בחוות דעתו מגיבה מטעם המשיב, שב ד"ר ביקלס על מסקנותיו, ועוד הוסיף והדגיש כי "קרע חבלתי של מנסקוס הנו ארוע משמעותי מהבחינה הקלינית, מכיוון שהארוע הנו ברור ולאחריו ישנה הופעה חדה של כאבים, נפיחות וקושי תיפקודי. המטופל הסביר, לו [היה] נגרם [לו] קרע חבלתי של מנסקוס, [היה] מציין במפורש, לכשנשאל לסיבת כאביו, את הארוע המכונן", המערער לעומת זאת, בביקוריו הראשונים במרפאה לאחר מועד החבלה לא ציין כי הכאב הופיע בעקבות חבלה ואף שלל זאת.
וכך נכתב בהחלטה: "הנני להודיעך כי בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפני ולרבות חוות הדעת מיום 8.6.20 של פרופ' יעקב ביקלס, כי לא הוכח קשר סיבתי בין הארוע מיום 18.7.13 ובין תלונותיך המיוחסות לברך ימין". משמע, המשיב איננו חולק על קיומו של הארוע מיום 18.7.13 אלא מסרב להכיר בקשר הסיבתי שבינו לבין התלונות.
...
בענייננו, לאחר שבחנו בעיון את חוות דעתו של המומחה, התרשמנו מעדותו ושקלנו את כלל חומר הראיות והשיקולים, באנו לכלל מסקנה כי יש לאמץ את מסקנתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי ושיעור ההכרה וכי אין לסטות ממנה.
מסקנה זו, כך מצאנו, משקפת נכונה את הידע הרפואי, את הניסיון של המומחה ואת מכלול ההיבטים הקונקרטיים של המקרה.
סוף דבר
אנו קובעים אפוא כי הפגימה בברכו הימנית של המערער תוכר בקשר של החמרה בשיעור של 80%.
