קיבוע עמוד שדרה באמצעות שתל מתכתי

התבוננות המומחה על הניתוח ככזה שלא זו בלבד שלא הצליח, אלא שכשל והביא להחרפת המצב ממנו סבל המערער עובר לניתוח, נובעת מביקורתו אודות השיטה הישנה, "הסוג", בה בוצע הניתוח, וכהתבטאותו "הגלישה הנוספת עלולה הייתה להגרם או מסוג הניתוח אשר בוצע ...". המומחה הדגיש כי "...בניתוח מבצעים שיחרור נרחב של עצבים הנלכדים בתוך הליזיס ומוצאם מבין החוליות[ GILL PROC] ומקבעים את שתי החוליות בכדי שלא תמשיך הגלישה. [בעבר בוצעו שתלי עצם בלבד עם גבס לתקופה של 3 ח', וכיום מבצעים ע"י קיבוע פנימי עם ברגים ולוחיות מתכת]. התובע עבר ניתוח וקיבוע ע"י שתלי עצם אך ללא מחוך גבס, ועם טפולי פיזיותראפיה ועם הטבה על כאבי הרגליים אך לא על כג''ת" (חוות דעתו הראשונה עמוד 6).

אלא שהמומחה חזר בו מביקורתו זו ביחס לשיטת ביצוע הניתוח במכתב ההבהרה שלו מיום 05.02.11, שהעתק ממנו הומצא גם לתיק בית המשפט, ושב"כ המשיבה לא היתנגד להגשתו כראיה, בו הבהיר כי: "הטכניקה הניתוחית בה השתמש ד"ר פולמן לקיבוע עמוד שדרתו המותני של התובע אינה פסולה מעיקרה, מקובלת בעולם וכנראה שניסיונו של המנתח טוב בשימוש בטכניקה זאת. לכל טכניקה ניתוחית כשלים ואין לראות בכשלים אלו רשלנית רפואית". משלא פורט פגם אחר במהלך הניתוח שעלול היה להביא לכישלוננו, ומשהמומחה חזר בו מביקורתו ביחס לשיטת הניתוח, עת הסכים כי זו מקובלת בעולם וכי ניסיונו של המנתח בשיטה זו הינו טוב, לא נמצא למומחה, אף לא לבית משפט קמא, אדן להשתית עליו את המסקנה כי הניתוח גרם להחמרה במצבו של המערער.

...

אלא שהמומחה חזר בו מביקורתו זו ביחס לשיטת ביצוע הניתוח במכתב ההבהרה שלו מיום 05.02.11, שהעתק ממנו הומצא גם לתיק בית המשפט, ושב"כ המשיבה לא התנגד להגשתו כראיה, בו הבהיר כי: "הטכניקה הניתוחית בה השתמש ד"ר פולמן לקיבוע עמוד שדרתו המותני של התובע אינה פסולה מעיקרה, מקובלת בעולם וכנראה שניסיונו של המנתח טוב בשימוש בטכניקה זאת. לכל טכניקה ניתוחית כשלים ואין לראות בכשלים אלו רשלנית רפואית". משלא פורט פגם אחר במהלך הניתוח שעלול היה להביא לכישלוננו, ומשהמומחה חזר בו מביקורתו ביחס לשיטת הניתוח, עת הסכים כי זו מקובלת בעולם וכי ניסיונו של המנתח בשיטה זו הנו טוב, לא נמצא למומחה, אף לא לבית משפט קמא, אדן להשתית עליו את המסקנה כי הניתוח גרם להחמרה במצבו של המערער.

בניגוד לחברתי אני סבור, כי במכתבו מיום 5/2/11 לא חזר בו המומחה מדברים אלה.

הייתי דוחה, אפוא, את הערעור.

היא פנתה לביה"ח אסותא, ובתאריך 23/5/00 עברה ניתוח צווארי, שכלל כריתת גוף חוליה C4, כריתת הדיסקים C3-C4, C4-C5, וקיבוע באמצעות לוחית מתכת וברגים וכן שתל עצם.

באף לא אחת מחוות הדעת הרפואיות או המסמכים הרפואיים שהוגשו לביהמ"ש לא נאמר כי עמוד השידרה הצוארי של התובעת היה, עובר לתאונה, בעל רגישות מיוחדת או פגיעות יתר.

...

נראה לי, לאור כל האמור לעיל, כי יש להורות על עיכוב סכום זה בידי הנתבעות עד לאחר שהתובעת תמצה זכויותיה כלפי המל"ל, ולחייבה לפנות למל"ל בהקדם, כפי שקבע ביהמ"ש העליון בפרשת גולדברגר נ' בסה הנ"ל (וכן בענין ת.א. (י-ם) 739/93 מצליח נ' חדד תק-מח 98 (1) 2032, פיסקה 30 לפסה"ד).

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים כלהלן: הפסדי שכר בעבר –388,558₪ אובדן כושר השתכרות בעתיד –459,496₪ נסיעות –15,000₪ טיפול נפשי בעתיד –93,727₪ תרופות בעבר ובעתיד –25,000₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד –120,000₪ כאב וסבל –196,542₪ סה"כ 1,298,323₪ וזאת בניכוי התשלומים התכופים ששולמו לתובעת.

אני מורה כי, מתוך הסכום הנ"ל, תעכבנה הנתבעות לעת עתה תחת ידיהן סך של 463,088₪, וזאת עד אשר תתברר תביעת התובעת לקיצבת נכות כללית מאת המל"ל. על התובעת להגיש תביעתה למל"ל בתוך 45 ימים מקבלת פסק דין זה במשרד בא כוחה.

המערערת טענה כי נוכח הספונדילוליסטזיס המולדת, היה על המשיב לבצע את הניתוח הראשון בשיטת קיבוע מכשירני דו צדדי של עמוד השידרה, שיתמוך באופן חזק יותר באיחוי שתלי העצם, ואולם בפועל בוצע הניתוח בשיטת קיבוע חד צדדי.

בית המשפט התרשם כי לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי אכן היתרחש איחוי, ולו משום שד"ר אוחנה עצמו קבע בחוות דעתו כי אין בנמצא אמצעי דימות יעיל להערכת איחוי ככלל ובנוכחות משתל מתכתי בפרט.

ברם, בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים כי הניתוח בוצע באמצעות קיבוע חד צדדי.

...

יתכן שהמסקנה לגבי שיטת הקיבוע שנבחרה היתה שונה לוּ היה מדובר בענייננו בספונדילוליסטזיס מולדת.

בית המשפט עמד בפסק הדין על הבעייתיות שבגרסת המשיב בנושא זה. לכך מתווספת העובדה כי אין בנמצא כל תיעוד רפואי התומך במסקנה שאותה מבקשים המשיבים לאמץ, לפיה מלכתחילה איבחן המשיב את המערערת עם ספונדילוליסטזיס ניוונית.

באשר לקביעות בית המשפט המחוזי לפיהן מעצם טעותו של המשיב בקביעת הדיאגנוזה של המערערת, בהכרח עולה כי הוא הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בסעיף 13(ב)(1) לחוק זכויות החולה; וכן כי הקביעה העובדתית בדבר אמונתו המוטעית של המשיב, מחייבת את הקביעה המשפטית בדבר היעדר הסכמה מדעת – הואיל ותפיסתי, כמפורט לעיל, הינה אי התערבות, הרי שהגם שאיני שותף לקביעה דנא לפיה איבחון מוטעה כשלעצמו עולה כדי פגיעה באוטונומיה, אציע לחבריי כי למרות שאין מקום לקבל את קביעת הערכאה הדיונית בנושא הנ"ל, לא נתערב בתוצאת פסק הדין בעניין זה. סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעורים ולקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו בערכאה זו. השופט א' שהם: אני מסכים.

לאחר אשפוזים חוזרים ונשנים בבי"ח "יוספטל" עברה התובעת ביום 3.7.94 ניתוח למינקטומיה ודיסקטומיה בגובה חוליות 5L-4L. במצבה של התובעת וסבלה לא חל שיפור ועל כן ביום 15.5.97 עברה ניתוח נוסף לקיבוע חוליות 5L-4L ע"י מתכת ושתל עצם.

גם לאחר ניתוח זה לא מצאה התובעת מזור לכאביה ואושפזה שוב ביום 19.6.97, ולאחר מכן הועברה למחלקת שיקום נפגעי עמוד שדרה בבי"ח "לוינשטיין". עקב כאבים קשים בגב התחתון אשר הקרינו לרגליים, הופנתה התובעת פעם נוספת בשנת 1998 ליחידה לניתוחי עמוד שדרה של בי"ח "מאיר" לצורך הזרקה אפידורלית, אך הטיפול בוטל כיוון שנדרש להפסיק מתן קומדין על רקע DVT קשה ממנו סבלה התובעת; ואכן בבדיקת דופלר ורידים מיום 14.10.98 נמצא בצד שמאל טרומבוס חלקי לאורך כל וריד האיליאקה ושאריות טרומבוס לאורך כל הורידים ברגל, וכן אי ספיקה עמוקה של הוריד ה-Popliteal, כתוצאה מכך הגפה השמאלית התחתונה הייתה בצקתית וכאובה וטופלה באמצעות גרב אלסטית.

...

אינני מקבלת טענת התובעת כי אילמלא התאונה הייתה משביחה שכרה.

הפסד שכר לעבר בהתחשב בהשתלשלות המצב הרפואי עד להתייצבותו, הטיפולים הרפואיים והאשפוזים אני סבורה כי יש לראות את התובעת כמשוללת כושר עבודה לחלוטין עד לשחרורה מבי"ח "לוינשטיין" ביום 13.7.97.

אומר כבר עתה כי אינני מקבלת את טענות ב"כ הנתבעים.

אני מקבלת המלצת המומחה כי בשל הקושי הנובע מיציבותה, מן הראוי כי תהיה לה עזרה ביציאה מביתה, וכדבריו: "לא אחת נכה שלכאורה מסוגל להלך בכוחות עצמו, עם או ללא תמיכה, יקבל המלצה של מומחה לשקום שלא לעשות זאת באופן עצמאי מחמת סכנה כגון נפילה ושבירת עצמות וחובת מומחה שיקומי להתריע על כך בפני הנכה ומשפחתו ולהמליץ כי בעת יציאה מהבית תהיה השגחה צמודה". (פרוט' מיום 7.4.05, עמ' 7 ש' 23-20).

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים לשלם את הסכומים המפורטים מעלה בנכוי התשלומים התכופים וקצבאות המל"ל ועל היתרה להוסיף הוצאות משפט, אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצרוף מע"מ. העתק פסק הדין יישלח לצדדים.

התובעת נמשתה מהבריכה על ידי אחד הנערים, וכעבור זמן מה הועברה באמבולנס לבית החולים "שיבא", כשהיא סובלת משיתוק הגפיים התחתונות בשל שבר בחוליה הצווארית השביעית עם לחץ על עמוד השדרה.

התובעת נותחה לקיבוע עמוד השידרה הצווארי, והוסר הלחץ מעל חוט השידרה, תוך שימוש בשתל עצם ופלטות מתכת.

...

לפיכך, עבור רכישה ראשונה אני מאשרת את הסך של 43,400 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 22.7.97 (לפי החשבונית במוצג ת/9).

לאחזקה שוטפת אני מאשרת את הסך של 850 ש"ח לחודש.

מבין הקבלות שהוצגו אני מאשרת את הסכומים דלהלן, בצירוף ריבית והצמדה מיום ההוצאה: טלפון בבית החולים-40 ש"ח מיום 24.8.94; איל"ן-ספורט לנכים-360 ש"ח מיום 29.5.95; הכנת חוו"ד רפואית של הנוירוכירורג קנולר-1,755 ש"ח מיום 2.5.95; מכשיר פיני מ"גפים"-325 ש"ח מיום 24.1.95; אגרת בימ"ש-593 ש"ח מיום 27.12.95; תשלום ללימודים אשר התובעת שילמה ולא למדה-810 ש"ח מיום 9.9.95.