העובדות הצריכות לעניין הנן בתמצית אלה:
ביום 12.1.10 הוגשה קובלנה על ידי המשנה למנכ"ל משרד הבריאות כנגד המערער, רופא שיניים מורשה, בפני שר הבריאות, ובה פירוט של שש פרשיות כמפורט להלן:
בפרשייה הראשונה נטען, כי בתחילת ינואר 2008 פנתה המתלוננת מס' 1 אל המערער לטפול שיניים שבמהלכו התקין המערער בפי המתלוננת מס' 1, 10 יחידות של גשרים בלסת העליונה ו-9 יחידות בלסת התחתונה.
מטעם המערער הוגש בקשר לפרשייה השישית, פסק דין שניתן בתביעה שהגיש המתלונן נגד המערער, הדוחה את התביעה, וכן חוות דעת מיום 4.10.2010 של רופא השיניים ומומחה לשקום פה, פרופ' מרטין גרוס, שנתמנה על-ידי בית משפט השלום בהליך האמור, לצורך זה.
הועדה מציינת, שבא כוחו של המערער טען, שבכוונתו להזמין את פרופ' גרוס למתן עדות בהליך שבפני הועדה, אך הוא לא עשה כן. מכל מקום הועדה לא הייתה מוכנה לאמץ את מסקנתו של פרופ' גרוס, לפיה אין רשלנות בטיפול שבוצע במתלונן של הפרשייה השישית, ולוּ לנוכח העובדה שפרופ' גרוס עצמו מבסס את חוות דעתו על ממצאים זהים לאלה שתוארו בסיכום בירור התלונה.
לטעמו של ב"כ המערער, אין רשות מִנהלית יכולה להפעיל את סמכותה ללא אמות מידה ברורות, והפעלת סמכות שרת הבריאות ו/או הועדה בנוגע לשימוש באמצעי משמעת כנגד רופאי השיניים צריכה להיות מושתתת, בין היתר, על העקרונות שהותוו בתיקון 113 של חוק העונשין.
יש גם לדחות את טענת המערער, לפיה החלטת הועדה בקשר לפרשיה השישית נגועה בחוסר סבירות או חוקיות, וכי החלטת הועדה שמצאה את המערער כמי שנהג "ברשלנות חמורה" בגין הפרשיה השישית בטעות יסודה.
כאמור, לא הצביעה המשיבה לא בפני הועדה ולא במסגרת הליך העירעור, על פסק דין שבו הותלה רישיונו של רופא שיניים בגין עבירות דומות לתקופה של 5 שנים, או תקופה הקרובה לכך.
...
בהתייחס לפרשייה החמישית שבקובלנה (בנוגע למתלוננת מס' 6), הגיעה הוועדה למסקנה שנוכח טענת המערער שהוא לא טיפל במתלוננת זו, ובהתחשב בכך שמדובר בטיפול שבוצע בשנת 2004 ואילו התלונה הוגשה רק כ-4 שנים לאחר מכן, ראתה הוועדה לנכון, ולו מחמת הספק, שלא להידרש לתלונה זו ביחס לטענה, שהמערער לא מסר לד"ר גורדון את הרשומה הרפואית, מה גם שדי במה שהוכח בקשר לטענה האמורה, לגבי יתר הפרשיות, על מנת לתמוך במיוחס למערער בקובלנה.
בעש"א (מחוזי י-ם) 2424-10-12 ד"ר סולומון נ' שר הבריאות (מיום 14.7.2013) נדון המערער בגין פרשיה אחת של רשלנות חמורה בביצוע טיפול שיניים וכן רישום לקוי בכרטיס הטיפולים, ובפרשיה נוספת של התנהגות שאינה הולמת רופא שיניים מורשה, ונדון לשלושה חודשי התליית רשיון לגבי כל אחת משתי הפרשיות, תקופות שירוצו בחופף, והערעור נדחה.
רישיונה של המערערת הותלה למשך שנתיים והערעור נדחה.
סבורני, לאחר שהצבתי לנגד עיניי את תיאור כל הפרשיות בהן הורשע המערער, את החלטות הוועדה מיום 9.7.2013, ומיום 23.9.2013, את החלטת שרת הבריאות, ואת טיעוניהם המפורטים של שני הצדדים, בכתב ובעל פה, שיש מקום לקבל את הערעור חלקית במובן זה שתקופת התליית רישיונו של המערער לעסוק ברפואת שיניים תועמד על תקופה של 30 (שלושים) חודשים, וזאת בתוקף מיום 30.9.14, וכך אני מחליט.
