קטיעת רגל כתוצאה מתאונת דרכים

ענייננו בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע/המנוח, יליד 1.1.1928, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 28.4.11, עת נדרס בהיותו הולך רגל (להלן: "התאונה").

חומרת הפגיעה והנכות האורטופדית כעולה מחוות דעת ד"ר קליגמן, ומהתיעוד הרפואי, סבל המנוח כתוצאה מהתאונה משבר בירך ימין; ביום 29.4.11, במהלך אשפוזו בבית-חולים העמק בוצע שיחזור סגור של השבר וקיבוע פנימי בעזרת פלטה ושוחרר ביום 3.5.11, עם המלצה למעקב רפואי וטפול פיזיותראפי ושיקומי (נספח ח' לתצהיר ת/1); בהמשך סבל התובע מהחמרה במצבו עקב תהליך זהומי של הפצע, הומלץ על קטיעת הרגל מעל גובה הברך, והועבר לבית חולים בלינסון, אך עזב את בית החולים על דעת עצמו, ופנה למיון בית-חולים העמק, ושוחרר עקב סרובו להתאשפז; ביום 19.6.11 נבדק בחדר מיון בית-חולים רמב"ם, בשל תלונות על שינויים טרופיים עוריים ברגל ימין מזה למעלה מחודשיים; ביום 29.12.11 בוצעה הוצאת המסמר, והופנה להמשך טפול שמרני ופיזיותרפיה (נוכח סרובו להתערבות ניתוחית).

...

ראיה לכך שהועסקה עובדת זרה, לאחר התאונה, בנוסף לעדותם של ילדי המנוח, מפנה ב"כ התובעים גם לסיכום אשפוז מבית-חולים העמק מתאריך 13.8.13 (כשבועיים לפני פטירתו), שם נרשם: "...גר עם אשתו ועובדת זרה...", ובהמשך בקבלה הסיעודית נרשם "...מטפלת סיעודית 24 שעות...". נוכח הנטען, עותרים התובעים לפיצוי בשיעור של 7,000 ₪ לחודש בגין ראש נזק זה. מנגד, טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי המנוח נזקק לעזרה מוגברת של הזולת בכל פעולות היום עוד לפני התאונה; זאת ניתן ללמוד מתיק הסיעוד של המל"ל (סומן ת/5), ממנו אף ניתן ללמוד, בניגוד לטענת התובעים, כי המנוח היה מוגבל גם ברחצה ובהליכה.

אני מקריא: "לבקשתי הנבדק קם בכבדות בעזרת הליכון וראיתי הבעת כאב על פניו. והלך בעזרתו באופן יציב, בכבדות, עם צליעה ברגל ימין, התנשם מעט תוך כדי הליכה והמשיך ללכת וחזר וישב במקומו". ש: והמסקנה הייתה ש..

.? ת: הוא כותב "עצמאי בעזרת הליכון". מסקנה משונה קצת, נוכח מה שהוא כותב.

לסיכום, ס"כ הפיצויים המגיעים לתובעים עומד על 165,000 ₪.

כאשר מדובר בפיצויים בגין נזק בלתי ממוני(כאב וסבל), ישנו קושי ממשי בהערכת גובהם; כיצד זה אפשר להעריך, במדויק או אפילו בקירוב, בכסף או בשווה-כסף את הכאב והסבל או את הצער והבושה של אדם שנקטעה ידו או רגלו, או שמהלך על רגליו והדאגה מכרסמת את לבו כי ימיו ספורים עלי אדמות? (ראה: ע״א 70/52 גרוסמן נ׳ רוט, פ״ד ו 1242, 1254 ).

בכל הנוגע לפיצויים בגין כאב וסבל שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, ניסה המחוקק בחוק הפיצויים להיתמודד עם הקושי בהערכת הנזק על-ידי קביעת נוסחת חישוב אובייקטיבית להערכת הכאב והסבל שנגרמו למי שניפגע בתאונת דרכים, המשקללת את ימי האישפוז ואחוזי הנכות שנגרמו לנפגע, ובכך ביכר שקולי יעילות, אחידות ומתן סעד מהיר לנפגע, על פני הערכת הנזק הסובייקטיבי שניגרם לנפגע הקונקרטי.

...

נתוני רקע ועובדות: בפניי מקרה טראגי בו המנוחה, אוחנה אזולאי סוזן ז"ל, ילידת 01.01.41, נפטרה ביום 26.4.11 לאחר שנפגעה בתאונה ביום 6.1.11, אשר הובילה בסופו של דבר למותה בטרם עת. התאונה אירעה עת המנוחה השתתפה בחגיגות בת המצווה של נכדתה אשר התקיימה במסעדה של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), עת המנוחה קמה מכיסאה לברך את האורחים שהגיעו לאירוע כאשר גבה מופנה לצד גרם המדרגות, נתקלה עם העקב בשפת האבן שברצפת המקום, מעדה אחורנית ונפלה לכיוון בור או מה שכונה כ"תהום" בו נמצא גרם המדרגות אשר מוביל לקומה מתחת.

התוצאה אשר על כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסך של 734,340₪.

בגין איתור תיקים רפואיים ומסמכים, ובהוצאות נלוות לפטירתה של המנוחה (הוצ' צו ירושה) ישלמו הנתבעות סך נוסף (באומדן גלובאלי) של 6,000 ₪ להיום.

כמו כן ישלמו הנתבעים שכ"ט עוד בשיעור של 20% על סכומי הפיצויים בתוספת מע"מ כדין.

הנוסעת ז'וזיאן כהן, ילידת 1944, החלה לרדת מהאוטובוס בתחנה, דרך הדלת האחורית, הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב לדרך, לא נקט בכל האמצעים להבטחת שלום הנוסעים, סגר את דלת האוטובוס טרם סיימה הנוסעת לרדת- הנוסעת נפלה החוצה כאשר רגל ימין על הכביש, הנאשם החל בנסיעה, עלה עם גלגל האוטובוס על רגל הנוסעת, וכתוצאה מהשברים המרוסקים שנגרמו לה, רגלה נקטעה מתחת לברך.

" לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהם נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ברע"פ 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל הנ"ל, נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, חיילת ללא עבר תעבורתי או פלילי, שנגזרו עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 5 שנות פסילה, בנסיבות של גרם חבלה של ממש לילד בן 6, הולך רגל במעבר חצייה.

...

המסקנה העיקרית הנובעת מכל האמור היא כי במידה רבה הענישה המקובלת בביהמ"ש כוללת רכיבי ענישה חומרים, מאסר בפועל או בעבודות שירות ופסילה ארוכה בפועל.

סוף דבר בקביעת העונש הראוי במקרה כאן יש לדעת כי הענישה הספציפית יש ותיקבע ביחס ישיר לחומרת הפגיעה, לעוצמת ההתרשלות ולפי מידת הזהירות שחב הנאשם כלפי הנפגע.

ביום 16.8.1987, ניסה התובע, בשיתוף פעולה עם אחרים, להניח חומר נפץ ברכבו של אדם אחר, אך חומר הנפץ היתפוצץ בידיו של התובע והוא נפגע קשה ברגלו ובידו (אשר נקטעו) וכן בראייה ובשמיעה (להלן – הארוע).

נכויות אלו נקבעו כתוצאה מתאונת הדרכים.

...

לאור הוראותיו הברורות של החוק, והפסיקה לעיל, אנו סבורים כי החלטת הנתבע ניתנה כדין.

רוצה לומר, אף אם לא היה התובע מורשע, אולם הנתבע היה מתרשם כי נכותו נוצרה כתוצאה מאירוע כזה, יכול היה לשלול את גמלתו (ראו לדוגמא, בסעיף 24 לחוות דעתו של הש' מינץ בעניין עדאלה: "...פקיד הביטוח הלאומי נדרש להפעיל את סמכותו לשלילת גמלאות מסוימות, גם במקרה שבו לא התקיים כל הליך פלילי... כך, על פקיד הביטוח הלאומי לבחון, לפי הערכה המבוצעת באמצעות כלים מנהליים, האם בוצעה עבירה, מסוג פשע...").

סוף דבר התביעה נדחית.

כן תארה האם את סבלו של בנה אשר נותר קטוע רגל כתוצאה מהתאונה ואת מצבו הנפשי הקשה, כמו גם מצבם הקשה של כל בני המשפחה בעקבות המקרה.

במקרה אחר הבעתי דעתי: "היטב יודע אני כי עונשו של נאשם אחד, לעולם לא יהא בו כדי למגר כליל את נגע תאונות הדרכים בכלל ואת אלה הקטלניות בפרט. אולם, לדידי, גם לו יגרום גזר דין זה לנהג אחד לחשוש, ולא לשתות אלכוהול בטרם יתיישב אל מאחורי ההגה, או להוריד רגלו מדוושת "הגז" ובכך תינצל ולו נפש אחת, די בכך כדי להצדיק עונש חמור.

...

יחד עם זאת, בשל הנסיבות המקילות אותן פירטתי לעיל, בעיקר הודאתו של הנאשם בשלב מוקדם, חרטתו, ומתוך היתחשבות במצבו הרפואי הפיסי והנפשי, החלטתי שלא למצות עמו את הדין.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל.

יודגש כי גוזר אני תקופת פסילה מתונה הואיל והחשיבות של נהיגה – ברשיון – לנכה המתנייד בכסא גלגלים רבה יותר.