קונפליקט אינטרסים בייצוג משפטי

במסגרת החלטתי ציינתי, בין היתר, את הדברים הבאים, הרלבאנטיים גם לענייננו: "סוגיית הפנייה המוקדמת לרשות מעוררת, בדומה לסוגיות רבות נוספות בתחום התובענות הייצוגיות, את הקונפליקט הבסיסי בין אינטרס המבקש לבין אינטרס הקבוצה המיוצגת הידוע כבעיית הנציג. מחד, פניה מוקדמת לרשות עשויה לשרת את טובת הקבוצה בצורה מיטבית, שכן היא עשויה להביא להפסקת ההיתנהגות הבלתי חוקית במהירות. מאידך, פנייה מוקדמת שהרשות נעתרת לה מייתרת את הצורך בהגשת התובענה באופן שימנע מהמבקש את הגמול הצפוי בגין הגשתה. כך ככלל, כך בודאי במקרה בו הנושא של אופן חישוב ריבית הפיגורים כבר נידון בערכאות בהקשר של רשויות מקומיות אחרות. בהחלט ייתכן כי לו היה המבקש פונה, הייתה נעתרת הרשות (לאור ההליכים האחרים) ומשנה את אופן הגבייה. יש להדגיש, כי במקרה זה הקופה הציבורית נושאת הן בעלויות ניהול התביעה, הן בהוצאות והגמול שיש מקום לפסוק לתובע. לו פנייה מוקדמת הייתה מייתרת את ההליך היו נחסכות ההוצאות כולן וציבור תושבי העיר היה נשכר. הערייה הייתה משנה את היתנהלותה ללא כל הוצאה בגין הליכים משפטיים.

...

המבקשת טוענת עוד, כי היא ובאי כוחה נטלו על עצמם סיכון של ממש, שכן במידה והתובענה הייתה נדחית, היו הם חשופים לחיוב מהותי בהוצאות (באי כוח המבקשת לא היו משופים בגין עבודתם והמבקשת הייתה מחויבת בהוצאות של ממש).

יישום מכלול שיקולים אלו לענייננו מוביל אותי למסקנה, כי יש לפסוק למבקשת גמול בסך 15,000₪ ולבאי כוחה שכר טרחה בסך של 45,000 ₪.

סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, ובשל העובדה שהמשיבה הודיעה על הפסקת גבייה, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת גמול בסך 15,000 ₪ ולבאי כוחה של המבקשת שכר טרחה בסך 45,000 ₪.

כפי שהבהרתי לאחרונה במספר החלטות, שיקול רלבאנטי נוסף שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לפסוק את הגמול ושכר הטירחה – שיש בו, לטעמי, כדי להביא להפחתה ניכרת בסכומים שיפסקו למבקש ולבא כוחו – הוא העידר פניה מוקדמת לרשות, בנסיבות בהן טובת הקבוצה מחייבת זאת: "סוגיית הפנייה המוקדמת לרשות מעוררת, בדומה לסוגיות רבות נוספות בתחום התובענות הייצוגיות, את הקונפליקט הבסיסי בין אינטרס המבקש לבין אינטרס הקבוצה המיוצגת הידוע כבעיית הנציג. מחד, פניה מוקדמת לרשות עשויה לשרת את טובת הקבוצה בצורה מיטבית, שכן היא עשויה להביא להפסקת ההיתנהגות הבלתי חוקית במהירות. מאידך, פנייה מוקדמת שהרשות נעתרת לה מייתרת את הצורך בהגשת התובענה באופן שימנע מהמבקש את הגמול הצפוי בגין הגשתה. ... בהחלט ייתכן כי לו היה המבקש פונה, הייתה נעתרת הרשות (לאור ההליכים האחרים) ומשנה את אופן הגבייה. יש להדגיש, כי במקרה זה הקופה הציבורית נושאת הן בעלויות ניהול התביעה, הן בהוצאות והגמול שיש מקום לפסוק לתובע. לו פנייה מוקדמת הייתה מייתרת את ההליך היו נחסכות ההוצאות כולן וציבור תושבי העיר היה נשכר. הערייה הייתה משנה את היתנהלותה ללא כל הוצאה בגין הליכים משפטיים.

...

מכאן, שאין חשיבות קריטית לאומדני הגבייה הבלתי חוקית ומכל מקום, בנסיבות ענייננו יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בשיעור משמעותי, הגם שאין המדובר בגבייה בסכום גבוה במיוחד, וזאת לנוכח העובדה שהמשיבה הייתה מודעת לכך שמדובר בגבייה בלתי חוקית וחרף זאת המשיכה בה. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שצוינו לעיל, וערכתי איזון ביניהם, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק למבקשת גמול בסך 50,000 ₪ ולבא כוחה שכר טרחה בסך 130,000 ₪.

סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, ובשל העובדה שהמשיבה הודיעה על הפסקת גבייה, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך של 50,000₪ ושכר טרחה לבא כוחה בסך של 130,000₪.

כפי שהבהרתי לאחרונה במספר החלטות, שיקול רלבאנטי נוסף שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לפסוק את הגמול ושכר הטירחה – שיש בו, לטעמי, כדי להביא להפחתה ניכרת בסכומים שיפסקו למבקש ולבא כוחו – הוא העידר פניה מוקדמת לרשות, בנסיבות בהן טובת הקבוצה מחייבת זאת: "סוגיית הפנייה המוקדמת לרשות מעוררת, בדומה לסוגיות רבות נוספות בתחום התובענות הייצוגיות, את הקונפליקט הבסיסי בין אינטרס המבקש לבין אינטרס הקבוצה המיוצגת הידוע כבעיית הנציג. מחד, פניה מוקדמת לרשות עשויה לשרת את טובת הקבוצה בצורה מיטבית, שכן היא עשויה להביא להפסקת ההיתנהגות הבלתי חוקית במהירות. מאידך, פנייה מוקדמת שהרשות נעתרת לה מייתרת את הצורך בהגשת התובענה באופן שימנע מהמבקש את הגמול הצפוי בגין הגשתה. כך ככלל, כך בודאי במקרה בו הנושא של אופן חישוב ריבית הפיגורים כבר נידון בערכאות בהקשר של רשויות מקומיות אחרות. בהחלט ייתכן כי לו היה המבקש פונה, הייתה נעתרת הרשות (לאור ההליכים האחרים) ומשנה את אופן הגבייה. יש להדגיש, כי במקרה זה הקופה הציבורית נושאת הן בעלויות ניהול התביעה, הן בהוצאות והגמול שיש מקום לפסוק לתובע. לו פנייה מוקדמת הייתה מייתרת את ההליך היו נחסכות ההוצאות כולן וציבור תושבי העיר היה נשכר. הערייה הייתה משנה את היתנהלותה ללא כל הוצאה בגין הליכים משפטיים.

...

אני סבורה, כי אכן יש מקום לפסוק את הגמול ושכר הטרחה כאחוז מסויים מתוך אומדני גביית היתר, הגם שמדובר בענייננו ברשות שהודיעה על חדילה, אם כי העובדה שמדובר ברשות עשויה להביא לכך ששיעור הגמול ושכר הטרחה יהיו נמוכים מאלו אשר היו נפסקים מקום בו המדובר בגוף פרטי.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שצוינו לעיל, וערכתי איזון ביניהם, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לכל אחד מהמבקשים גמול בסך של 30,000 ₪ (סה"כ 120,000 ₪) ולבאי כוחם שכר טרחה בסך של 300,000 ₪.

סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, ובשל העובדה שהמשיבות הודיעו על הפסקת גבייה, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

כפי שהבהרתי לאחרונה במספר החלטות, שיקול רלבאנטי נוסף שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לפסוק את הגמול ושכר הטירחה – שיש בו, לטעמי, כדי להביא להפחתה ניכרת בסכומים שיפסקו למבקש ולבא כוחו – הוא העידר פניה מוקדמת לרשות, בנסיבות בהן טובת הקבוצה מחייבת זאת: "סוגיית הפנייה המוקדמת לרשות מעוררת, בדומה לסוגיות רבות נוספות בתחום התובענות הייצוגיות, את הקונפליקט הבסיסי בין אינטרס המבקש לבין אינטרס הקבוצה המיוצגת הידוע כבעיית הנציג. מחד, פניה מוקדמת לרשות עשויה לשרת את טובת הקבוצה בצורה מיטבית, שכן היא עשויה להביא להפסקת ההיתנהגות הבלתי חוקית במהירות. מאידך, פנייה מוקדמת שהרשות נעתרת לה מייתרת את הצורך בהגשת התובענה באופן שימנע מהמבקש את הגמול הצפוי בגין הגשתה. כך ככלל, כך בודאי במקרה בו הנושא של אופן חישוב ריבית הפיגורים כבר נידון בערכאות בהקשר של רשויות מקומיות אחרות. בהחלט ייתכן כי לו היה המבקש פונה, הייתה נעתרת הרשות (לאור ההליכים האחרים) ומשנה את אופן הגבייה. יש להדגיש, כי במקרה זה הקופה הציבורית נושאת הן בעלויות ניהול התביעה, הן בהוצאות והגמול שיש מקום לפסוק לתובע. לו פנייה מוקדמת הייתה מייתרת את ההליך היו נחסכות ההוצאות כולן וציבור תושבי העיר היה נשכר. הערייה הייתה משנה את היתנהלותה ללא כל הוצאה בגין הליכים משפטיים.

...

נטען, כי לאור זאת, יש לדחות את בקשת האישור שהגיש המבקש, שהרי ברור שלהכרעה במחלוקת העקרונית המצויה כבר לפתחו של בית משפט זה יהיו השלכות רוחביות.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים שצוינו לעיל, וערכתי איזון ביניהם, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק למבקש גמול בסך של 20,000 ולבא כוחו שכר טרחה בסך של 70,000 ₪.

סוף דבר בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, ובשל העובדה שהמשיבה הודיעה על הפסקת גבייה, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 20,000₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 70,000 ₪.

מטבע הדברים, בשים לב לאופי טענות הצדדים ולחומרתן, עת עסקינן בקטין חסר ישע, ומשעה שבית המשפט אמון על טובתו ומחובתו לבחון בקפידה הטענות ולהבטיח ההגנה עליו, ננקטו על ידו שורת צעדים לצורך בירור מעמיק של טענות הצדדים, ובתוך כך: מונה לקטין אפוטרופוס לדין מטעם הלישכה לסיוע משפטי לצורך ייצוג האינטרסים 29  שלו באופן ניטראלי ובמנותק מהאינטרסים של הוריו והגנה עליהם; בהתאם להוראותיו הוגשו לתיק בית המשפט במסגרת ההליכים שבכותרת לא פחות 32  מאחד- עשר תסקירים ודיווחים שונים מטעם אגף הרווחה (זאת, פרט לתסקירים שהוגשו בהליכים הנוספים שנוהלו אגב בקשות האם לצוי הגנה שהוגשו במקביל לניהול ההליכים שבכותרת); נערך לקטין איבחון במכון להתפתחות הילד בבית החולים "..."; 4  מסוגלותם ההורית של הצדדים נבחנה ע"י "מכון שלם" והוגשה חוות דעת מקיפה 6  בעיניין (להלן: "חוות הדעת הראשונה"); לבקשת האם הושלמה חוות הדעת של "מכון שלם" בזיקה לטענותיה בעיניין הפגיעה 9  המינית של האב בקטין, לכאורה, והוגשה חוות דעת משלימה (להלן: "חוות דעת

אמנם לבעל דין זכות להחליף את מייצגו בהליך משפטי, אולם עובדה זו הקשתה על ניהול ההליכים דנא באופן יעיל, עת לעתים התלוותה ציפייה, שלא לומר דרישה מצדה, כי כל החלפה שכזו תוביל את בית המשפט לסוב על עקביו ולברר ההליך מבראשית תוך היתעלמות מכל אשר אירע ומכל ההחלטות שניתנו במסגרתו, וחרף הנזק החמור שניגרם בראש ובראשונה לקטין, בהנתן העובדה שמימד הזמן בחייו הוא קריטי ובהנתן עצימות הקונפליקט לו הוא חשוף והמחיר הרגשי וההתפתחותי הכבד שהוא נאלץ לשלם בעטיו.

...

נוכח האמור בהרחבה לעיל, בהינתן עמדתם הברורה של כלל גורמי המקצוע והטיפול, וודאי משקלן המצטבר של חוות דעתם והמלצותיהם, שעה ששוכנעתי בבירור, כי הקטין לא נפגע מינית ע"י אביו, וכי דווקא האם בהתנהלותה פוגעת בקטין, מעמידה אותו בסיכון רגשי והתפתחותי חמור ובכך גורמת לו נזק שעלול להיות בלתי הפיך, ושעה שחרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה להוכיח טענותיה ולשנות דרכיה, היא לא עשתה כן, והגדילה לעשות עת נטשה את הטיפול הפסיכולוגי אליו הופנתה ואשר היא התחייבה לו בעודו באבו, תוך שהיא ממשיכה לפעול עפ"י דפוסי הפעולה שהיא התחייבה לנטוש, ולנכר הקטין כלפי האב באופן משולח רסן ותוך הפרה מתמשכת של החלטות שיפוטיות, ועת שוכנעתי, כי האב, להבדיל ממנה, מבין את חשיבות הקשר של הקטין עם שני הוריו ויעודד אותו לקיום קשר רציף ומיטיב עם האם, הרי שבמצב דברים זה, יכולותיו ההוריות של עולות על אלו של האם.

לפיכך אני מורה על העברת משמורתו של הקטין לאב.

בנסיבות העגומות שנוצרו, עת הוכח שהאם עושה דין לעצמה ולא תקיים שום החלטה שיפוטית שאינה נושאת חן בעיניה, אין מנוס מהעברת הקטין מיידית למשמורת האב.