קבלת ערעור למרות 79א

בית המשפט בחן את ראיות הצדדים שהובאו לפניו באשר לתשלום דמי השכירות בתקופה זו ובסופו של יום קיבל את טענות המערער בעיניין זה וקבע כי למרות שהמערער לא השכיל להציג אסמכתות לגבי מספר מועט של חודשים, הוא מקבל את טענת המערער כי שילם את מלוא דמי השכירות עבור תקופה זו, ולא מצא מקום לחייבו להוסיף סכום כלשהוא.

באשר לתשלום דמי השכירות והטענות העולות מערעור המשיב (העירעור שכנגד), מקובלת עלינו מסקנת בית משפט השלום, כי יש להפחית באופן משמעותי את גובה תשלום דמי השכירות, שכן שעה שהצדדים קבעו דמי שכירות בשיעור של כ-3,000$ לחודש ושעה שבית משפט השלום קבע סכום דומה במסגרת החלטתו מכוח הסכמת הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לא צפו את שהתרחש לאחר מכן, היינו: כי התקופה התארכה לשנים ארוכות; ואילו הצדדים או בית המשפט היו צופים עובדה זו, לא היו נקבעים דמי שכירות בסכום כה נכבד.

...

סבורים אנו, כי בכך איזן בית משפט השלום באופן נכון וראוי את נושא תשלום דמי השכירות ואין אנו רואים מקום להתערב במסקנה זו. באשר לתקופה בה נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט השלום – נפנה להערתנו בסעיף 16(ב) לעיל.

לאור כל האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה, כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס היטב על חומר הראיות שהוצג לפניו; קביעותיו העובדתיות והמשפטיות ראויות ונכונות, ואין הצדק כלשהו לשנות מסקנות אלו.

לפיכך, אנו מורים כי שני הערעורים יידחו, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בית המשפט לא קיבל העירעור, חרף אותה טענה וגם אם כאמירת אגב, נאמר שם כי - "...על מנת לבחון האם יש לקבל גישה זו, יש לפנות אל התכליות העומדות ביסודו של סעיף 79א לחוק, המקנה לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין על דרך הפשרה. פסק דין הניתן מכוח סעיף זה נועד לאפשר לצדדים להליך להגיע להכרעה מהירה בעיניינם ולסיים את הסיכסוך בדרך של פשרה שאינה בהכרח מבוססת על הוראות הדין, כמו גם להקל על העומס בבתי המשפט ... הליכי פשרה, מטבעם, נועדו לאפשר את הכרעת הסיכסוך באמצעות מנגנון מוסכם על הצדדים ותוך שכל אחד מהצדדים אינו עומד על מלוא זכויותיו. בהתאם, רשאי בית המשפט אשר דן בעיניין מכח סמכותו לפי סעיף 79א לחוק לבסס את הכרעתו על הדין או על שיקולים אחרים, על-פי שיקול דעתו (עניין אגיאפוליס, בעמ' 349). רבות כבר נאמר על היתרונות שבהליכי פשרה, הן מבחינת שקולי יעילות ועומס על מערכת המשפט, הן מבחינת היתרונות הגלומים בפיתרון סכסוכים בדרך של הסכמה... שיקולים אלו - עדוד מוסד הפשרה, כמו גם החשיבות שיש בסיום הסיכסוך תוך זמן קצר יחסית - תומכים בצמצום עילות ההתערבות של ערכאת העירעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה כאמור לעיל. יפים לענייננו הדברים הבאים, שנאמרו על-ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן:

...

לאחר שעיינתי בבקשה לא מצאתי מקום לקבלה.

כבר נקבע כי - "העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו" (בר"ע (מחוזי י-ם)375/08 דלעיל ור' עוד רת"ק (מחוזי י-ם) 41785-12-11 דרויש נ' זיני, (27.2.12); רת"ק (מחוזי-חי') 17411-04-12 זיו נ' א.מ. יורופ חלפים בע"מ, (7.5.12).

אשר על כן הבקשה נדחית.

בתמצית אציין, כי נטען על ידו, שלמרות הסכם בלעדיות עליו חתמה המשיבה לגבי השכרת הנכס ולמרות מאמצים שעשה להבאת שוכרים פוטנציאליים, אזי בסופו של דבר התברר לו, כי המשיבה השכירה הנכס שלא באמצעותו תוך הפרת הסכם הבלעדיות.

לאחר סיכום הטענות ולאחר שבית משפט ביקש רשות הצדדים לנהל דיון קצר מבלי שהדברים יירשמו בפרוטוקול כדי לנסות לבחון אפשרות לסיום ההליך בהסדר (ראה פרוטוקול בעמ' 11 שורות 17-21) הציע בית משפט הצעה כדלקמן: "בית המשפט יכריע בתובענה לפי סמכותו שבסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. משמעות הדבר, שבית המשפט יכול לתת פסק דין שמקבל את התביעה במלואה או דוחה את התביעה או כל תוצאה שבאמצע. מובהר לצדדים שפסק הדין יינתן לאחר שנשמעו טענותיהם ועל סמך החומר הקיים בתיק; פסק הדין לא יהיה מנומק; כי הם רשאים שלא להסכים להכרעה בדרך זו וכי אין באי-ההסכמה כדי להשפיע על תוצאות המשפט; כי פסק הדין יסיים את המחלוקת בכל טענותיהם; וכי ידוע להם שסכויי ערעור על פסק דין כזה הם נמוכים במיוחד". המבקש הסכים לכך.

...

בתמצית אציין, כי נטען על ידו, שלמרות הסכם בלעדיות עליו חתמה המשיבה לגבי השכרת הנכס ולמרות מאמצים שעשה להבאת שוכרים פוטנציאליים, אזי בסופו של דבר התברר לו, כי המשיבה השכירה הנכס שלא באמצעותו תוך הפרת הסכם הבלעדיות.

כך עשתה המשיבה ובסופו של דבר, כעולה מההתנהלות שתועדה בפרוטוקול, הסכימה למתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק.

ה) על מנת להפיס דעתו של המבקש אציין, כי עיינתי בכל החומר שהוגש לבית משפט לתביעות קטנות (דרך תיק בית משפט קמא במערכת נט המשפט), ולא שוכנעתי, כי ככל שהיה ניתן פסק דין מנומק, אזי התוצאה היתה משתנה / משתנה מהותית לטובתו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

זאת, שכן המערער טעה בהגישו את העירעור דנן לבית משפט זה, ואין בעובדה כי התיקון לחוק בעיניין סמכות הדיון בעירעור כגון דא פורסם לאחרונה, כטענת המערער, כדי לחפות על טעות זו. לטענת המשיבה, העירעור דנן הוגש לאחר שחלפו שלושים ימים מהיום בו קיבל המערער לידיו את ההחלטה, ולפיכך גם על פי הדין שהיה קיים ערב תיקון החוק, הוגש העירעור דנן לאחר המועד שהיה קבוע בדין כנוסחו אז. המשיבה טוענת בנוסף, כי על-פי הפסיקה קיימת למעשה סמכות מקבילה לבית משפט זה ולבית המשפט לעניינים מינהליים לידון בעתירות כנגד הלישכה, וכאשר קיימת סמכות מקבילה, אין סמכות להעברת הדיון לבית משפט אחר.

למרות זאת, וכאמור, אין לדידי מקום להעביר את הדיון בעירעור לבית המשפט לעניינים מנהלים במקרה זה. כך הדבר, שכן ההליך שהוגש הינו ערעור ואילו לבית המשפט לעניינים מינהליים היה צורך להגיש בנידון עתירה (סעיף 5 (1) לחוק כאמור), על כל ההבדלים המשתמעים מכך (ראו תקנה 5 לתקנות בית המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000) זאת ועוד: המשיבה עוררה לפני הטענה כי ההליך הוגש באיחור וראוי הוא כי עניין זה יוכרע לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בפני עצמו (השוו רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(3) 189; רע"א 2214/04 מנופי יהודה פינחסי בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)).

...

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להורות על מחיקת ההליך שבכותרת.

אולם אין בידי לקבל טענה זו שכן הסמכות המקבילה האמורה הנה בכל הנוגע לבית המשפט הגבוה לצדק ועתירה המוגשת אליו, ולא בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים, כפי שקבע סעיף 45 לחוק לשכת עורכי הדין טרם ביטלו.

התוצאה היא, על כן, כי דין הערעור שבכותרת להימחק.

בעשותו כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שמידת התערבותה של ערכאת העירעור בפסק דין שניתן על דרך של פשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט היא מצומצמת ביותר, וקבע כי המבקש לא הצביע על הצדקה לחרוג מכלל זה במקרה דנן.

כמו כן, חרף טענתו של המבקש לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עוות דין.

מטעמים אלה, קבלת ערעור על פסק דין שניתן בדרך זו היא עניין חריג, ומקל וחומר קבלתה של רשות ערעור על כך. למען הסדר הטוב יובהר עוד, כי המשיב נידרש להחזיר למבקש את הבטוחות שניתנו לו במסגרת החוזה, כאמור בפסק דינו של בית משפט השלום, ככל שהדבר טרם נעשה.

...

עוד קבע בית משפט השלום כי יש לדחות את תביעתו של המשיב.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי אף מבלי להידרש לתשובה, וזאת בשים לב לאמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.