קובלנה פרטית פלילית בגין הפרת זכויות יוצרים

הנתבעת מכחישה את הטענות וטוענת כי ילדיה אינם יוצרים רעש בלתי סביר בכלל ובודאי שלא בשעות שאינן מקובלות.

רקע נורמאטיבי חקיקה סעיף 44 לפקודה קובע את עוולת מיטרד ליחיד - "(א)  מיטרד ליחיד הוא כשאדם מיתנהג בעצמו... או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהיתחשב עם מקומם וטיבם...". סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים תשכ"א – 1961 (להלן - "החוק") קובע כי "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקירבת מקום...". סעיף 13 לחוק קובע שכל הפרה שלו תהיה כדין מיטרד ליחיד הקבוע בסעיף 44 לפקודה.

בית המשפט קבע שבעוולת מיטרד ליחיד התובע יצטרך להוכיח כי השמוש של הנתבע במקרקעין גרם הפרעה "מוחשית ולא קלת-ערך, מהותית ולא חולפת", והדבר יבחן לפי "הזכות של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, בהיתחשב עם מקומם וטיבם". לכן, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע שהרעש אכן היוה מיטרד ליחיד.

בע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פנחס פרשט פ"ד לט(3),1 (1985)הגישו הקובלים, המשיבים, קובלנה פלילית פרטית בגין הרעש שיצא מתחנת הכוח רידינג בתל אביב.

...

סבורני כי לא ניתן להשוות בין רעש העולה מאירוע הכולל מאות אורחים לרעש העולה ממשפחה עם שלושה ילדים.

התביעה נדחית.

התובעות תשלמנה הוצאות משפט לנתבעת בסך 750 ₪ בתוך 30 יום.

ב"כ המערערת טען כי בימ"ש קמא טעה גם בקביעה כי רק נפגע עבירה יכול להגיש קובלנה פלילית בגין הפרת זכויות יוצרים.

לאור קביעתו של בימ"ש קמא כי המערערת אינה בגדר "נפגעת עבירה" הוא מוסיף וקובע (לאחר סקירת פסיקה רלבאנטית) כי גם אם יוכח כי המשיבים ביצעו עבירה של הפרת זכות יוצרים, לא עומדת למערערת זכות להגיש קובלנה פרטית.

...

דיון לאחר בחינת הכרעת הדין של בימ"ש קמא וטענות ב"כ הצדדים, אנו סבורים כי צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי המערערת לא הוכיחה כי היא "נפגעת עבירה", כהגדרת מונח זה בחוק, ולפיכך צדק בימ"ש קמא בזכותו את המשיבים מפאת הספק.

נציין כי העובדה שבפסק הדין בת.א. 33968-05-11 נקבע כי המערערת רכשה זכויות מהחברות המצריות – אין בה כדי להשליך על פסק דין זה , מאחר ולא הרי רמת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי (ממין ההליך בת.א. 33968-05-11) כהרי זו שנדרשה מהמערערת בהליך הפלילי בפני בימ"ש קמא ולא בכדי קבע בימ"ש קמא כי המערערת לא הוכיחה זכותה "במידה של למעלה מספק סביר". אשר על כן אנו קובעים כי צדק בימ"ש קמא בקביעתו לפיה המערערת לא הוכיחה כי רכשה זכויות מהחברות המצריות וכי היא בעלת הזכויות הבלעדיות והייחודיות להפיץ את יצירותיהן של החברות המצריות.

לפיכך אנו מורים על דחיית הערעור.

וכך נקבע בעיניין זה בע"פ 2124/91 רון נ' כור תעשיות בע"מ ואח' הנ"ל: "הסמכות לפי סעיף 184 לחוק הנה סמכות שבשיקול-דעת, ויש יסוד לסברה שבית המשפט לא יעשה בה שימוש כשדן הוא בקובלנה פרטית, כששימוש בסמכות על-ידיו יביא להרשעה בעבירה אשר לא ניתן היה להגיש בגינה קובלנה פרטית". מהאמור עולה כי החוק אינו מאפשר לכלול בכתב הקובלנה עבירה לפי חוק זכויות המבצעים, ויש למחוק עבירה זו מפרק הוראות החיקוק שבכתב הקובלנה המתוקן.

הפרת זכויות יוצרים בדרך של שידור או העמדה לרשות הציבור לפי סעיפים 61(ז) או 61(ח) לחוק זכויות יוצרים, אינה נזכרת בתוספת השנייה לחוק סדר הדין הפלילי ועל כן לא ניתן להגיש בגינה קובלנה פלילית.

...

טענת הנאשמים כי הוראות סעיפים 61(ג)-(ה) לחוק זכויות יוצרים עניינן במכירה, השכרה או הפצה של עותקים פיזיים בלבד של היצירה עולות בקנה אחד עם לשונו של החוק, עם תכליתו ועם הסביבה הנורמטיבית שבה מצויות הוראות אלה, ועל כן יש לקבלה, מן הטעמים שיפורטו להלן; ראשית, לשונו של החוק בסעיפים 61(ג)-(ה) עוסקת בהפצת עותק של יצירה.

גם בחינת תכליתן של הוראות החיקוק שבהן מואשמים הנאשמים מובילה למסקנה כי הוראות החיקוק שבהן מואשמים הנאשמים מתייחסים להפצת עותקים פיזיים של היצירה.

סיכום לנוכח האמור לעיל, בשל קבלת הטענות שלפיהן לא ניתן להעמיד לדין במסגרת קובלנה בעבירה לפי חוק זכויות מבצעים, ובשל כך שכתב הקובלנה אינו מגלה את העבירות שבהן הואשמו הנאשמים לפי חוק זכויות יוצרים, אני מורה על ביטול הקובלנה.

כללי המשיב הגיש נגד המבקשים קובלנה פלילית, אשר תוקנה ביום 4.10.18, ובה הם מואשמים בעבירות לפי סעיפים 61(ג)- 61(ה) לחוק זכויות יוצרים התשס"ח- 2007 ולפי סעיפים 6(א) ו- 6(א1) לחוק זכויות יוצרים ומשדרים התשמ"ד- 1984.

אני סבורה כי סעיף 79 אינו קובע כלל מהותי השולל את זכות העיון במשפט המתנהל על פי קובלנה, אלא שהוא קובע פרוצדורת עיון וההעתקה ספציפית למקרים אלה, ומטיל חובה על הקובל להמציא את חומר החקירה לנאשמים, בשונה מפרוצדורת העיון וההעתקה הכללית הקבועה בסעיף 75 לחוק, ולצד זאת קובע את ההשלכה של הפרת זכות העיון במשפט המתנהל על פי קובלנה, בדומה לכלל שנקבע בסעיף 77 ביחס למשפט המתנהל על פי כתב אישום.

השאלה האם על קובל פרטי חלה החובה לקיים את זכות העיון לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי נדונה לא פעם בפסיקת בתי המשפט.

...

המסקנה בדבר קיומה של זכות העיון במשפט המתנהל על פי קובלנה, ולצדה החובה להעלות את הראיות על הכתב, מתחזקת לנוכח העובדה כי הקובל הפרטי אינו נהנה מחזקת התקינות המנהלית, ממנה נהנות רשויות התביעה הממלכתיות.

לנוכח האמור לעיל, אני קובעת כי זכות העיון בחומר חקירה, ולצדה החובה להעלות את הראיות על הכתב ולהמציאן לנאשם, חלה גם ביחס להליך המתנהל על פי קובלנה.

משכך, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את המשיב להמציא למבקשים אמרות כתובות של כל עדי התביעה המנויים ברשימת העדים שבכתב הקובלנה המתוקן.

אל מדאמין הנה חברה פרטית המספקת שירותי תוכן שונים לחברות סלולאר שונות.

ביום 1.6.17 הגישה פלאפון כתב תביעה שכנגד, שעניינה בהשבת סכומים שלטענת פלאפון שולמו ביתר עקב הפרות חוזרות ונישנות של אל מדאמין את הסכמיה עם פלאפון.

טוענת פלאפון כי נודע לה כי מרשותיו של עו"ד קאסם אשר טענו כלפי פלאפון להפרת זכויות יוצרים הגישו אף קובלנות פליליות פרטיות נגד חברת פרטנר וחברת סלקום בעילה של הפרת זכויות יוצרים, ולפיכך על מנת למנוע נקיטה בהליכים פליליים כלפיה החליטה לנהל מו"מ ישיר עם עו"ד קאסם במסגרתו הסכימו הצדדים לצורכי פשרה כי פלאפון תשלם למרשותיו של עו"ד קאסם סך של 90,675 ₪.

...

בעניין זה סבורני אכן מדובר בשאלות הרלוונטיות למחלוקת ואשר נוגעות לאחת השאלות המרכזיות האם אל מדאמין החזיקה בזכויות בתכנים שסופקו על ידה לפלאפון.

עם זאת, סבורני כי תשובתו של מר מוסא חסדייה, המצהיר מטעם אל מדאמין והמנכ"ל והבעלים של אל מדאמין, כי אינו יודע מידיעה אישית את כל שרשרת ומועדי העברת הזכויות המדויקים אינו מענה מובן.

לסיכום: יואילו הצדדים לפעול בהתאם להחלטתי זו כל אחד בהתאם למוטל עליו וזאת בתוך 30 יום.