קבלת ערעור על ביטול פסק דין באופן חלקי

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 22629-03-20 (השופטים: ס' ג'יוסי, ח' שרעבי וע' ורבנר), מיום 22.11.2021, במסגרתו היתקבל באופן חלקי ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה בתלה"מ 40475-07-17 (השופטת ס. הנשיא א' מירז), מיום 26.1.2020, שקבל את תביעת המשיב לביטול פסק-דין שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 28.7.2004 שבוו חויב במזונות בתה של המבקשת.

...

לסיכום טוענת המבקשת, כי "נושא הטלת אחריות לתוצאות "תאונה משפטית" שאירעה בעקבות מחדלי בעל דין ו/או הימנעותו מלנהל הליך משפטי ראוי לדיון והבהרה על ידי בית המשפט העליון, גם במחיר הדיון ב"גלגול שלישי"".

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובה.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט העמית י' גריל, והשופטים א' בולוס ו-מ' דאוד) ב-עפ"ג 4630-06-21 מיום 3.11.2021, בגדריו היתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופט מ' גינות) ב-ת"פ 48670-11-18, מיום 27.4.2021.

אז, "התלהמה", קפצה עליו, נפלה ואפה נסדק, כשלאחר מכן נסעה לבית החולים וסיפרה סיפור "שאינו אמת". עוד העידה כי היא נפרדה מהמבקש אשר "התרועע" עם בנות אחרות, קינאה בו ורצתה "לנקום". לאחר זיכויו, הגיש המבקש בקשה לפצוי על הוצאות הגנתו ומעצרו לפי סעיף 80 לחוק, ובקשתו התקבלה באופן חלקי.

לאור כל האמור, בוטל פסק דינו של בית משפט השלום בו חויבה המדינה בפצוי המבקש לפי סעיף 80 לחוק.

...

לבסוף, נטען כי יש להיעתר לבקשת רשות הערעור אף בשל שיקולי צדק, ובכללם הפער המשמעותי בין פסיקת הפיצויים בבית משפט השלום לבין ביטולם בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

ויפים לעניין זה דברי כבוד הנשיא (כתוארו אז) א' ברק: "גדריו המדוייקים של סעיף 80 לחוק העונשין אינם ברורים [...] אף בקשה לדיון נוסף, בה נטען כי יש מקום לגבש קריטריונים ברורים להפעלתו של סעיף 80, נדחתה (דנ"פ 3376/97 יוסף רייש נ' מדינת ישראל). מטעם זה, אין בעובדת קיומן של הכרעות סותרות בערכאות קודמות, כמו גם בהיעדר הלכה חד משמעית בעניין זה, בכדי ליתן רשות ערעור (רע"פ 3930/97 דניאל נ' מדינת ישראל (16.11.1997))". סוף דבר – הבקשה נדחית.

כן קיבל באופן חלקי את ערעורה של המשיבה, במובן זה שהמרת סכום המוהר למטבע ישראלי בוטלה, וכן בוטלה פריסת הפצוי לתשלומים.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין, וכן על ביטול פסק דינו של בית הדין לערעורים.

טענות הצדדים העותר טוען בעתירתו לפגמים מהותיים שנפלו באופן היתנהלותו של בית הדין, בגינם יש לקבוע כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, ולפיכך בטל מעקרו.

עוד נטען כי אף שבית הדין לערעורים קבע בפסק דינו כי אין הוא נוטה להתערב בפסיקת הפיצויים, הוא קיבל את ערעור המשיבה והתערב בסוגיית הפיצויים באופן שהחמיר עם העותר והטיב עם המשיבה.

...

מכל מקום, משטענות הפסלות לא הועלו במועדן, הרי שדין טענותיו של העותר בעניין זה להידחות.

סוף דבר דין טענותיו של העותר לפגמים בהליך – להידחות.

העתירה נדחית אפוא.

בפסק הדין היתקבל ערעור שהגיש המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ונדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (השופטת א' גילצר-כץ, ס"נ; ונציגי הציבור מר י' צנגן ומר מ' בן דוד) מיום 20.6.2022, ב-ב"ל 42345-03-21 ו-ב"ל 63236-06-20 (להלן: בית הדין הארצי ו-בית הדין האיזורי, בהתאמה).

בעתירה מבוקש כי נורה על ביטול פסק הדין של בית הדין הארצי; ונקבע כי העותר זכאי לקבל גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי, וכן זכאי למענק בסך 2000 ש"ח שחולק בתקופת הקורונה לזכאים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה; לבסוף מבקש העותר כי נחייב את המל"ל בהוצאות לדוגמה בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו. מפסק הדין של בית הדין האיזורי עולה כי העותר, יליד 1956, איננו עובד וסובל מבעיות רפואיות שונות.

בית הדין האיזורי קיבל את תביעתו של העותר באופן חלקי.

...

מבלי להקל ראש במצבו הקשה של העותר, לא מצאנו כי עניינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים.

אף שהעותר איננו שבע רצון מתוצאות ההליך בבית הדין הארצי, והקשיים שהוא מתמודד עימם ניכרים, לא מצאנו כי נפלה בפסק הדין טעות משפטית שמצדיקה את ביטולו.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

בפסק דין לון אריזות חזר בית הדין הארצי על האופן שבו יש לקבוע מיתחם לארוע המורכב ממספר מעשים: "יש לפסוק בגין כל "ארוע" עונש אחד הלוקח בחשבון את כל העבירות הכלולות בו וכלל הנסיבות, וזאת להבדיל מקביעת עונש עבור כל "יחידת עבירה" והכפלתו באופן אוטומאטי במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את הארוע.

כאמור הנאשם הציג בפני את מצבו הכלכלי באופן חלקי.

בית הדין הארצי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והשית על הנאשם קנס בסך 150,000 ₪.

ע"פ (ארצי) 12/07 רובינצ'קי - מדינת ישראל (11.10.17): לא ניתן ללמוד מהן הנסיבות בגינן בוטל פסק הדין של בית הדין האיזורי, מה משך תקופת העסקת העובד ומה השיקולים שעמדו בפני בית הדין הארצי.

כתב האישום השני הוגש בחלוף 4 שנים ובית הדין סבר שמדובר בנסיבות ייחודיות המצדיקות חריגה ממיתחם העונש ההולם, בין היתר מאחר ומדובר היה בנאשם מחוסר דיור – כל אלו נסיבות שאינן מתקיימות בעניינינו; הע"ז (ב"ש) 23148-08-11 מדינת ישראל - אל סייד (09.09.2012): גם בגזר דין זה עסקינן בנאשם בעל 50% נכות לצמיתות, נשוי לאשה חולה ולשניהם 6 ילדים, המשפחה מתקיימת למחייתה מקצבאות ביטוח לאומי, ובנסיבות אלו ועל דעתה של המאשימה הסכים בית הדין לחרוג לקולא ממיתחם העונש ההולם; הע"ז (ב"ש) 1399-09 מדינת ישראל-רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול - עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ (05.12.2014): גזר הדין בוטל במסגרת העירעור ולכן אינו רלוואנטי לענייננו.

...

יחד עם זאת, שוכנעתי כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם משום שפנה מיוזמתו פנה לרשויות וביקש לשלם באיחור עבור האגרות להעסקת עובדים זרים, רק אז התגלו העברות מושא כתב האישום, כך שאלמלא פנייתו של הנאשם לרשות לא היה נולד כתב אישום זה לעולם.

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי שיש בה כדי להשליך על עניינו של הנאשם, על פי הפירוט הבא: ע"פ (ארצי ) 22-10 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - שוסטרמן (11.11.2010) עסק בעבירות שונות והנסיבות אשר התקיימו בגזר דין זה אינן מתקיימות בתיק זה: חלוף זמן משמעותי מביצוע עבירה, הסכמת העובדים לניכוי משכרם, כאשר העברה הפלילית היא אי החתמת העובדים על הסכמתם.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, יש להעמיד את הקנס על סך של 90,000 ₪, אשר ישולם ב- 75 תשלומים חודשיים, עוקבים ושווים.