בית הדין דחה את טענת המערער, לפיה מדובר בזוטי דברים, הואיל ושימוש בעובדים על חשבון זמן העבודה לענייניו הפרטיים של המערער אינו בגדר זוטי דברים, אף אם המניע של גב' דנה מהדי וגב' אורית לדאני היה עזרה הדדית, שכן מן הראוי היה להפריד בין שעות העבודה בגינן משולם שכר מהקופה הציבורית לבין השעות שמחוץ למסגרת העבודה.
לאחר שעיינתי בהודעת העירעור, בתשובת ב"כ המדינה, בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית הדין, בפרוטוקולי הדיונים שנערכו בפני בית הדין, במוצגים השונים שהוגשו בפני בית הדין, בבקשת ההבהרה של ב"כ המדינה מיום 29.7.2020, בתגובת ב"כ המערער לבקשה זו, ובהחלטת בית הדין בבקשת ההבהרה, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני באות כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 9.11.2020, מסקנתי היא שדין העירעור על הכרעת הדין להיתקבל במקצת, כפי שאפרט להלן.
...
בהכרעת הדין הגיע בית הדין למסקנה, כי המדינה הוכיחה את הסעת המערער מביתו למקום העבודה וחזרה על ידי עובדיו, וקבע, שבניגוד לטענת המערער, אין המדובר במקרים ספורים בלבד.
לאחר ששקלתי בדבר, ובשים לב לכך שאמצעי המשמעת שהשית בית הדין היו מתונים מלכתחילה, ונוכח העובדה, שמטיעוני המערער עולה, שהוא לא הפנים את החומרה שבהעסקת עובדיו בענייניו הפרטיים, החלטתי להשית על המערער חלף אמצעי המשמעת של הורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים, את אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים.
סוף דבר:
הערעור על הכרעת הדין מתקבל במקצת, כך שיש לבטל את הרשעת המערער במיוחס לו באישום הראשון באשר ללקיחת רכבו הצמוד של המערער לטיפולים על ידי מר גיא פיקאדו.
נוכח כך, החלטתי להקל באמצעי המשמעת שהושתו על המערער, בכך שחלף אמצעי המשמעת של הורדה בשתי דרגות למשך שלוש שנים, יש להשית על המערער את אמצעי המשמעת של הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים.
