמעותי בין הותרת ההרשעה על כנה לבין ביטולה, משום שהקצין המחליט וודאי יביא בחשבון במסגרת כלל שיקוליו את גזר-דין זה. ואכן, עגון נוסף המוכיח את הנזק הקונקרטי, ניתן למצוא במסמך סיכום דיון תנועות מתאריך 28.2.21 מאת ממ"ז ירושלים ניצב דורון תורג'מן (במ/3), המלמד, כיצד רואה משטרת ישראל את מצבו המשפטי של הנאשם, עת נרשם בו: "בשל הליך משמעתי פתוח לא ניתן לידון בקצין במסלול קידום" והדברים מדברים בעד עצמם.

...

על כן, אני קובע שהותרת הרשעת הנאשם על כנה תוביל לחשש כי יתרחש לו נזק בלתי סביר ביחס לחומרת העבירה, ושוב מבלי להקל ראש בעובדות שבגינן הורשע.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לבטל את הרשעתו של הנאשם – לא תירשם הרשעה.

כנובע מביטול ההרשעה יש לשנות את גזר-הדין ולפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 100 שעות לתועלת הציבור לפי תוכנית שאותה יכין שירות המבחן ותובא לאישורי בתוך 45 ימים.