קבלת תביעה של תלמיד שנפגע במהלך משחק כדורגל

על פי כתב התביעה, בעת הרלוואנטית שיחק כדורגל בליגת הנוער והיה ספורטאי מצטיין.

ראשית, ההשבה מותנית בדרך כלל בקבלת התביעה בעוד שעל פי הפוליסה זכאי התלמיד למימון הבדיקה על ידי המבטח בכל מקרה.

שנית, נפגע האנטרס של התלמיד לכלכל את צעדיו על בסיס מימצאי הבדיקה, למשל לשקול את כדאיות הגשת התביעה לבית משפט.

...

(בעת כתיבת החלטתי התגלה לי שלבקשה צורפו מכתבים שנשלחו לנתבעת כנראה בשם תלמיד אחר, אך אסתפק בציון העובדה, בהיעדר התייחסות של הצדדים).

שוכנעתי בקיומן של נסיבות מיוחדות, נסיבות של ממש, שלא יהא זה צודק לדרוש מהתובע להגיש חוות דעת.

הבקשה מתקבלת.

כך בתא (שלום י-ם) 2454/05 עיזבון המנוח עוביד עלואן נ' ביטוח ישיר גל ביט סוכנות לביטוח נקבע במקרה בו טענו הורי התובע כי לא ידעו על קיומה של פוליסת ביטוח תלמידים כי - "קיומו של הביטוח הינו עובדה החיונית כדי לבסס את עילת התביעה ובלי ידיעתה לא ניתן להגיש את התובענה. לאור זאת אני מקבלת את טענת התובעים לפיה אי ידיעה על קיומו של הביטוח מאריך את תקופת ההתיישנות." כן אוזכר פסק הדין בתא (שלום י-ם) 4297/97 ‏‏ יצחק עליוף נ' מגדל חב' לבטוח בע"מ. באותו מקרה טען התובע כי לא ידע על קיומה של הפוליסה שהונפקה לו ע"י המעביד כביטוח קבוצתי.

בית המשפט שם קבע כי - "בנסיבות שכאלו, יש לבחון אם אכן הוכיח התובע, ובמקרה דנן המערער, כי במבחן אוביקטיבי נקט את כל האמצעים וכי לא יכול היה לדעת אודות קיומן של הפוליסות ובעקבות כך היותו מבוטח..." בהמשך היתייחס בית המשפט לכך שהתובע באותו ענין נפגע במהלך משחק כדורגל ובהיות הנסיבות בגדר תאונת ספורט, היה עליו לדעת על אפשרות קיומה של פוליסה מתאימה - "ודוק, לא מדובר על ידיעת הדין או אי ידיעתו, אלא כי במבחן אוביקטיבי מצופה ממי שניפגע בפעילות ספורטיבית כי יברר עם הגורמים המוסמכים שם, אם ביחס לארוע זה או אחר קיים כסוי בטוחי." כן הפניתה הנתבעת לתא (שלום חי') 17544/02‏ ‏ אבו סלאח סלמאן נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), העוסק בתביעה מכוח פוליסת ביטוח תלמידים.

...

הנתבעת הוסיפה וטענה כי הפסיקה התייחסה לצורך בהגבלת הטענות לפי סעיף 8, שכן באם אלה לא יוגבלו, יוכלו תובעים לפנות בתביעה גם שנים ארוכות לאחר מקרה הביטוח בטענה לאי ידיעה על קיומה של הפוליסה, ואין לדבר סוף.

מקובלת עליי עמדת הפסיקה כי טענה בדבר אי ידיעה על קיומה של פוליסה היא טענה שאם נקבלה מבלי לדרוש פעולות מינימאליות מהתובעים, עלולה להביא להארכת תקופות ההתיישנות באופן בלתי סביר, ובכך יינטל התוקף מדיני ההתיישנות.

לאור זאת אני מוצאת כי במקרה זה אין מקום לקבל את טענת התובע להארכת תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8, ובנסיבות אלה אני קובעת כי התביעה התיישנה, ככל שמדובר באירוע משנת 2010.

מכל מקום, הטיפול שהתובע קיבל אצל הנתבעת במועד הפגיעה, היה בדיוק כפי שהרופא הסביר מבצע במקרה שכזה; היינו, הרגל קובעה בסד גבס ויישור ובהמשך התובע קיבל הנחיות להמשיך במעקב אצל רופא אורתופד וכך אמנם עשה.

נכויי מל"ל; הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן נטען כי הפגיעה ארעה "בעת ששיחק כדורגל" ללא פירוט נוסף, כאשר רק במהלך עדותו של התובע בישיבת ההוכחות הוברר לראשונה לנתבעת ולבית המשפט כי המדובר במשחק כדורגל שנערך יחד עם תלמידיו של התובע במסגרת עבודתו (ר' ע' 1 שו' 35 לתמליל ישיבת ההוכחות).

...

על רקע האמור, העריך מומחה התובע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 20% לפי סעיף 75(1)(ג) לתקנות המל"ל. במסגרת טענות ההגנה של הנתבעת נטען, בין היתר, כי מהתיעוד הרפואי שעליו מסתמך התובע עולה כי הוא פעל בניגוד להנחית הנתבעת שהורתה לו במפורש לפנות כבר למחרת היום לאורתופד והדבר תועד באופן ברור ברשומה הרפואית ובניגוד לנטען על-ידי המומחה של התובע.

לאור כל האמור, אין מקום להכיר בפיצוי בגין תקופה זו. גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד; לאור אופייה ושיעורה של הנכות התפקודית כאמור שבה מצאתי להכיר רק בגין מצב לאחר קרע בגיד אכילס (ללא הכרה בחפיפה כלשהי של הנכות הרפואית בגין הצלקת שנותרה) וכן לנוכח זאת שלא ניתן לשלול קיומה של השפעה בעתיד של הנכות בגין הקרע על תפקודו של התובע בעבודה (כפי שכאמור עמד על כך גם המומחה מטעם בית המשפט) – הייתי מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר היה עומד על סך של 212,903 ₪ (המהווה 50% מסך החישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור 10%; שכרו הממוצע ערב התאונה (על-פי טופס 106 הרלוונטי לשנת הפגיעה); מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל פרישה 67 וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).

באשר לתקופת העתיד, לא שוכנעתי לאור אופי הנכות שיש מקום להיעתר לפסוק לתובע פיצוי כלשהו, ובפרט בשעה שלא עולה מחומר הראיות (ובכלל זה מהאמור בחוות דעתו של המומחה מטעמה) כי האחרון ייזקק בעתיד לטיפול המשך.

סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

מהבקשה עולה כי התובע נפגע בהיותו קטין בברך שמאל במהלך משחק כדורגל ביום 07/04/2009.

בתאונה זו נגרם לתובע קרע קפסולרי בשליש האמצעי של המיניסקוס הפנימי שנתפר וקרע של המיניסקוס הדיסקואידי החצוני; בגין התאונה משנת 2009, הגיש התובע תביעה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, במסגרת תביעת ביטוח תלמידים, וצרף חוות דעת רפואית של ד"ר קרת מטעמו לפיה נקבעה לו נכות בשיעור של 10% לפי 48 (2) (ז) (IV).

טעם נוסף לקבלת הבקשה הוא כי התובע לא דיווח למוסד לביטוח לאומי כי סבל בעבר מנכות בברך שמאל, כפי שעולה מטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה וקביעת דרגת נכות מעבודה.

...

לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה למתן ראיות לסתור ואמנה מומחה בתחום האורתופדי ששכרו יושת על הנתבעת.

התובע נפגע במהלך משחק כדורגל במיגרש ספורט בית ספרי, שבבעלות ובאחזקת הנתבעת.

בדו"ח חדר המיון נרשם כי "ביום קבלתו ניחבל מגדר במהלך משחק כדורסל. פנה בשל חתך עמוק בכף יד ימין" (הדו"ח מצוטט בחווה"ד מטעם הנתבעת).

מעבר לעובדה שפציעת התובע היא בגדר "דבר המדבר בעדו" ומעידה כאלף עדים שבגדר ישנם זיזים חדים המהוים סכנה למי שנופל עליהם, גם התמונות שצורפו לכתב התביעה ולחוות הדעת מראות את הסיכון המצוי בגדר שבחלקים ממנה ישנם זיזי מתכת חשופים.

אלא שמשרד החינוך לא הקים את מערך בודקי הבטיחות בבתי הספר על מנת לפטור את העיריות מאחריותן כמחזיקות המבנים ומגרשי הספורט בתחומם, אלא להוסיף מנגנון פקוח על ביצוע תפקידן: "העובדה שמשרד החינוך הוא שיפעיל את מערך מינהלי הבטיחות מטעמו אין משמעה כי הרשות המקומית פטורה מאחריות לבטיחות במוסדות החינוך שבבעלותה. האחריות היומיומית, השוטפת, לבטיחות בבתי הספר הנה של הרשות המקומית, בעוד משרד החינוך משמש בתפקיד פקוח ארצי כולל, שיאפשר שמירה על רף בטיחות אחיד ברחבי הארץ, ולא כזה שהוא תלוי היתנהלותה של כל רשות מקומית. הדבר עולה בבירור גם מהחלטת הממשלה המציינת כי האחריות הישירה לבטיחות התלמידים והמורים חלה על בעלי מוסדות החינוך. היינו, החלטת הממשלה באה להוסיף על הקיים ולשפרו. ויודגש: לטעמי אחריותו של הממונה על הבטיחות מטעם הרשות המקומית אינה מתמצית בבטיחות עובדי הרשות המקומית במוסדות חינוך הא ותו לא, אלא היא נוגעת למכלול היבטי הבטיחות במוסדות החינוך שבתחום הרשות המקומית." (בג"ץ 10980/04 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך (23.1.07)) במילים אחרות, אל לה לנתבעת להסתמך באופן בלעדי על מבדקי הבטיחות שנערכים אחת לשנה על ידי הבודקים הנשלחים כחלק מדרישות משרד החינוך לרשוי בתי ספר, ועליה לחפש באופן יזום מפגעים מעין אלה.

...

בתקופה זו אני סבורה שהוא היה זקוק לעזרת קרובים ונגרמו לו הוצאות נסיעה.

לסיכום קיומם של מוטות מתכת חשופים בגדר המקיפה את מגרש הכדורגל מהווה מפגע, ועל הנתבעת מוטלת האחריות להסירו על מנת למנוע תאונות דוגמת התאונה שאירעה לתובע.

אני מקבלת את קביעות המומחה מטעם בית המשפט, וקובעת שצלקת זו גרמה לנכות בשיעור 5%, אולם אינה מפריעה לתפקוד ידו של התובע.