השופט עמית כהן
המערערת מערערת על החלטת בית המשפט קמא, בה הוא הורה על ביטול כתב קובלנה פלילית שהגישו המערערת ובן זוגה נגד המשיבים 1 עד 4 וזיכויים מכל העבירות המיוחסות להם, משום שהעבירות בקובלנה התיישנו ועומדת לזכות המשיבים 1 עד 4 הגנה מן הצדק.
באשר לטענת ההתיישנות – ביהמ"ש קמא קבע שהעבירות הנטענות, התיישנו, לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ"): העבירות הנטענות על חוק איסור לשון הרע, המהוות עבירות מסוג עוון, מתיישנות לאחר 5 שנים והעבירות הנטענות לפי חוק הגנת הפרטיות, המהוות פשע עליו חלות הוראות סעיף 9(2) לחסד"פ מתיישנות, לאחר 10 שנים.
לעניין העבירות הנטענות לפי חוק הגנת הפרטיות: העונש הקבוע לפוגע במזיד בפרטיותו של הזולת הוא 5 שנות מאסר (ס' 5 לחוק הגנת הפרטיות), ולכן עבירה על חוק הגנת הפרטיות היא מסוג פשע, לגביה נקבעה תקופת היתיישנות בת 10 שנים (ס' 9(א)(2) לחסד"פ).
...
התוצאה
נוכח האמור, אנו דוחים את הערעור.
לעניין ההוצאות:
זכותו של אדם לנקוט בהליכים משפטיים על מנת להוכיח טענותיו, אולם, לאור אופן ניסוח הקובלנה ובשקלול נסיבות העניין, לרבות גרימת הוצאות למשיבים להתגונן בפני הערעור, והתייצבות באי כוחם והמשיב 5 בעצמו לדיון, מצאנו לפסוק הוצאות לטובת המשיבים, אף אם בסכום מתון יחסית, על רקע טיבו ומאפייניו של ההליך שבפנינו (ראו והשוו: רע"פ 482/14 אהוד הלפרין נ' ערן סטאר, 3.3.14).
על כן, המערערת תשלם את הוצאות המשיבים 1, 2, 4 ו-5, בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהם.