קורונה מחלה אבטלה אובדן כושר עבודה

היא המציאה למשיבה אישורים רפואיים לפיהם איבדה את כושרה לעבוד כגננת.

ביום 30.8.21 פנתה המבקשת לגב' רביב (קשה להבין מסדר המילים בדוא"ל כפי שהומצא, אך נראה כי כך הדברים): "... עדיין מחכה לועדה רפואית. בבקשה לשלוח לי אישור מיידי נותרו לי ימי מחלה.. אבקש לדאוג. לאישורים הראויים לשנת הלימודים הקרובה: תשפ"ב. אם אין בכוונתכם לשלם לי שכר לפי מוסד ימי מחלה מגיע לי דמי אבטלה. בבקשה לאשר לי את המסמך המבוקש על מוסד מחלה... אינכם יכולים להשאיר אותי ללא שכר". ביום 31.8.21 הודיעה הגב' רביב למבקשת כי סרובה להמציא מסמכים רפואיים ובדיקות נוספות הועברה למשרד הבריאות.

מהמקובץ נראה כי ישנן מספר סיבות שיכולות להסביר מדוע לקח לועדה הרפואית לקבל החלטה לאחר עבור זמן כה רב (21 חודשים), ובין היתר: מאחר והיא לא היתכנסה זמן מה עקב הסגרים (משבר הקורונה); מפני שלא נקבעו למבקשת וועדות בסד זמנים מהיר מספיק; מפאת העובדה שלמבקשת קשה היה בתקופת הקורונה להגיע לרופאים ולקבל מהם מסמכים מעודכנים או בדיקות; משום שהמבקשת דרשה בעצמה להמציא מסמכים מעודכנים; ובשל העובדה שהיא אחרה להופיע לוועדה האחרונה שנקבעה לה בחודש דצמבר 2021.

...

אנו סבורים כי בנסיבות העניין זהו איזון נכון, השוקל גם את מחדלי הצדדים, את העובדה שנוצלה מכסת מחלה ארוכה ואת העובדה שמדובר בהסדר מייטיב על הסדרים אחרים – הן בשירות הציבורי ובוודאי מחוצה לו. למבקשת עומדת הזכות לפרוש לגמלאות בכל שלב – עליה רק למלא טפסים.

מאזן הנוחות – משמדובר בסעד זמני, ולמרות שככלל עניינים כספיים הם עניין להליך העיקרי, מצאנו כי בנסיבות העניין החריגות נוטה מאזן ההסתברויות בבירור לטובת המבקשת.

אנו מבקשים להדגיש שוב כי לתוצאה זו הגענו בשל המצב החריג אליו נקלעה המבקשת ואין בהחלטה זו משום פסילה או פגיעה בכללי התקשי"ר. אנו מבקשים להבהיר כי סיכום: המשיבה תשלם למבקשת, לא יאוחר מיום 20.2.23, את מחצית המשכורת כאמור בנסמן 33.213 לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2022.

עם זאת, נראה שאפשר ליישב בין הדברים לנוכח הסברים שמסר ד"ר אעמר בחוות דעתו ובחקירתו לפיהם עובר לתאונה (בעת שהתובע סבל מ-20% נכות ראומטולוגית לא מאובחנת) נמצאה המחלה בשלב ה"פרה-מורבידי" שלה, כלומר טרם התפרצותה וממילא איבחונה והיא מצאה ביטויה בתלונות שהשמיע התובע עובר לתאונה השנייה – אשר כללו סימפטומים האופייניים למחלת הפיברומיאלגיה – תלונות שלא הגיעו כדי פגיעה בכושר העבודה של התובע.

בהמשך לכך, קיבל התובע פצויי פיטורים מהעבודה; דמי אבטלה מלשכת התעסוקה; כספים מביטוח אובדן כושר עבודה שהיה לו בחברת מגדל והוא מקבל מאימו, מדי חודש, כספים למחייתו (בעמ' 28 מש.15 ובעמ' 29 ש.22 לפרוטוקול).

בהקשר זה יוזכר כי המומחה הראומטולוג לא המליץ לתת לתובע נכות זמנית, המומחה האורתופדי המליץ לתת לתובע אובדן כושר זמני מלא למשך 6 חודשים ממועד התאונה השנייה והרופאה התעסוקתית המליצה לתת לתובע אובדן כושר זמני בשיעור של 50% עד ליום 31.12.21 כאשר ביססה מועד זה בחקירתה בבית המשפט בקושי של התובע לחזור לשוק העבודה בתקופת התפרצות וירוס הקורונה (בעמ' 44 ש.29 לפרוטוקול).

...

מסקנה זו דרה בכפיפה אחת עם שיעור הנכות הנמוך יחסית שנגרם לתובע בעקבות התאונה השנייה אשר אינו מצדיק את בחירתו שלא לעשות כל ניסיון שהוא להשתלב בשוק העבודה, לשקם את עצמו או לבקש סיוע תעסוקתי ומקצועי.

מאידך, אין בידי לקבל במלואה את טענת הנתבעת 2 לפיה לא קיימת לתובע כל נכות תפקודית וכי הוא "מנצל" את אירוע התאונה השנייה כדי להימנע מלחזור למעגל העבודה, וזאת בסיוע בני משפחתו שהפיקו לו, בין היתר, מכתב פיטורים "מפוברק". זאת, משנכותו התפקודית של התובע נשענת על נכותו הרפואית הקיימת והמוכחת של התובע, אשר את חלקה הכולל נכות אורתופדית ו-1/3 מהנכות הראומטולוגית- יש לייחס לאירוע התאונה השנייה.

סה"כ: 592,453 ש"ח. סוף דבר התביעה מתקבלת.

זאת משום שהתובע החל לקבל לאחר התאונה תגמולי ביטוח מפוליסת אובדן כושר עבודה פרטית שהייתה לו והסתפק בהם, ולכן נימנע ללא סיבה נראית לעין מלשוב ולהשתלב במעגל העבודה.

בשל כאבים ומיגבלות יומיומיות והחמרה במצבו לאחרונה, התקשה התובע להתמיד בעבודתו, והוא הוצא לחופשת מחלה מעבודתו במפעל.

מאידך בחקירתה הנגדית העידה אשת התובע כי במועדים בהם הפסיקה לעבוד בשנים 2020-2019 היא קיבלה כספים מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי אבטלה ומענקי קורונה.

...

משכך, אני סבורה כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו בעבר על פי קבלות שצורפו בסך כולל של 47,268 ₪.

משכך, בהתחשב בכך שהתובע לא הגיש ראיות להוכחת ראש נזק זה, אינני פוסקת סכומים בגין ראש נזק זה. אני סבורה שהתובע לא הוכיח טענותיו לעניין זה בנוגע להוצאות בעבר, ולאור ההודאה שלו ושל אשתו בעדותם בפניי כי התובע שב לנהוג ברכב רגיל ועשה בו שימוש יומי להגיע לעבודתו, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. נזק לא ממוני – כאב וסבל התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 400,000 ₪, אילו הנתבעת טוענת כי סכום זה מוגזם ואינו משקף כראוי את נסיבות התיק דנן, פיצוי בסך של 100,000 ₪ יהיה נכון בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת מתקבלת במלואה, ואינני משיתה אשם תורם על התובע.

האם התובע זכאי להשלמת הפרשות לפנסיה ,לפצויי פיטורים ולפדיון ימי מחלה ? האם התובע זכאי לפצוי בגין אובדן הישתכרות כתוצאה מפיטוריו? האם הנתבעת שילמה לתובע סכומים ביתר בגין חישוב שגוי של תקופת הוותק? ככל שכן, האם על התובע להשיב סכומים אלו לנתבעת? האם הנתבעת שילמה לתובע פיצויים פיטורים ביתר? האם על התובע להשיב סכומים אלו? נסיבות סיום העסקת התובע התובע טען כי היה מורה מוערך בעל שיטה ייחודית, ופוטר אך ורק בשל תלונתו על העישון בבית הספר.

מהמסמכים שהוגשו מחברת הביטוח מגדל עולה כי התובע הגיש טופס בקשה לאובדן כושר עבודה ובו נישאל "האם הינך מסוגל לעבודה כלשהיא? אם כן איזה?" והשיב "בתחום ההוראה לאור מצבי הבריאותי אין סיכוי. יש אפשרות לעבוד בלימוד פרטני ולזמן מוגבל במשך היום". (דגש ש.ש.) בחוות הדעת התעסוקתית שהוגשה בעיניין התובע נכתב: "... לאור האמור לעיל יש לקבוע כי מר יורם סופר נמצא באובדן כושר עבודה מלא לעיסוקו כמורה ולכל עיסוק סביר אחר לפי השכלתו, הכשרתו וניסיונו, למעט לימוד פרטני ולזמן מוגבל במקום מאוורר וזאת לצמיתות". (דגש ש.ש.) נסיבות אלה לא מתיישבות כלל עם בקשתו לצוו עשה להשיבו לעבודה.

בנוסף העיד התובע כי לאחר סיום עבודתו קיבל דמי אבטלה בסך 7,000 ₪ לחודש במשך כשנתיים (בעקבות הקורונה) (עמ' 16 שו' 26-31), אין לפסוק כפל פיצוי, שכן דמי אבטלה הם גמלה מחליפת שכר.

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית על כל חלקיה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לפסיקה במצב בו הפער המשמעותי שבין סכום התביעה, לבין תוצאה ההליך, היינו פער של למעלה מ- 1,180,000 ₪! התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבעת בסך כולל של 15,000 ₪.

הפגיעה בתיפקוד ובכושר הישתכרות ההבחנה בין נכות רפואית, נכות תפקודית ואבדן כושר הישתכרות ידועה.

לזכות התובעת יצוין כי בתעוד הרפואי בתקופה המקבילה נכתב כי הייתה בטיפולי פזיותראפיה והתמודדה עם קשיים קוגניטביים ונפשיים, ולכן סביר שהתנהלותה בעבודה הושפעה במידת מה. התובעת הייתה מובטלת למשך כשנתיים, שכללו גם את תקופת הקורונה.

הפגיעה בתחום העור היא פגיעה אסתטית, שאינה משפיעה ישירות על כושר העיסוק, ברם נוכח התפשטות המחלה, השפעתה דומה לצלקות ניכרות וגלויות, וסביר כי היא פוגעת בבטחון העצמי ובקשריה בעבודה.

בהיתחשב בנתונים אלה, בראיות שהוצגו ובאלו שלא הוצגו, בדוח החוקר, בשינויים בשכרה של התובעת אחרי התאונה שלימדו על ירידה של 25% אחרי התאונה, ובהמשך 15%, בהיעדר ראיות לגבי סיבת הפיטורים או לניסיונות חזרה למעגל העבודה, ובחוסר האמינות שנמצאה בגירסת התובעת בחלק מהטענות, שיש לתת לו ביטוי (ע"א 765/18 חיון נ' חיון (1/5/2019); ע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר (1/8/2023)), ולמצער להניח כי הייתה הפרזה גם בבדיקות הרופאים, שכולם נתנו, כאמור, נכויות קלות יחסית, נמצא כי הפגיעה בכושר ההישתכרות היא בשיעור 30% וכי הפגיעה התפקודית בשוטף מוגבלת.

...

כאמור לעיל, גם תלוש השכר מיוני 2019 תומך במסקנה זו. ב-2018 שכרה פחת ל-8,300 ₪, ואף שאין ראיות לסיבת ההפחתה, סמיכות הזמנים קושרת זאת לתאונה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,510,842 ₪ בתוספת שכ"ט והאגרה ששולמה.