מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

קונספירציה לבצע פשע ורשלנות מניעה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

נידרש איזון עדין ומורכב בין האנטרס הצבורי החיוני במילחמה בפשיעה, לבין ההגנה על זכויות היסוד של הפרט, מושא ההליך הפלילי.
יחד עם זאת, אני סבור כי אי ביצוע הפעולות הנ"ל אינו עולה כדי הרשלנות הנדרשת בפסיקה ובודאי לא מדובר בהינעלות ובמגמתיות, כפי שקבע בית משפט קמא, כאשר חקירת המישטרה מוגבלת גם באמצעים ובזמן.
נוכח גרסת בן הדוד בנוגע למרחק הקצר בין המכולת לבין איזור התקיפה, לא ברור שהייתה מניעה לכך שהתובע ובן דודו יגיעו באותן שבע עשרה דקות מן המכולת לאיזור התקיפה, ישהו בו זמן מה כגירסתם, ואז יצטרפו לתוקפים האחרים וישתתפו בתקיפה עצמה (וראו סעיפים 40-41 לעיקרי טיעון הנתבעת; אין לכחד כי סעיפים אלה עומדים במתח עם החלטת הנתבעת לחזור בה מן האישומים בנימוק של קושי בלוחות הזמנים בשים לב לסרטון המכולת).
...
כפי שכבר צוין, לא בכל מקרה שבו נאשם אינו מורשע בהליך פלילי, יש מקום לחייב את המדינה לשלם לו פיצוי: הסיכון כי הנאשם ייחשף לפגיעות הכרוכות בניהול ההליך הפלילי נגדו, ולבסוף ייצא זכאי בדין, הובא בחשבון מראש, והינו בגדר סיכון מחושב.
בנסיבות אלה, התובענה נדחית.
באיזון שבין השיקולים השונים, אני מורה כי התובע יישא בשכר טרחת באת כוח הנתבעת בסך של 2,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בקשר לאותו עימות הוסיף בית המשפט לערעורים וביקר בחריפות רבה, ולטעמי בכל הכבוד יתירה (ואתייחס לכך להלן), את היתנהלות החוקר מטעם הנתבעת, וציין בין היתר כי "יש בסיס לכאורה לטענת [התובע] ש[החוקר] לא ניהל את העימות באובייקטיביות הנדרשת ממנו במעמד שכזה והיה בהתנהגותו ובדבריו לשדר מסר ל[מתלוננת] ש[התובע] אכן הוא זה שביצע את השוד...". בית המשפט ציין כי בטרם הוכנס התובע לחדר שבו נערך העימות סיפר החוקר למתלוננת שהתובע שייך למשפחת פשע המעורבת בעבירות רכוש, הנחה אותה כיצד עליה לנהוג אם תזהה אותו, ולאחר שזיהתה אותו הצטרף אליה בצעקות כלפי התובע "תוך שהוא שוכח שהוא לא צד בעימות שבין [המתלוננת לתובע]" (שם).
] ראשית, כלל לא ברור לטעמי מדוע בדיקת גירסתו זו של התובע הייתה כה חשובה לטעמו: אמנם, התובע סבר כי גרסה זו תומכת בטענתו לפיה במועד השוד היה מזוקן, ולכן הוא אינו יכול להיות השודד שאותו תארה המתלוננת כ"מגולח", אולם בית המשפט הצבאי כבר עמד על כך שאין קשר ישיר בין שני העניינים, הן משום שמעצרו הנטען של התובע לא מנע ממנו להתגלח עד למועד השוד, והן משום שגם על פי אורך זקנו הנטען ניתן היה לתארו כ"מגולח" (וראו לעניין זה את מסקנות בית המשפט בהליך הפלילי בעמוד 109 לתיק המוצגים שורות 28-13; בית המשפט לערעורים לא היתייחס למסקנות אלה ולא שינה מהן מפורשות).
עם זאת, מעבר לעובדה שפגמים אלה כשלעצמם אינם חלק מעילות התביעה (וראו עמוד 1 לפרוטוקול וטענת הנתבעת להרחבת חזית בעמוד 14 לפרוטוקול שורה 12), ומעבר לעובדה שלא ברור האם הם עולים כדי התרשלות, הרי שלטעמי לא קיים קשר סיבתי כלשהוא בינם לבין מעצרו ומאסרו של התובע: כך וודאי ביחס להיעלמותם של המסמכים לאחר תום ההליך הפלילי; וכך גם ביחס להיעלמותן של הודעות התובע ואימו, וזאת נוכח מימצאי ההליך הפלילי שנסקרו לעיל, ואשר לא ייחסו לכך משקל כלשהוא.
...
בבסיס התובענה טענת התובע כי הנתבעת התרשלה בחקירה פלילית שנערכה בענייננו, ובגין התרשלות זו נוהל נגדו הליך פלילי והוא שהה מאחורי סורג ובריח תקופה בת כשלוש שנים, תחילה במעצר ולאחר שהורשע במאסר, עד שבסופו של דבר זוכה בערכאת הערעור מחמת הספק, ושוחרר ממאסרו.
כבר נקבע כי מחד גיסא, מהווה הזיהוי על-ידי עד ראיה אמצעי אשר הוא לכאורה אמין יותר מכל מסקנה בדבר זהות העבריין העולה מתוך ראיות נסיבתיות, כי הרי בעדות ישירה המדובר.
הערכאה הדיונית סברה גם בסופו של ההליך לפניה כי אשמתו של התובע הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ובית המשפט לערעורים שזיכה את התובע תוך הטחת ביקורת קשה בחוקר הנתבעת (שלטעמי כאמור לא הייתה מוצדקת בעוצמתה), הדגיש כי הזיכוי נעשה מחמת הספק ו"לאחר לא מעט לבטים"; כי "..קיימות ראיות שיש בהן כדי לעורר ספק בחפותו של [התובע]..."; וכי רובץ לפתחו "חשד כבד". אפשר שבצדק זוכה התובע בסופו של דבר (וכאמור איני נדרש להביע עמדה בעניין זה).
עם זאת, בכך לבד אין כדי לקבל את התובענה, ומן הטעמים שפורטו היא נדחית.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בסופו של יום שוכנעתי כי עסקינן בפרט שאינו מקים ספק סביר באשמתו של הנאשם – עסקינן בשאלה שפתרונה לא בא בהכרעת הדין, אך אין היא מונעת להגיע למסקנה חד משמעית לאחריות הנאשם למעשה.
לא רשלנות ולא מחדלי חקירה מיוחסים לעד, אלא קונספירציה שלמה אשר נועדה להצביע על הנאשם כמי שאשם במותו יצחק (איזו) שוורץ ז"ל. על תאוריית הקונספירציה והזדון אין חולק כי העד אוהד מגורי איש פיקח מאד, חכם, רהוט ומנוסה כפי שהתרשמנו ממנו.
במהלך העימות, הנאשם קישר בין תאור העובדות על ידי ביסמוט באשר למפגשם לפני הגעתם המשותפת לבית המנוח לפני הקדימון, לבין קשירת הקשר לבצוע הרצח ואומר זאת במפורש: "עכשיו הוא עושה קשירת קשר לבצוע פשע". הנאשם ידע שביסמוט העליל עליו, למצער ביצוע קשירת קשר לבצוע רצח.
...
גילוי ראיות אלו הביא לכך שבית המשפט העליון נעתר לבקשת הנאשם בהסכמת המשיבה בגדרו של מ"ח 1689/17 והורה על קיום משפט חוזר בעניינו על פי העילה שבסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), משמע "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". על אותן ראיות חדשות ואחרות נעמוד בהמשך הדברים – כולן קשורות לדמות שאינה בין החיים היום, דוד (בבר) איבגי.
לסיכום פרק זה, טענת הקונספירציה הינה טענה קשה נגד חוקרי משטרת ישראל.
לכל היותר ידע הנאשם על מועד מציאת הגופה וסבר, כנראה, שהמסקנה תהיה שהמנוח נרצח כמה ימים לפני מציאת הגופה.
" וראו גם: ע"פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (1.9.09) וההפניות שם. לסיכום מכל האמור בחוות דעתו של אב"ד ומהאמור לעיל, הנני מצטרפת למסקנה שיש להרשיע את הנאשם.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

כמו כן, במקרה הראשון, מיום 2.12.20, אמר הנאשם, בנוסף וברצף, גם את הביטוי הבא: "כל עוד נשמתי באפי ארדוף אחרייך, מבלי לנקוט באלימות פיזית ששירתת את האנטרס של מישפחת הפשע של ערן נווה... אם יש לך בעיה עם זה תתבעי אותי." ואילו במקרה השני, מיום 10.12.20, השמיע הנאשם את הנוסח, הדומה לקודם, הבא: "נסרין עדוי אני ארדוף אותך עד המוות תרתי משמע, כשהמלחמה שלי תיכלול הכול למעט אלימות פיזית." כתב האישום פירט עוד, כי יום לפני הארוע הראשון, הנאשם הגיע לבית משפט השלום בחיפה, ומעיון במסך הדיונים למד כי באותו יום אין דיונים בפני כב' השופטת עדוי-חד'ר, אלא רק למחרת.
עצמאותה של הרשות השופטת, ויכולתה להפעיל את סמכויותיה, חיוניים לשמירה על החוק, למיצוי זכויות של תושבי המדינה, למניעת היתעמרות כלפי יחידים בחברה, ולהגנה על הציבור ועל אזרחיו מפני עבירות ועוולות.
השופטת המתלוננת, ובהמשך גם שתי ערכאות ערעור, דחו את תביעת הנאשם לגבי ייצוג משפטי רשלני, ואולם הוא ממאן עד ימים אלה להשלים עם ההחלטות השיפוטיות החלוטות, ומבקש לזעוק זעקתו על עוול שלטענתו נגרם לו. במקרה זה, כך נקבע בהכרעת הדין, ביקש הנאשם לא רק להשמיע מחאה, אלא גם להפחיד ולהקניט את השופטת, אשר כלפיה, וכלפי אחרים, יש לנאשם טענות קשות לגבי חוסר ענייניות, שחיתות, ואף קונספירציה נגדו.
ב"כ המאשימה הפניתה לפסקי-הדין הבאים: ת"פ (רמלה) 21654-10-13 מדינת ישראל נ' אסעד חמדאן (27.12.16) - הנאשם הורשע על פי הודאתו בבצוע עבירת איומים לאחר שאיים על לוחמי יחידת "נחשון" בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה של שופטת באומרו: "למה מי היא? אני אשב עליה שלוש שנים בפנים". על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.
...
כאמור, בסופו של דבר, לאחר שמיעת הראיות, הורשע הנאשם, בהכרעת דין מפורטת מיום 12.4.22, גם בעבירת האיומים.
לאור המפורט לעיל, ובנסיבותיו של תיק זה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין שישה חודשי מאסר בפועל.
החלטתי לתת משקל ממשי לכך שמאז ביצוע העבירות, לפני קרוב לשנתיים, הנאשם לא חזר על התנהגות דומה.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: שישה חודשי מאסר על-תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור, במשך שלוש שנים מהיום, עבירת איומים כלפי עובדי ציבור או שופטים או עבירת זילות בית המשפט.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו