קושי באמירת אמת מצד העובד בהגשת תלונה למשרד הכלכלה

גם עובד נוסף – מר בטיט, תיאר היתנהלות דומה של מר גרשפלד במקרה שבו ארעה תאונה בנתבעת, היתנהלות אשר חזרה על עצמה גם במקרה של התובע, כאשר מר גרשפלד מאיים על העובד להסיר את התלונה שהגישו נגדו, תלונה אשר מטילה אחריות ו/או שיש בה כדי לירמוז על מחדליו ו/או כישלונו של מר גרשפלד בניהול הארוע.

הנהגת שיטות עבודה חדשות, ניהול באמצעות מנהלים, ומשמעת קפדנית יותר הביאה עימה, באופן בלתי נימנע, גם קשיי היסתגלות מצד חלק מעובדי המחלקה.

] במהלך חקירתו הנגדית תיאר מר גרשפלד בפרוטרוט את שהתרחש באותו ארוע ואת היתנהגותו של התובע כלפיו בעת שהגיע למשרדו[footnoteRef:16]: [16: פרוטוקול מיום 1.6.2020, עמ' 46, ש' 3-20; הדגשות הוספו; י.כ.] "אני זוכר מצוין. אני נכנסתי למשרדו של התובע לא אחרי ארוע כימעט תאונה אלא זה אי דיוק שהיה אצלכם, אצל התובע. אני נכנסתי, היה מקרה נוסף כאשר אני ועוד מספר עובדי מחלקה ישבנו בחדר אוכל ואני שומע שאחד מהעובדים, בן-עובד עוז, קיבל שיחת טלפון. עוז יושב מולי ואני למעשה שומע חלק מהדברים ואני רואה את העובד אני רואה שהוא הפך להיות אדום, קשה לו היה לענות, לבטא מילים. אני שומע בצד השני את התובע שצועק על העובד. אני רק מזכיר שהעובד הוא עובד אירעי אצלנו, מהנדס, הוא לא הרבה זמן בחברה. בצד השני צועק מנהל עבודה בכיר – התובע. אני רואה את המצב של המהנדס, אני אמרתי לו תשמע, תתנצל תסגור את הטלפון אני אטפל במקרה הזה. זה מה שלמעשה הוא עשה. אני יצאתי מחדר האוכל והתקשרתי לניסן ירושלמי שבאותה עת היה מנהל מחלקה, סיפרתי לו על המקרה. ניסן היה בישיבה ולא היה יכול לטפל בזה באופן מידי ואמר לי אורי אני מבין, צריך לטפל בזה, דבר עם חנניה כהן הוא המנהל הישיר של התובע. התקשרתי לחנניה כהן. אני הייתי באותה עת ברוטנברג, חנניה היה בגזר במשרדו. הוא אמר לי עד שאני אגיע שם, לאנשים האלו אין רכבים, עד שאגיע לשם תיכנס אליו ותסביר לו שהכל צריך לעשות בדרכי נועם ותנסה להסביר לו את זה. אני נכנסתי למשרד של התובע ואני הסברתי במכתבי כשנכנסתי לשם, קבלתי תשובה כזו, "אתה כזה קטן" (מסמן עם האצבעות) "אתה כזה קטן אצלנו במחלקה, אני רק שיחה עם היו"ר (הכוונה כנראה ליו"ר ארגון העובדים) אתה תעוף מפה". כמובן שהיו שם חילוקי דיעות וגם לי עלה קצת הטורים.

] נבקש להדגיש, החל משנת 2014 חלה היתדרדרות בתפקודו המקצועי של התובע, אשר באה לידי ביטוי בשלושה מישורים מרכזיים: חוסר שביעות רצון מאיכות ויעילות עבודתו כפי ששוקפה לו בזמן אמת; עקיפת סמכות מנהליו וויכוחים מתמידים נגד הנחיות; והתנהגות פוגענית ולא הולמת, ותקריות של התפרצויות וחוסר יכולת לנהל שיחה, אשר פורטו לתובע במסגרת הזימונים שקבל לשימוע.

...

כללו של דבר: התביעה לפיצוי בגין הפרשי שכר – נדחית.

שוכנענו כי החלטת הנתבעת ניתנה מטעמים ענייניים ולא מצאנו בסיס ראייתי כלשהו לטענות התובע בדבר קנוניה נגדו או בדבר התנכלות תעסוקתית.

נוכח האמור, נדחית התביעה לפיצוי בגין פגמים בהליך השימוע, עגמת נפש ופיצוי בגין פגיעה בשכר.

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

פרופ' לוי הצהיר כי התובעת הרימה את קולה בטונים כה גבוהים ובצרחות מחרישות אוזניים, עד כי היושבים במשרד הסמוך ניכנסו לבדוק את פשר המהומה והוא מנגד ירד עם אנשים נוספים למזכירות המחלקה על מנת לחפש את קצין הבטחון של האוניברסיטה, את יועצת הרווחה של הסגל המינהלי ואת מר עמרני, מתוך כוונה לבקשם לשלוח מישהו אל התובעת, בניסיון להרגיעה ועל מנת לוודא שלא תיפגע בעצמה.

עדותו זו של פרופ' לוי באה לידי ביטוי גם במכתב התלונה מיום 18.3.09 שהגיש פרופ' לוי למר עמרני לאחר שלגירסתו נוכח שלא ניתן להעסיק את התובעת עוד במחלקה (סעיפים 9, 12-13 לתצהיר פרופ' לוי ומוצג נ/9].

עדויות העדים, והמסמכים מזמן אמת, מצביעים כולם על היתנהלות בלתי מקובלת של התובעת, תוקפנות מילולית בוטה, שימוש בביטויים פוגעים שאין מקומם במערכת יחסי עבודה, זילזול מופגן בממונים והכל תוך צעקות רמות.

מהעדויות עלה כי פרופ' לוי הוא שפנה לנתבעת על מנת שתחווה דעתה בכתב על תיפקוד הנתבעת, תוך שהוא מיפרט בפניה את הקשיים בעבודתו מול התובעת במסגרת ניהול המחלקה לכלכלה ומציין שבכוונתו לבקש לסיים את העסקת התובעת באמצעות פניה לועדת המשמעת והוא זקוק לשם כך למכתב של ראשי מחלקות קודמים [נ/1].

...

סוף דבר ממכלול הטעמים המפורטים לעיל מצאנו לקבוע כי מכתב הנתבעת עולה כדי לשון הרע כהגדרתו בחוק.

יחד עם זאת, שוכנענו כי פרסום המכתב על ידי הנתבעת חוסה תחת הגנות שונות המנויות בחוק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעות 1 עד 3 (להלן: "הנתבעות") לתשלום פיצויים, בגין הפרת התחייבות מצד הנתבעות להעסיקה עם סיום לימודיה אצל הנתבעות.

עולה מהראיות כי ביום 10.6.14 פנו תלמידי המכללה במכתב למשרד הכלכלה, בתלונה על היתנהלות המכללה באי עמידתה בתכנית הלימודים שפורסמה; אי עמידה בנוהל ציון מגן כך שלא הייתה היתחשבות בציוני המגן לצורך המבחן העיוני; אי שיבוץ לעבודה של תלמידי הקורס.

עולה מהראיות כי בסמוך למועד שליחת המכתב למשרד הכלכלה (בחודש יוני 2014), נתבקשה גב' אלון מהממונים עליה לברר שוב את סטאטוס הטיפול בהשמה של כלל תלמידי הקורס (עמ' 18 לפרוטוקול): "..ביקשו ממני להוציא את החוו"ד של כולם, אז פניתי לכל מי שהיה וביקשתי חוות דעת חוזרות". למרות דברים אלה, עדיין לא המציאו הנתבעות כל מיסמך שממנו ניתן ללמוד על תוצאות הראיון שקיים מר לנקרי לתובעת (ראו עדותה של גב' אלון כי במקרה של התובעת הסתפקה כביכול בעדכון בעל פה- עמ' 19 לפרוטוקול).

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעות לא הציעו לתובעת משרה במעבדה (ראו לעניין זה גם עדות מר תורג'מן שהודה כי לא הוצע לה כל תפקיד קונקריטי- עמ' 28-27 לפרוטוקול), ומכל מקום אנו דוחים את הטענה כי התובעת סירבה להצעה שניתנה לה (גרסה אשר לא קיבלה כל ביטוי בכתב בזמן אמת).

מה אני אגיד להם שאני בת 50 או 73? ברור כי הנתבעות היו צריכות לצפות כי הפרת היתחייבותן כלפיה תביא לפגיעה הקשה בתובעת, בכך שתישאר ללא יכולת להיתפרנס בתחום בו הוכשרה על ידן (ראו לעניין הקושי של התובעת למצוא עבודה ברשתות אחרות- עדותה בעמ' 14 לפרוטוקול).

...

משכך, אנו דוחים את טענת הנתבעות בדבר העדר יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2.

סוף דבר: הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, פיצוי בגין הפרת חוזה בסך כולל של 30,00 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.14 ועד לפירעון.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התובע מפנה לקטעים ממכתב ראשון מיום 9.8.2017 שנשלח על ידי ב"כ הנתבעים, עו"ד יובל שלהבת ממשרד עו"ד יגאל ארנון ושות', לתובע, עם העתק לזוגלובק ובו נכתב: "על פי מידע שהגיע למרשנו, ואשר מגובה במספר עדויות פרסמת לשון הרע ביחס למרשנו והוצאת דיבתם רעה בקרב גורמים שונים, לרבות בקרב מגדלי הודו וגורמים נוספים בענף העופות... התבטאויותיך, בין היתר באשר ליכולת עמידתם הפינאנסית ומוסר התשלומים שלהם, לנותני שירותים שונים, כוללות האשמות שוא פוגעניות, שקרים, השמצות ודברי בלע הפוגעים בשמם הטוב של מרשנו ועלולים לפגוע בעסקם ובמשלח ידם ואף לבזותם בעיני שומעיך.. במקרה דנן, נוכח עתוי הפירסום, נוכח הנמענים שאליהם בחרת להפנות את התבטאויות השוא שלך, ונוכח האופן שבו עשית זאת כאשר אף התקשרת מיוזמתך למספר מגדלי הודו, בשעה שידעת שהיו במו"מ עם מרשתנו, מדובר בפוטנציאל לנזקים קונקריטיים וגבוהים בהרבה העשויים להגיע למיליוני ₪ ואף החשש לפגיעה ביכולת של טרי וחלק 2 בע"מ, לרבות יכולת למצוא מקורות רכישה לעופות... הדברים חמורים במיוחד שעה שאתה מועסק אצל זוגלובק, בעמדת מפתח בכירה ואתה דמוית מוכרת בענף ועובד מתוך המפעל של מרשתנו ממש, ונסיבות אלו מעניקות תוקף שגוי לדבריך השקריים ונופך של אמינות להשמצות חסרות הבסיס שלך". כן נכתב באותו מכתב: "הינך פועל במזיד על מנת לפגוע במרשתנו". המכתב השני שאליו מפנה כתב התביעה הוא מכתב מיום 9.8.2017 שנשלח ע"י עו"ד שלהבת לזוגלובק, במצורף למכתב הראשון, ובו נכתב: "יורם הרוש המועסק אצלכם וממלא תפקיד מפתח במסגרת ההיתקשרות ביניהם לבין מרשנו, מפרסם דברי דיבה ביחס אליהם בקרב גורמים שונים בענף העופות, ואף היתקשר לשם כך מיוזמתו למגדלי הודו בשעה שהיו במו"מ עם מרשתנו במטרה לסכלו... אנו מבקשים מכם לקרוא את מר הרוש לסדר ולמנוע ממנו, כמי שמוכר בציבור כנציגכם, להמשיך בהוצאת דיבה כלפי מרשנו". כן דרשו כי התובע "יודיע קבל עם ועדה, כי דבריו אינם מבוססים" ודרשו שהתובע לא ישמש כנציג חברת זוגלובק כלפי הנתבעים.

בנוסף, טוען התובע כי כאשר התברר לנתבע שחב' טרי וחלק לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי חב' זוגלובק, לאור סרובה של אמבר לספק לחב' טרי וחלק עופות, וכדי להסיר מהנתבעים את תוצאות הפרת ההסכם בין שתי החברות ותביעה גדולה צפויה בשל כך מצד זוגלובק, מצאו הנתבעים דרך לטעון כי הגורם להפרת ההסכם נעוץ בעובד של זוגלובק.

הנתבעים טוענים כי זוגלובק, בין היתר באמצעות התובע, ניסתה באופן מכוון לגרום לטרי וחלק קשיים כלכליים, על ידי הנאת מגדלי הודו מלהתקשר עימה וע"י אי תשלום חובותיה לחב' טרי וחלק עבור מוצרים שספקה לה בחודשים האחרונים, כדי לדחוק את טרי וחלק אל מחוץ לשוק מוצרי ההודו.

לאור האמור טוענים הנתבעים להגנת אמת הפירסום כאמור בסעיף 14 לחוק, וכן הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק, ובמיוחד לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעים, ופירסום שהוא הגשת תלונה לממונה על התובע.

...

בנסיבות אלו, גם אם היו במכתבים שנשלחו מטעם הנתבעים אי דיוקים מסוימים, אני סבורה כי גרעין הדברים אכן נאמר על ידי התובע לאחרים בענף, וכי הפרסומים שנעשו על ידי הנתבעים חוסים תחת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק.

אמנם בכך כשלעצמו אין כדי להביא לדחיית תביעה בגין הוצאת לשון הרע, אולם דווקא משהגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה, יש חשיבות לשאלה האם בכל זאת נגרם לתובע נזק.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

בסעיף 'תלונה' נרשם "אחר זריקה"; בסעיף 'רופאים' נרשם "דר חביב"; וב'סוג שיחרור' נרשם "נשלח/ה הביתה, המשך טפול ובדיקות בקופ"ח". יתר הגיליון מעתיק את העמוד הקודם ביחס לאבחנה, היסטוריה רפואית וגו' (נספח 2 לתצהיר התובעת).

מפסק הדין עולה שד"ר חביב אכן הגיש תלונות נגד הנתבעת הן למשרד הכלכלה בעיניין תשלום שכרו וזכויותיו הסוציאליות והן למשרד הבריאות בעיניין הפרות נהלי וחוקי המשרד במסגרת מוקדי טרם.

התובעת אינה חולקת על הרשומה בקופ"ח וככל שהנתבעת ביקשה לשלול את הכתוב בה – היה הנטל עליה להביא עדים לכך, אלא שאין באמת מחלוקת בעיניין זה. הרשומה של האחות בקופת חולים מפרטת את סוג ההתערבות - מתן הזריקה, מהות החומר וכמותו, הסבר תופעות לוואי, השארה להשגחה ושיחרור במצב טוב – והיא נחתמת ע"י האחות עם רישום שמה והתמחותה.

בהנתן מצד אחד מזריק לא ידוע וחוסר עדות על ביצוע ההזרקה ומצד שני קיומו של נזק ישיר מהזריקה והסכמת המומחים שהזרקה נכונה לא צריכה לגרום נזק – יש לקבוע שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח שהנתבעת התרשלה במתן הזריקה ושזו לא ניתנה ע"י איש-צוות מוסמך וכמסתבר גם לא נעשתה במקום המדויק שבו יש ליתן זריקה שכזו.

מומחה הנתבעת לא חולק על כך שהכאבים מהם סובלת התובעת הם טיפוסיים לפגיעה שעברה (עמ' 212 שורות 20-24) אלא שהנתבעת טוענת שאין בקיומם של כאבים כדי להצדיק קביעת נכות נוספת שלא מעוגנת בתקנות המל"ל. סבורני שהכאבים כשלעצמם באים לידי ביטוי בהערכת יכולותיה התפקודיות של התובעת ובפיצוי בגין כאב וסבל, כך ששאלת הגדרתם כנכות רפואית-דוקא אינה מהותית לענייננו.

התובעת עדיין נידרשת לעזרה רבה במספר מישורים והתנהלותה העצמאית אינה חפה מסיכון או קשיים, כדוגמת מהלך המקלחת בה לא מורכב סד על רגלה, בעת ירידה ועליה במדריגות הבית, בעת בישול כאשר היא נתמכת בשיש או במקל, כאשר היא מטפלת בכביסה אך למעשה אין לה שתי ידיים פנויות לכך וכיוב'.

...

מומחה הנתבעת לא חולק על כך שהכאבים מהם סובלת התובעת הם טיפוסיים לפגיעה שעברה (עמ' 212 שורות 20-24) אלא שהנתבעת טוענת שאין בקיומם של כאבים כדי להצדיק קביעת נכות נוספת שלא מעוגנת בתקנות המל"ל. סבורני שהכאבים כשלעצמם באים לידי ביטוי בהערכת יכולותיה התפקודיות של התובעת ובפיצוי בגין כאב וסבל, כך ששאלת הגדרתם כנכות רפואית-דווקא אינה מהותית לענייננו.

מקובלת עלי טענת הנתבעת שהתאמה כאמור נדרשת, בוודאי כיום, גם לאור מצב בן-זוגה של התובעת אך אין בכך כדי לגרוע מעצם העובדה שהתאמה זו נדרשה מלכתחילה לאור פגיעתה של התובעת ובוודאי ניתן לייחס את מחצית העלות למצב התובעת שבאחריות הנתבעת.

לא שוכנעתי שמדובר בהוצאה סבירה שהתובעת אכן תתקין בביתה ותשתמש בה. מדובר על פי התיאור בגרם מדרגות פנימי של 9 מדרגות בין מפלס הכניסה למפלס חדרי השינה, וגרם מדרגות של 6 מדרגות למפלס התחתון.