קבלת ערעור בשל העדר הנמקה מספקת

בפסק הדין נקבע כלהלן: "היה והמשיב יידחה את הבקשה, והבת תמצה את ההליכים בעיניין זה ואף אם הם יסתיימו בדחיית הבקשה, מתחייבת העותרת לעזוב את ישראל ביחד עם בתה ולא להעמיד עוד לדיון את הטענות נשוא העתירה. היה ובקשת הבת תיתקבל, בין על ידי המשיב ובין במסגרת מיצוי ההליכים על ידי הבת, תפנה העותרת לועדה הבין משרדית בבקשה מחודשת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. במצב דברים זה יהיה על הועדה הבין משרדית לשוב ולשקול את עניינה של העותרת, כאשר הנתון היחיד הנוסף שיובא לעיונה מלבד הנתונים שכבר נשקלו על ידה בהחלטה נשוא עתירה זו, הוא מעמדה של הבת בישראל. בנסיבות אלה יהיה על הועדה הבין משרדית לשקול נתון זה במסגרת מכלול השיקולים ולהעריכם מחדש, בשים לב הן לעובדה שהבת זכתה למעמד בישראל והן לעובדה שהעותרת הגיעה לישראל כדין ומעמדה הוארך מעת לעת, כדין, על פי החלטות של המשיב במסגרת הליך מדורג. היה ובקשתה של העותרת במסגרת הדיון המחודש בועדה כאמור... לעיל תדחה, תשמר לעותרת זכותה למצות את ההליכים". בפסק דין שניתן בערר על החלטת המשיבה לדחות פעם נוספת את בקשתה של המערערת בתיק ערר (י-ם) 2048-15 נקבע כי עניינה של המערערת יוחזר לדיון לפני הועדה הבין משרדית, זאת נוכח הקושי ליישב את החלטת מנכ"ל המשיבה להעניק למערערת לפנים משורת הדין רישיון ישיבה בישראל מסוג ב/1, אף שטענתה לזיקתה החזקה לישראל נדחתה על ידו, וכן נוכח העידר הנמקה מספקת להחלטה ומאחר שאין בה "כל היתייחסות לכך שבעת מתן ההחלטה שוהה העוררת בישראל כבר עת רבה ברישיון לישיבת אירעי". בפסק דין שניתן בערר (י-ם) 5244-17 על החלטת דחייה נוספת של בקשת המערערת, נקבע כי עניינה של המערערת יוחזר פעם נוספת לדיון בועדה הבין משרדית, זאת בשל ליקויים שנפלו בהמלצתה ובהחלטה שניתנה על פיה.

...

בפסק הדין נקבע כי הנתונים והשיקולים שעל פיהם התבקשה הוועדה להחליט בעניינה של המערערת נבחנו על ידה וכי "בעבודת הוועדה ובהחלטתה לא נפל פגם מנהלי או אחר המצדיק התערבות בית הדין וכי זו מצויה בתוככי מתחם הסבירות". בית הדין בחן את נסיבותיה של המערערת וקבע כי החלטת המשיבה "מצויה בתוככי מתחם הסבירות", ומשכך נדחה הערר.

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

יוער כי אין להידרש לשאלת כנות הקשר הזוגי, זאת משהמשיבה לא הניחה תשתית עובדתית מספקת בעניין, ומעולם לא קבעה כי דין ההליך המדורג להיפסק בשל כך. אשר על כן הערעור נדחה.

לטיעון זה של המערערת לא מצאתי כל ביטוי בהחלטת כב' הרשמת ודי בכך כדי להוביל לקביעה שדין העירעור להיתקבל בהעדר הנמקה מספקת של ההחלטה.

די בכך כדי לקבל את העירעור ולפיכך אני מורה כדלקמן: העירעור מתקבל.

...

ההחלטה עצמה היא למעשה ציטוט במתכונת של "העתק והדבק" של הודעת הגזברית בכתב יד ולאחריה קובעת כב' הרשמת, כי לאור ההודעה טענות המערערת נדחות.

לאחר שעיינתי במלוא המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, בראש ובראשונה בהיעדר הנמקה של ממש להחלטה.

די בכך כדי לקבל את הערעור ולפיכך אני מורה כדלקמן: הערעור מתקבל.

תמצית טענות הצדדים בעירעור לטענת המערער, שגה בית המשפט עת דחה את טענותיו מבלי שירד לסוף דעתו ונתן את פסק דינו בהעדר הנמקה מספקת ובהתעלם מחלק מטענותיו.

עוד לטענתו, שגה בית המשפט בקבעו שלא צורפו לעתירה מסמכים רלוואנטיים, ובכלל זה כתב האישום, אשר לא צורף לטענת המערער בשל חזקת התקינות העומדת לו. אך בעיקר שם המערער את יהבו על הטענה כי שגה בית המשפט שלא קבע כי הליך השימוע היה פגום בשל כך שמסמך סיכום ריאיון השימוע השני שהציגה המשיבה היה מיסמך מזויף שפגע קשות בזכותו להליך שימוע תקין.

בעניינינו המערער טען כי נפל "פגם חמור" במישור הסמכות "היורד לשורשו של עניין", שכן ההחלטה על אי-הארכת שרותו ניתנה על ידי גורם שאינו מוסמך לקבל החלטה זו. זאת כאשר לטענת המערער, "לשר לא היתה כל סמכות להאציל את סמכות המפכ"ל לראש אמ"ש". אולם בטענה זו אין ממש.

...

המשיבה טענה מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר תום ליבו וחוסר ניקיון כפיו של המערער, אשר נמנע מלצרף לעתירתו מסמכים מהותיים ואף הסתיר מבית המשפט מידע הנדרש לבירור העתירה.

אולם עיון במסמכים הרלוונטיים ובטענות שהעלו הצדדים בקשר לכך מביא למסקנה כי אכן מדובר בטעות טכנית, מבלי שנפגעה זכות מהותית כלשהי של המערער.

ואכן, בגוף סיכום הריאיון מציינת עורכת השימוע כך: "הערת מראיינת: המסמך של הפתיח לשימוע נושא תאריך מ7/3/2022. ריאיון השימוע מתקיים היום, 1/5/22" (עמ' 4 לסיכום ריאיון השימוע השני); ומיד לאחר מכן בסיכום הראיון מתועדים דברי בא-כוח המערער כי אכן הועבר לידי המערער "הפתיח לשימוע" מיום 7.3.2023 ("ב"כ השוטר: ב-7.3.23 כשמסמך סיכום הריאיון נמסר לידיו של [המערער]...").

נוכח כל האמור, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור וכי המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

אמנם, לא הומצאה לידינו אסמכתא בדבר המועד המדויק שבו קיבל המערער בסופו של יום את החלטת הועדה, אולם בהעדר אסמכתא כאמור, ובשים לב למועד פנייתו האחרונה של המערער בכתב למוסד ביום 2.9.2021, אני מקבל את גירסתו לפיה החלטת הועדה נימסר לידיו ביום 3.10.2021 ולא קודם לכך.

בכך, נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה נוכח העדר הנמקה מספקת להחלטתה והעדר היתייחסות לטענות המערער ובא כוחו בעיניין זה ולמרשמים הרפואיים שהוצגו לפני הועדה כתמיכה לטענות אלה.

...

עמוד שדרה עליון – לא מצאתי ממש גם בטענות המערער בעניין זה. כמפורט לעיל, הוועדה קבעה כי "היו תלונות בע.ש מותני עליון בסמוך לאירוע התאונה כך שגם גב עליון קשור לתאונה. יחד עם זאת מניח הכיפוטי בע.ש. גבי שלו תולדה של מבנה קונסיציונאלי ואינה תולדה של התאונה הנדונה." מדובר בקביעה רפואית מובהקת והמערער לא הצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה בעניין זה. טענת המערער לפיה תאונת העבודה היא הגורם לפגיעה במבנה הטבעי בגבו אשר הובילה לכאב ולהגבלת התנועה הן טענות שברפואה שאינן בתחום סמכותו ומומחיותו של בית הדין ולכן דינן להידחות.

נוכח האמור, מצאתי כי דין הערעור בעניין זה להתקבל.

סיכומו של דבר טענת ההתיישנות שהעלה המוסד – נדחית.

בדוחות שהוצגו למשיבה צוין במפורש שחלק מההכנסות האמורות בהם התקבלו מעסקים אחרים שאינם קשורים למסעדה, ולכן המערער לא הטעיה את המשיבה.

גם אם היה ממש בקביעת בית המשפט קמא, זה פסק למשיבה סכומים ביתר משום שבית המשפט לא לקח בחשבון שמסך של 210,000 ₪ ששילמה המשיבה למערער, הועבר סך של 30,000 ₪ למע"מ. ב"כ המשיבה טען כי: המערער לא הוכיח את טענותיו בתביעה שכנגד כנדרש, וצדק בית משפט קמא כשדחה את התביעה שכנגד, מאותם נימוקים בגינם התקבלה התביעה העיקרית.

לא מצאתי כי יש די בפגם זה של העידר הנמקה מספקת, כדי להתערב בקביעת בית משפט קמא.

...

אני סבורה שקביעה זו חלה גם על התביעה שכנגד ודי בה כדי לדחותה.

לסיכום לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.