קבלת ערעור מזונות זמניים בשל אי בדיקת צרכי הילד

(ב) צרכי הילדים ודרך סיפוקם עד למועד הגשת התביעה בידי הצדדים; עוד קבעתי כי ככל ששני הצדדים סיפקו צרכי הקטינים ושילמו כל אחד חלקים שונים מהוצאות המדור והחינוך, כך נראה כי נכון ליתן צו שיורה לצדדים להמשיך בדרך זו. (ג) קיומו או העדרו של חשבון משותף ; ביחס לחשבון משותף מצאתי לנכון לקבוע כי ככל שהיה קיים חשבון משותף אחד לצדדים שבו הופקדו כל הכנסותיהם או משכורותיהם, נראה נכון לחייב את שני הצדדים להמשיך ולשלם את הוראות הקבע באמצעות חשבון זה, לחייבם להמשיך ולהפקיד מלוא שכרם ולנהוג כפי שנהגו עד למועד הקרע.

כשזו העתירה ועוד בטרם בדיקת סכומי ההוצאות שכן הוכחו לכאורה ראוי לבחון מה אומרת הפסיקה בהקשר זה לעניין גובה המזונות הראויים שייפסקו.

מצד שני, במקום שבתי משפט לעינייני מישפחה קבעו סכומי מזונות גבוהים יותר עד כפל ( 5000 ₪ בחודש) ללא ביסוס בראיות והנמקה מספקת, התערבה ערכאת ערעור בהחלטת בית המשפט לעינייני מישפחה וקבעה כי היה עליו להבהיר כיצד ועל שום מה נקבעו מזונות כה גבוהים (לעומת סכומי הסף לעיל וראו עמ"ש - 11- 19 לעיל בפסקות - 24 .

במצב דברים זה נעשה שימוש בפרמטרים שנקבעו בפסיקה בדבר היתחשבות בפערים הכלכליים העצומים שבין בני זוג כהצדקה לפסיקת מזונות זמניים באופן שבן הזוג "החלש" מבחינה כלכלית אשר גם משמש כבן זוג "ביתי" והורה מרכז של הוצאות כלכלה, יקבל דמי מזונות שיאפשרו לו לכלכל את עצמו ואת הילדים ברמת החיים לה הורגלו.

בפסיקה לעיל נקבע כי חובת בית המשפט לשקוד שמצבם של בני הזוג יהיה כמה שיותר דומה למצב ערב הפירוד מבחינה כלכלית על מנת לא ליצור פערי כוחות משמעותיים מבחינה כלכלית בעת ניהול הליך הגירושין וכחלק מהקדמה לכך שמצבם של הצדדים יהיה שוויוני בסיום הנישואין בעקבות הגירושין.

אמנם מדובר בדברים שנאמרו ביחס לפסיקת מזונות אישה ובמקרה שלפניי אין תביעה או עתירה למזונות אישה אלא למזונות קטינים, אך כאשר פערי ההכנסות בין הצדדים כה משמעותיים, שיקול זה של אי השויון פערי הכוחות במו"מ בין ההורים לקראת הסדר הגירושין, צריך גם צריך שיילקח בחשבון במסגרת סעד זמני למזונות ילדים (ראו היישום גם בפסיקת השופט דרורי ברמ"ש (יר') - 10- 16 לעיל)).

...

המקרים שבהם נדרשו בתי המשפט להכרעות מסוג זה או נסיבות דומות (קינון, התייחסות למפרע לתקופת מגורים משותפים) היו אלה: במקרה אחד שנדון לפניי במסגרת תמ"ש (טבריה) - 06- 10 א.מ. נ' א.מ. 12/10/2010 ) ]פורסם בנבו[ קבעתי כי במקרה של פסיקת מזונות זמניים טרם הפרדת 32 ) מגורים יש להביא בחשבון השיקולים הבאים: (א) הכנסות הצדדים ובחינת הפערים ביניהם ; בהקשר זה סברתי כי ככל שיש פער גדול יותר בהכנסות ההורים לחובת האם, כך נראה לי נכון יותר להשית חיוב קבוע בתשלום דמי מזונות במישרין לידיה, ולהיפך, ככל שיש קירבה בהכנסות הצדדים, כך צריכה להיות במשורה הנטיה להשית בשלב שכזה חיוב בתשלום מזונות במישרין.

₪ בנסיבות אלו ותוך שאני לוקח בחשבון הוצאות נמוכות יחסית בסעיף הדיור, סבורני כי נכון בשלב זה לקבוע את צרכיהם השוטפים של שני הקטינים בסך של 5,300 ₪ לפי הפירוט לעיל (ללא חינוך).

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב האב/הנתבע להמשיך לשלם כל הוצאות החזקת הדירה במישרין וכן לשלם לאם סכום 4,350 ₪ בחודש החל מיום 1/1/2022 ובכל 1 לחודש שלאחריו עד למועד גיוסו של הבן הבגיר לשירות צבאי.

המזונות בתיק (סעיפים -26 הגדלת חוב בסך 150 ₪ בגין רופא ריאות פרטי, שלשיטת המערער אושרה הגדלתו שלא כדין הואיל וניתן היה לערוך הבדיקה באופן צבורי.

כפי הנראה מתייחס המערער גם לטענה נוספת, שלא 24 , הובהרה די הצורך לא בדיון ולא בהודעת העירעור, ולפיה בהחלטה נפרדת מיום 22.11.20 ולאחר שהלין על אי דיווח תקבולים במועד ודרש לחייב המשיבה בהוצאות, קיבלה כב' רשמת ההוצל"פ את הסברה המשיבה באשר לאופן שבו שייכה תקבולים מאת המערער המתייחסים לחיובי חודש אוגוסט 2020 ולא מצאה לחייבה בהוצאות.

המשיבה מלינה כנגד עצם ההחלטות המאוחרות שהורו על סגירת התיק (ואשר אינן נושא לערעור שלפני) ; על כך שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להיות מיוצגת ; וטוענת ביחס לטפול ולצרכים הרבים של ילדי הצדדים הקטינים.

אולם גם לגופה ובשים לב לכך שכפי שעלה בדיון אין למעשה מחלוקת על כך שעמדת החייב לקזוז מענק הקורונה אכן נדחתה בהחלטה מנומקת הנשענת על גדרי סמכותו של רשם ההוצל"פ (ראו גם סעיף 29 להודעת העירעור), אין יסוד לטענות המערער בהקשר זה. עיון בהחלטת המזונות הזמניים מיום 21.7.2019 , מבהיר כי לא ניתנה כל החלטה גורפת המתירה קזוז של קיצבאות ומענקי מוסד לביטוח לאומי כנגד החיוב במזונות וכי ההתייחסות היחידה לתקבולים מהמוסד לביטוח לאומי, הייתה אך ורק בסעיף 9.

הגדלות החוב בחודש אוגוסט להבנתי, עיקר טענות המערער בהקשר זה – ככל שעדיין עומד עליהן - הוא להתנהלותה הכללית של המשיבה באי דיווח מספק של תקבולים בגין חודש זה; לכך שכב' הרשמת קיבלה את הסבריה של המשיבה בהקשר זה ; ולכך שלא חייבה את המשיבה בהוצאות גלל העדר הדיווח על אודות התקבולים (גם אם הורתה על הקטנת קרן החוב).

...

טעמיה של המשיבה בהקשר זה, היו שלמעשה חדלה מהטיפול בקלינאית תקשורת לאחר שכבר הגישה בקשה להגדלת החוב בגין הטיפולים שכבר בוצעו, עת הגיעה לכלל מסקנה שבהעדר סיוע והשתתפות של האב, לא תוכל להמשיך לממן את הטיפול.

בנסיבות אלה מחד שוכנעתי כי בהחלטת כב' הרשמת נפסק השיעור הריאלי, המידתי והסביר של הוצאות לטובת המערער ביחס למלוא המחלוקות הכספיות הקשורות עם החיובים שבתיק ההוצאה לפועל ואשר היוו מסד להודעת הערעור, ואין מקום לחייב המשיבה בשיעור נוסף על הוצאותיה עד כה. מכאן להוצאות הדיון היום (שכן גם להקשר זה נדרש המערער ועמד על קיומו של הדיון).

]( לסיוע משפטי, מחוז ת"א (מצו במאגרים המשפטיים; 17.6.21 בנסיבות אלה, בהתחשב בהיקף המצומצם עד מאד של טיעונים שלא הוסדר בהחלטה המאוחרת ואשר נותר על הפרק (ואשר אפילו לשיטת המערער לא הגיעו לסכום שעלה על כ- 3,300 ₪) ולעמידתו של המערער על קיום הדיון ; בשים לב שבסופו של יום טענותיו של המערער לפני נדחו ; ומנגד בהתחשב במשאבי השיפוט והמינהל שהוקצו לדיון בטענותיו היום ואשר באו אינהרנטית על חשבון מתדיינים אחרים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום .

14 בהמשך, פסה"ד בעיניין המשמורת בוטל על ידי ערכאת העירעור ונפסק שם, ביום 18.8.20 בהליך עמ"ש 18463-10-19 כי המשמורת המשפטית תהיה משותפת לשני ההורים והמשמורת הפיזית תהיה בידי האם וביתם המרכזי של הקטינים יהיה בע', זמני השהות יהיו 17 בהתאם להמלצת המומחית על פי חוות דעתה מיום 28.10.18 ובהתאם למפורט בסעיף לפסק הדין.

דואגת לגשת למשטרת ישראל פעם בחודש לבדוק איך אני עדיין לא מאחורי הסורגים, האם מסיטה את הילדים כנגדי כל פעם מחדש, אין לי אפשרות בכלל לתקשר עם ילדי, הילדים בכלל לא רוצים לדבר איתי, אינני מחליט שום דבר בקשר לגידול ילדיי, האם מחליטה ועושה מה שבא לה, האם מטרידה אותי במקום עבודתי, את המשפחה שלי, מאיימת עלי, הגעתי למצב שאני מבקש לוותר על הילדים רק שתעזוב אותי לנפשי אבל גם זה לא מספיק עבורה.

" בפסק דין זה אין צורך להכריע האם הפסקת זמני השהות היו בשל הסתה על ידי האם ומניעת קיום זמני השהות, כטענת האב או בשל אי יכולתו של האב לקבל את השינוי והמעבר לאם – שכן, כך או כך, לאחר מספר חודשים ומאמצים של גורמי הטיפול ולווי בית המשפט – חזרו להתקיים זמני שהות.

נטען כי האם מרויחה יותר מהאב ולאור ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 , וזמני השהות, יש לחייב התובעת בתשלום מזונות הקטינות השוהות אצלו מרבית הזמן ובשים לב שהקטין במשמורת משותפת, או לקבוע כי כל אחד מהצדדים יישא במזונות הילדים כשהם אצלו (טענות אלו נטענו בכתב ההגנה טרם פסה"ד בעמ"ש 18463-10-19 ).

חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את הישתתפותו של האב בכל צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור, ועל כן האם מתחייבת להשלים את כל יתר צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות – ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות, וכיו"ב. עד למועד פסה"ד יעמוד בתוקפן ההחלטות בעיניין המזונות הזמניים כפי שנפסקו.

...

( לצאת לפנסיה (עמ' 109 , ש' 22-36 מקובלת עלי טענת התובעת כי בפרט כאשר הצדדים בעת התגוררו בדירת הורי הנתבע לא שילמו שכר דירה, אין די בצירוף הסכם השכירות להוכחת ההוצאה זו. על הנתבע היה, למצער, לזמן לעדות מי מהוריו.

09-19 ר' ב' נ' ה' ב', מיום 12.3.20 על פי פסה"ד של ערכאת הערעור, המשמורת הפיזית של הקטינים בידי האם וזמני השהות בהתאם להמלצת המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, ד"ר חנה קמינר, הינו כדלקמן: ימים ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי שבת שבוע ראשון אמא אבא יאסוף אחה"צ לינה אצל האמא אמא אמא אבא יאסוף אחה"צ ולינה אצלו אמא אמא שבוע שני אמא אבא יאסוף אחה"צ לינה אצל האמא אמא אמא אבא יאסוף אחה"צ ולינה אצל האמא אבא אבא יוצא אפוא כי הקטינים לנים אצל התובעת 11 ימים במשך שבועיים ואצל הנתבע - 3 ימים במשך שבועיים.

ראו החלטתי מיום 5.12.2017 .

הצדדים נישאו זה לזו , נפרדו ויש להם ילדה משותפת .

בהחלטתי מיום 5.8.21 חוייב הנתבע לשלם לתובעת בגין מזונות זמניים של הקטינה 2,700 ₪ בצרוף 80% מהוצאות חינוך ורפואה שאינן מכוסות במסגרת הביטוח הרפואי בקופ"ח וכנגד הצגת קבלות .

לפי ייעוץ משפטי שקבלה הנתבעת מב"כ בתיק המזונות , על התובע לשאת ב 80% מהוצאות הבריאות של הקטינה ולא בתרופות שאינן בסל הבריאות .

לכתב התשובה צורף תמליל נוסף של הודעת הגננת לתובע בו נכתב בין היתר " אם אני רוצה לתת מטעמי לאם 100 שקל לא משנה כמה זו זכותי ... אתה לא צריך להכנס לדברים האלה " .

לאחר עיון בכל מיסמכי התיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להמחק על הסף תוך חיוב התובע בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה הן בשל שימוש לרעה בהליכי משפט ותביעה קנטרנית , והן בשל אי תשלום אגרה מספקת , מהטעמים שיפורטו להלן .

כאשר התובע לא השיב לפנייתה , ביצעה הנתבע בדיקה משלה ועל בסיס תוצאות הבדיקה , החזירה 20% מהסכום ששילם התובע עבור תרופות בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום מהיום .

...

לאחר עיון בכל מסמכי התיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להימחק על הסף תוך חיוב התובע בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה הן בשל שימוש לרעה בהליכי משפט ותביעה קנטרנית , והן בשל אי תשלום אגרה מספקת , מהטעמים שיפורטו להלן .

על כן , אני מורה על מחיקת התביעה על הסף בשל אי תשלום אגרה ושימוש לרעה בהליכי משפט ומחייב את התובע לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ .

עוד טען במסגרת התובענה הנ"ל, כי המשיב מצוי בהליך פשיטת רגל ותשלום המזונות ניקצב על סך 2,300 ₪, אולם הכנסות המבקשת גבוהות משלו ונוכח זמני השהות השווים – אין לחייבו כלל במזונות.

מנגד, טענה המבקשת כי תביעת המשיב לביטול דמי מזונות הוגשה בחוסר תום לב ובכפיים לא נקיות, עת לא גילה את מצבו הכלכלי האמתי והמלא, לרבות שיעור הכנסותיו, מגוריו אצל אמו והעדר תשלום הוצאות מגורים ומחייה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים כאמור לעיל, ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת המשיב לביטול תשלום דמי המזונות, במסגרת הדיון מאותו יום, כדלקמן: "לאחר ששמעתי את הצדדים ומשמצויים אנו לאחר קדם משפט ראשון בו מיצו הצדדים את זכותם לטעון, אני מורה על הפסקת תשלום המזונות החל מחודש מרץ 2022 ועד להחלטה אחרת. אני סבורה שבשלב בו אנו נמצאים הפסקת תשלום המזונות היום, לאחר שהם משולמים כבר למעלה משנתיים, כשגם האם מודה כי מתקיימים הסדרי שהות שאינם פחותים מפעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני ומשהכנסות הצדדים אינן שונות מהותית. האיזון המדוייק יעשה בפסק הדין, ככל שיהיה בכך צורך.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לידון בבקשה כבערעור ולקבל העירעור באופן שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

מודע אני לעובדה כי מאז, הוגש לתיק קמא תסקיר הרווחה (ונתייחס אליו בקצרה להלן) והמשיב אף היתייחס אליו בתשובתו, וקיימת אפשרות כי בית משפט קמא אף ישנה קביעותיו (לעתיד) בעקבות התסקיר – אולם פסק דין זה יעסוק כאמור, בנקודת הזמן בה הוגש ועובר לה. לא נעלם מעיני, כי עסקינן בשאלת מזונות זמניים, בה ממעטת ערכאת העירעור להתערב.

אפנה בעיניין זה ל- בג"ץ 2272/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (25.4.2022), שם נאמר מפי השופט ניל הנדל: "עוד יוער כי בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] עסק במקרה של משמורת משותפת בו לבני הזוג הכנסות דומות או שוות (ראו שם פסקה 39 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז), מקרה בו הנסיבות שונות עשוי ממילא להוליד גם תוצאה שונה. הנסיבות של כל מקרה משפיעות על התוצאה ובאור כללי ניתן לומר כי גישת בית הדין לפיה יש לבדוק כל מקרה לגופו היא ראויה, גם לבית משפט האזרחי (ראו פסקת הסיום בבע"מ 919/15)... שיקולים שונים קיימים בנידון, והבכורה היא טובת הילד – עקרון דינמי – לכן כשלעצמי לא הייתי שולל, אמנם לא בשלב זה, כי בהצטבר ניסיון בפסיקה ניתן יהיה לערוך התאמות נוספות במודלים של חלוקת המזונות בהתאם למציאות בשטח ולמצבם של קטינים בפועל" (פסקה 3 לפסק הדין).

...

לכן שוכנעתי להורות, כי הבקשה קמא תוחזר לבית משפט קמא, שיקבע את שיעור ההפחתה (אם בכלל) של המזונות הזמניים בהחלטה מפורטת ומנומקת, בהתאם לקביעת זמני שהות הקטינים בפועל אצל הצדדים, וקביעת רמת ההשתכרות של הצדדים.

לסיכום ייאמר כי: ההחלטה קמא מבוטלת; ההחלטה מיום 12.12.2019 בדבר קביעת המזונות הזמניים תיוותר על כנה עד החלטה אחרת של בית משפט קמא, שתינתן בהתאם להוראות פסק דין זה כפי שפורטו בסעיפים לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הערעור, כמפורט לעיל בסעיפים 22-23.