קבלת תביעה לפיצויי קיום בגין הפרת חוזה הפרת חוזה

מכל מקום, וכפי שעוד יפורט בהרחבה בהמשך, התובעת שמה יהבה בטענה כי הנתבעים לא קיימו את פסק ההמחאה, לא אפשרו לה לבצע את רישום הבית המשותף, ובכך הפרו את ההסדר; על כן, עותרת במסגרת כתב תביעתה לקבלת פצויי קיום.

תובע אשר נפגע כתוצאה מהפרת חוזה, זכאי לבחור בין פיצוי הסתמכות לבין פצויי קיום.

בבסיס שני סוגי הפיצויים עומדים אינטרסים מנוגדים – אינטרס הקיום צופה פני עתיד, שכן מטרתו להעמיד את הנפגע עקב הפרת חוזה במקום בו היה נתון לו קוים החוזה (ראה: ע"א 1977/97 ברזני נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ עמ' 618) [פורסם בנבו].

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי שני הצדדים תרמו, כל אחד בחלקו, לאי מימושו של ההסדר.

נחה דעתי, כי יש לייחס לתובעת אחריות לקרות התוצאה בשיעור של 60%, ולנתבעים לייחס אחריות בשיעור של 40%.

בהתחשב בסכום התביעה, והסכום שהתקבל בפועל, הנני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

]השופט י' עמית: האם זכאית המשיבה לפצויי קיום בגין הפרת ההסכם בינה לבין המערערים? על כך נסב העירעור שלפנינו.

משכך, הגישה המשיבה תביעה לפיצויים בטענה להפרת ההסכם, תביעה שהועמדה לצרכי אגרה על סך של 8,000,000 ₪.

בהנתן זכותם של המערערים שלא להיתקשר עם המשיבה, אין לראות אותם כמי שהפרו את ההסכם באופן שמקנה למשיבה זכות לפצויי קיום בסך 8,000,000 ₪ כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא, ועל כן דין העירעור להיתקבל.

...

סוף דבר, שהערעור מתקבל במובן זה שהחיוב בסך 8 מיליון ₪ שהושת על המערערים על ידי בית משפט קמא – בטל.

המערערים ישלמו למשיבה הסך של 300,000 דולר נכון לשער היציג של הדולר הידוע ביום חתימת ההסכם 30.5.2010 (3.829 ₪) = 1,148,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חתימת ההסכם ועד היום (=1,591,613 ₪) ובמעוגל – 1,600,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין = 1,872,000 ש"ח. על אף שהמערערים זכו בערעורם, הרי שלנוכח התנהלותם כאמור לעיל, ישאו המערערים בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 50,000 ₪.

המערערים ישלמו אפוא למשיבה הסך של 1,922,000 ₪.

בעיניין זה נקבע כי: "חובת השבה, אינה גורעת מזכותו של הנפגע לתבוע פיצויים בגין הפרת החוזה, כולל פצויי קיום. פצויי קיום נועדו להציב את הנפגע בנקודה בה הוא היה אילמלא הופר החוזה. בכך באה לידי ביטוי ההגנה שפורש המשפט על אינטרס הציפייה של צדדים לחוזה [...]. ביטול החוזה ובצוע השבה אינם שוללים את זכותו של הנפגע לקבל פיצוי על הרווח שנימנע ממנו בשל כך שהחוזה לא קוים. מובן, כי בקביעת שיעור הפצוי יש להיתחשב בכך שהייתה השבה. אינטרס הקיום מתייחס לפער שבין מצבו של הנפגע לאחר ההפרה לבין המצב שהוא היה אמור להיות בו אילו לא ארעה הפרה. מצבו של הנפגע לאחר ההפרה מכיל גם את העובדה שבוצעה השבה. אי היתחשבות בנתון זה עלולה להביא לכפל פיצוי. אולם, בחירתו של הנפגע לבטל את החוזה, ועמידתו על זכות ההשבה הצומחת מכך, אינה פוגעת בעצם זכותו לתבוע גם פיצוי שיגן על האנטרס שלו כי מלכתחילה היה החוזה מקוים." (ר' ע"א 8946/04 Warner Bros.

...

מקובלת עליי טענת התובע בסיכומיו כי הנתבע הפר את חובתו לנהוג בתום לב במו"מ לכריתת חוזה וחייב לפצותו בגין הנזק שנגרם לו בשל כך (ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"), וניתן אף לראות בהסכם ובכתב ההזמנה משום הסכם המותנה בתנאי מתלה (הגעת הרכב לארץ) שהנתבע עצמו מנע את קיומו ואינו זכאי להסתמך על אי-קיומו (ס' 28 לחוק החוזים).

כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, גם אם אי התקיימות התנאי נעוצה בהתנהלות הנתבע, הרי משלא ניתן עוד לקיים את ההסכם אין מנוס מלהורות על ביטול החוזה ועל חובת ההשבה הקמה מכוח ס' 9 לחוק התרופות (השוו לניתוח המשפטי המאלף של כל אחד משופטי ההרכב בע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, פ"ד סו(1) 167 (2012), להלן – "עניין האס").

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת אף היא לא טמנה ידה בצלחת, והעמידה תביעת נגד על סך של 3,000,000 ₪, לצרכי אגרה בלבד, המורכבת מסך של 2,000,000 ₪, פצויי קיום בגין הפרת הסכם וביטולו שלא כדין, ולחילופין השבת השקעותיה בתובע בסך של 1,500,000 ₪, וכן פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים של הנתבעת בסך של 1,000,000 ₪, פיצוי בשל הוצאת דיבה ולשון הרע בסך של 500,000 ₪, ופיצויים בגין נזקים כתוצאה מהתנהלות הנתבע הן במהלך ההיתקשרות והן בסיומה בסך של 224,000 ₪.

בהחלטת מתן החשבונות, ועל יסוד ניתוח פרשני של המרקם החוזי באזמל התואם היתנהגות של צדדים לחוזי יחס, קבלתי את עמדת התובע לפיה ההסכם השני בין הצדדים משנת 2007 הנו עידכון של ההסכם הראשון מאותה שנה, וכן כי ההסכם משנת 2010 אינו מבטל את המשך תחולתו של ההסכם השני משנת 2007.

...

"שארית התום בארגזי קרטון": [מתוך "פצעים ונשיקות", מוניקה סקס, מילים: י' סובול, 1995] את החלטתי מיום 24.9.19, בגדרה קיבלתי את עתירת התובע למתן חשבונות על ידי הנתבעת [להלן: "החלטת מתן החשבונות"], חתמתי בתפילה זו: "כולי תקווה כי הצדדים יפיקו לקח טוב מהליך ביניים זה, ובשים לב למשאבי הזמן, הממון, והנפש שהושקעו בו מצדם, ובחלוף יותר משלוש שנים מאז נפרדו דרכיהם המקצועיות ישכילו לראות בסיומו דווקא פתח להידברות על מנת למצוא פתרון יעיל ומוסכם לסכסוך הכולל ביניהם, למען יאריכון ימיהם בקול ששון ובקול שמחה ובפרנסה טובה, ולא יקצרון ימיהם בקול חקירה, ובקול התנצחות פרקליטים, ובהוצאות משפט". לדאבוני, בחלוף ארבע שנים נוספות מונחים שברי אותה תקווה ושארית אותו תום בשלושה ארגזי קרטון גדושי קלסרים המרצפים את לשכת השופט.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מורה לצדדים להגיש עד ליום 15.10.23 רשימות עדים שהם מבקשים להעיד לעניין המפורט בסעיפים 58-59 לפסק דין זה. ככל שהצדדים חפצים בהגשת מוצגים נוספים על אלה שכבר מצויים בתיק יוגשו הללו לתיק עד לאותו מועד.

אני קובע מועדים לקיום דיוני הוכחות בעניין האמור, הכוללים גם חקירות ראשיות והשמעת סיכומים בעל-פה, כדלהלן: 3.12.23 בשעה 12:00.

סיסק עותרת לחייב את תפוז במחיר העסקה כולה: הן בעלות הרשיונות שתבעה ארו מסיסק בסך של 118,965 ₪ (כולל מע"מ ובתוספת הפרישי ריבית והצמדה עד הגשת התביעה); הן במרכיב הרווח של סיסק בגין הרשיונות בסך של 15,342 ₪ בתוספת מע"מ (לפי המחיר החוזי שסוכם).

סיסק טענה גם שיש לחייב את ארו בפיצויי קיום בשל הפרת ההסכם בסך של 25,319 ₪.

סיסק לא הפרה חובת גילוי כלפי תפוז וגם לא נהגה בחוסר תום לב ככלל, כאשר מדובר במי שמשווק פיתרונות תוכנה – ובמיוחד אם מדובר בלקוח מן השורה הנעדר מומחיות מיוחדת בתחום – נראה שישנם טעמים טובים לקבלת טענת תפוז בדבר הטלת חובת גילוי לעניין דרישות החומרה, וביתר שאת אם דרישות החומרה חורגות מהחומרה הסטנדרטית הנהוגה.

...

לכך יש להוסיף שתפוז לא הביאה ראיות כלשהן בדבר פתרון האבטחה שבסופו של דבר נבחר על-ידה באופן שאינו מאפשר להבין את המשמעות של ביטול העסקה מבחינתה והעלויות האלטנרטיביות שבהן נשאה.

המסקנה היא שסיסק היא זו שנדרשת לשאת בהוצאות התביעה שהגישה נגדה ארו אשר נובעים מהתנהלותה שלה אשר לא הייתה לה הצדקה.

סוף דבר דין התביעה נגד תפוז להתקבל בחלקה הארי במובן זה שתפוז נדרשת לשלם לסיסק סך של 118,965 ₪ שהיא עלות הרשיונות ששולמה לארו.