בית הדין האיזורי קבע כי אומנם נוצר אצל המבקשת צורך בצמצומים, אולם היא לא עמדה בחובותיה באשר לאופן קבלת ההחלטה על הפיטורים, עריכת שימוע ושקילת השיקולים הרלוואנטיים, ולכן נפלו פגמים רבים באופן פיטורי המשיבה.
לטענתה, בתביעה הראשונה נתבעו הפרשות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות, והחזר תשלום לארוחות, ואילו בתביעה השניה הנוכחית, נתבעו סעדים הנובעים מסיום יחסי העבודה ובכלל זה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הפסד הישתכרות עקב פיטורים מפלים שלא כדין ואי השבה לעבודה, וכן פיצוי בגין מסירת תלושי שכר לקויים.
...
לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, וזאת מן הטעמים הבאים:
אשר למאזן הנוחות – המבקשת לא הוכיחה כי לא תהיה לה אפשרות להיפרע מהמשיבה, אם יתקבל הערעור.
לאור האמור לעיל, ולאחר איזון השיקולים, שוכנעתי כי יש לעכב סך של 30,000 ש"ח מתוך הסכום שנפסק, וזאת בכפוף להפקדת הסכום האמור או ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום בקופת בית הדין, עד ליום 29.8.19.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 14 לעיל.
