קטיעת רגל מעל הברך כתוצאה מתאונת דרכים

כתוצאה מכך נקטעו שתי רגליו מעל הברך ונגרמו לו פגיעות נוספות.

ועדה רפואית קבעה כי נכותו של המבקש בעקבות התאונה היא בשיעור של 100%, לפי פירוט הנכויות שלהלן: 80% בגין קטיעת רגל שמאל 80% בגין קטיעת רגל ימין 30% בגין פגיעה בגפה עליונה מימין 30% בגין פגיעה עצבית בגפה עליונה משמאל 20% בגין צלקות 20% בגין פגיעה נפשית פסיכיאטרית (PTSD).

קביעת המוסד לביטוח לאומי באשר לנכותו של המבקש היא קביעה מחייבת בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל ובניסיון לחלץ מתוך כך את הוצאותיו הראליות של המבקש, אני סבורה כי נכון יהיה להעריך, לצרכי הבקשה, את סך כל הוצאותיו – בגין טיפולים, תרופות ונסיעות, ובנוסף בגין הוצאות מחיה עודפות עקב מצבו (חשמל, ביגוד וכיוצ"ב) – בסך של 5,000 ₪ לחודש.

לסיכום, התשלום לכיסוי ההוצאות החודשיות מיום 1.3.19 עד ליום 1.6.19 - 5,000 ₪ עבור צרכי מחיה, 4,000 ₪ עבור עזרה, ו- 5,000 ₪ בגין שאר ההוצאות - בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 10,000 ₪ לחודש, מסתכם ב- 4,000 ₪ לחודש, ובסך הכול סכום של 12,000 ₪ לכל התקופה.

על כן, המשיבה תשלם למבקש תשלום תכוף בסכום של 91,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% וזאת לכיסוי הוצאותיו עד ליום 1.3.2020.

ענייננו בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע/המנוח, יליד 1.1.1928, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 28.4.11, עת נדרס בהיותו הולך רגל (להלן: "התאונה").

חומרת הפגיעה והנכות האורטופדית כעולה מחוות דעת ד"ר קליגמן, ומהתיעוד הרפואי, סבל המנוח כתוצאה מהתאונה משבר בירך ימין; ביום 29.4.11, במהלך אשפוזו בבית-חולים העמק בוצע שיחזור סגור של השבר וקיבוע פנימי בעזרת פלטה ושוחרר ביום 3.5.11, עם המלצה למעקב רפואי וטפול פיזיותראפי ושיקומי (נספח ח' לתצהיר ת/1); בהמשך סבל התובע מהחמרה במצבו עקב תהליך זהומי של הפצע, הומלץ על קטיעת הרגל מעל גובה הברך, והועבר לבית חולים בלינסון, אך עזב את בית החולים על דעת עצמו, ופנה למיון בית-חולים העמק, ושוחרר עקב סרובו להתאשפז; ביום 19.6.11 נבדק בחדר מיון בית-חולים רמב"ם, בשל תלונות על שינויים טרופיים עוריים ברגל ימין מזה למעלה מחודשיים; ביום 29.12.11 בוצעה הוצאת המסמר, והופנה להמשך טפול שמרני ופיזיותרפיה (נוכח סרובו להתערבות ניתוחית).

...

ראיה לכך שהועסקה עובדת זרה, לאחר התאונה, בנוסף לעדותם של ילדי המנוח, מפנה ב"כ התובעים גם לסיכום אשפוז מבית-חולים העמק מתאריך 13.8.13 (כשבועיים לפני פטירתו), שם נרשם: "...גר עם אשתו ועובדת זרה...", ובהמשך בקבלה הסיעודית נרשם "...מטפלת סיעודית 24 שעות...". נוכח הנטען, עותרים התובעים לפיצוי בשיעור של 7,000 ₪ לחודש בגין ראש נזק זה. מנגד, טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי המנוח נזקק לעזרה מוגברת של הזולת בכל פעולות היום עוד לפני התאונה; זאת ניתן ללמוד מתיק הסיעוד של המל"ל (סומן ת/5), ממנו אף ניתן ללמוד, בניגוד לטענת התובעים, כי המנוח היה מוגבל גם ברחצה ובהליכה.

אני מקריא: "לבקשתי הנבדק קם בכבדות בעזרת הליכון וראיתי הבעת כאב על פניו. והלך בעזרתו באופן יציב, בכבדות, עם צליעה ברגל ימין, התנשם מעט תוך כדי הליכה והמשיך ללכת וחזר וישב במקומו". ש: והמסקנה הייתה ש..

.? ת: הוא כותב "עצמאי בעזרת הליכון". מסקנה משונה קצת, נוכח מה שהוא כותב.

לסיכום, ס"כ הפיצויים המגיעים לתובעים עומד על 165,000 ₪.

בכתב התביעה טען התובע, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו ניזקי גוף משמעותיים, בין השאר קטיעת רגל מעל הברך, פגיעות אורולוגיות, שברים בעצמות הפנים, שבר באגן, נזק נורולוגי, צלקות שונות ועוד (להלן: התאונה").

עוד הוסיף ב"כ הנתבעת וטען, כי ככל ויקבע שהתובע אינו משתמש ברכבו, כי אז יש לחייב את מנורה לפי האמור בסעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 כתאונה מעורבת בה נפגע התובע כהולך רגל.

...

על יסוד זאת אני קובע, לצורך הדיון והכרעה בשאלה על מי לשאת בתשלום התכוף בשלב הזה, כי הרכב הפוגע היה אחראי לבדו לתאונת הדרכים בה נפגע התובע.

המסקנה המתבקשת לדעתי היא, וכך אני פוסק, כי על הנתבעת לשאת לבדה בתשלום התכוף שעליו הוסכם עם התובע.

על יסוד האמור ולאור הסכמת הצדדים, אני מחייב את הנתבעת 1 לשאת בתשלום התכוף בסך של 307,908 ₪.

בעת אירוע התאונה היה התובע כבן 51 שנה, שתי רגליו קטועות, כל אחת מהן מתחת לברך, זאת כתוצאה מתאונות דרכים שבגינן תבע פיצויים, ואלה נפסקו לו בתביעות קודמות.

לטענתו, התובע אינו זכאי אף לנכות של 20%, ולמעשה אין לזכותו בכל נכות שהיא, שכן עוד קודם לתאונה כאשר היה קטוע בשתי רגליו מתחת לברך ולוקה בבעיות רפואיות נוספות נקבעה לתובע נכות בשיעור של מעל 100%: קטיעה של שתי השוקיים-100%, סכרת-10%, מחלת לב-25%, מצב אחרי שברים בשורש כף יד ימין-20%, הגבלה בתנועות הכתפיים-20% ובגין מחלת הכבד-20%.

...

סופו של דבר, לאור כל הנ"ל אני מחליט כי התובע יפוצה בראש הנזק הבלתי ממוני, על פי נכות בשיעור של 80% מן הסכום המקסימלי.

יחד עם זה, אני מקבל את הערכתו של פרופ' איסקוב כי במצבו הנוכחי של התובע, עקב צורת הגדם המיוחדת ומיקום הקטיעה, לא יוכל התובע יותר להשתמש בפרוטזה לרגלו השמאלית.

אני סבור כי משימה זו לא צלח התובע בנקל גם בעבר.

בעת ארוע התאונה היה התובע כבן 51 שנה, שתי רגליו קטועות, כל אחת מהן מתחת לברך, זאת כתוצאה מתאונות דרכים שבגינן תבע פיצויים, ואלה נפסקו לו בתביעות קודמות.

לטענתו, התובע אינו זכאי אף לנכות של 20%, ולמעשה אין לזכותו בכל נכות שהיא, שכן עוד קודם לתאונה כאשר היה קטוע בשתי רגליו מתחת לברך ולוקה בבעיות רפואיות נוספות נקבעה לתובע נכות בשיעור של מעל 100%: קטיעה של שתי השוקיים - 100%, סכרת - 10%, מחלת לב - 25%, מצב אחרי שברים בשורש כף יד ימין - 20%, הגבלה בתנועות הכתפיים - 20% ובגין מחלת הכבד - 20%.

...

במצב דברים זה, כאשר אני לוקח בחשבון את מידת השפעתה של התאונה על כושר השתכרותו של התובע; מצבו הרפואי קודם לתאונה; סוג ואופי העבודה בה עסק עובר לתאונה, וכן את השכר אותו הרוויח ו/או יכול היה להרוויח במומו עובר לתאונה - נראה לי נכון וראוי להעריך את הפסדו החודשי של התובע בגין יכולתו להשתכר בסך של 2,500 ₪.

אני סבור כי משימה זו לא צלח התובע בנקל גם בעבר.

מתקבלת, אפוא, הערכת הפיצויים הבאה: א. נזק בלתי ממוני, סך של 145,000 ₪ ב. הפסדי השתכרות, סך של 430,000 ₪ ג. הפסד חלקי של הפנסיה, סך של 30,000 ₪ ד. עזרת הזולת, סך של 715,000 ₪ ה. אביזרים, סך של 60,000 ₪ ו. הוצאות נסיעה, סך של 20,000 ₪ מתקבלת הערכת נזקים בסכום כולל של 1,400,000 ₪.