יתרה מכך, תקנה 50(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 קובעת כי יש לצרף תצהיר לאימות העובדות הנטענות בבקשה.
קולעות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בע"פ 6174/14 סיימון פרידמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, מיום 3.10.2014], כדלקמן:
"הכלל הוא שהחלטות דיוניות, כשלעצמן, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עריית נתניה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (6.1.2014); ע"פ 1728/14 כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (10.3.2014) (להלן – עניין כהן); מרזל, עמודים 175-174). כלל זה יפה אף לטענת פסלות המבוססת על רצף של החלטות דיוניות (ראו, למשל, ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.10.1992); מרזל, עמוד 175). מקומו של ערעור על החלטות כאמור איננו במסגרת ערעור פסלות, כי אם בעירעור לפי סדרי הדין הרגילים הנוהגים בפלילים."
בפסק הדין בעיניין בלס הוסיף וקבע בית המשפט בסעיף 4:
"גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר בו נגועות מרבית טענות המערער, הרי שאלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקבל בית המשפט בהליך. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעיניינו אינה מקימה עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פי סדרי הדין, כפי שעשה המערער בחלק מהמקרים ..... כך, גם בכל הנוגע להחלטה המחייבת את המערער בהוצאות בקשת הפסלות (מרזל, בעמ' 176; ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות(מרזל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם))."
עוד קולעים לעניין זה הדברים בע"א 7025,5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' רונן ואח', פ"ד נב(1) 90, 95:
"ייאמר מיד, כי בנסיבות המובאות ביסוד החלטת בית-משפט קמא מיום 23.9.1997, ושהיו ביסוד ע"א 5796/97, אין כל עילת פסלות. לשון אחר: אין בטענות המערערת לעניין זה כדי לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר, משעה שעילת הפסלות שנטענה טרם מתן ההחלטה מיום 23.9.1997, הייתה דיונית בעיקרה. אדניה היו החלטותיה של כבוד השופטת קובו להציע פשרה בכמה הזדמנויות; לקיים דיון מיום ליום; להתערב בחקירה נגדית ולקבל כראיה קלטת וידאו. בלי להביע כל עמדה באשר לגופן של החלטות אלה, נחה דעתי, כי אין בהן כשלעצמן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אכן, כבר נפסק בעבר, כי עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו ניסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט היושב בדין (ראה רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה [1], בעמ' 761; ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי [2]). הוא הדין לגבי יתר הטענות הדיוניות (ראה: ע"א 3272/96 פרנקל נ' אנטין [3]). על-כן, לכאורה, לא הייתה עילת פסלות מלכתחילה ובדין החליט בית-המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין."
השהוי בהגשת הבקשה
לא ניתן שלא להתייחס לעיתויה של הגשת הבקשה לפסילתי והשהוי בהגשתה.
54678313המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.
...
קולעות לעניין זה קביעותיו של בית המשפט העליון בע"פ 6174/14 סיימון פרידמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, מיום 3.10.2014], כדלקמן:
"הכלל הוא שהחלטות דיוניות, כשלעצמן, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עיריית נתניה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (6.1.2014); ע"פ 1728/14 כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (10.3.2014) (להלן – עניין כהן); מרזל, עמודים 175-174). כלל זה יפה אף לטענת פסלות המבוססת על רצף של החלטות דיוניות (ראו, למשל, ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.10.1992); מרזל, עמוד 175). מקומו של ערעור על החלטות כאמור איננו במסגרת ערעור פסלות, כי אם בערעור לפי סדרי הדין הרגילים הנוהגים בפלילים."
בפסק הדין בעניין בלס הוסיף וקבע בית המשפט בסעיף 4:
"גם אם אתעלם מהשיהוי הניכר בו נגועות מרבית טענות המערער, הרי שאלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקיבל בית המשפט בהליך. הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פי סדרי הדין, כפי שעשה המערער בחלק מהמקרים ..... כך, גם בכל הנוגע להחלטה המחייבת את המערער בהוצאות בקשת הפסלות (מרזל, בעמ' 176; ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות(מרזל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם))."
עוד קולעים לעניין זה הדברים בע"א 7025,5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' רונן ואח', פ"ד נב(1) 90, 95:
"ייאמר מיד, כי בנסיבות המובאות ביסוד החלטת בית-משפט קמא מיום 23.9.1997, ושהיו ביסוד ע"א 5796/97, אין כל עילת פסלות. לשון אחר: אין בטענות המערערת לעניין זה כדי לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר, משעה שעילת הפסלות שנטענה טרם מתן ההחלטה מיום 23.9.1997, הייתה דיונית בעיקרה. אדניה היו החלטותיה של כבוד השופטת קובו להציע פשרה בכמה הזדמנויות; לקיים דיון מיום ליום; להתערב בחקירה נגדית ולקבל כראיה קלטת וידאו. בלי להביע כל עמדה באשר לגופן של החלטות אלה, נחה דעתי, כי אין בהן כשלעצמן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אכן, כבר נפסק בעבר, כי עצם העלאתה של הצעת פשרה ואפילו ניסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינם מבססים עילה לפסילתו של השופט היושב בדין (ראה רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה [1], בעמ' 761; ע"א 4237/97 קפלון נ' קרביצקי [2]). הוא הדין לגבי יתר הטענות הדיוניות (ראה: ע"א 3272/96 פרנקל נ' אנטין [3]). על-כן, לכאורה, לא הייתה עילת פסלות מלכתחילה ובדין החליט בית-המשפט שלא לפסול עצמו מלישב בדין."
השיהוי בהגשת הבקשה
לא ניתן שלא להתייחס לעיתויה של הגשת הבקשה לפסילתי והשיהוי בהגשתה.
סוף דבר:
5129371לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשה לפסלות שופט להידחות.
54678313המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.
