קבלת עובדי קבלן כוח אדם מחברה ללא רישיון

כך, בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: הערך המוגן שניפגע מבצוע עבירה זו על ידי הנאשמת הוא שמירה על זכויותיהם של אוכלוסיות מוחלשות, כפי שנפסק בע"ע (ארצי) 520-09 אופקים א.ג. בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (17.10.2010): "המחוקק מצא לנכון לידרוש מכל קבלן כוח אדם, כתנאי לקבלת רישיון לפעילותו, הפקדת ערובה העומדת בתנאי החוק והתקנות. התכלית מאחורי דרישה זו כבר נדונה בפסיקה והנה הבטחת מילוי מלוא מחויבויותיו של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, על מנת למנוע מצב בו קבלן כוח האדם מפסיק פעילותו ומותיר את עובדיו מול שוקת שבורה (עב' 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ – מדינת ישראל, פד"ע לח 529 (2002))". עוצמת הפגיעה בערך המוגן: במקרה דנן עוצמת הערך שניפגע ממעשיה של הנאשמת היא רבה, שכן היתקשרה עם שתי מזמינות שירות שונות והעסיקה מספר רב של עובדים ללא רישיון.

...

לעניין תקרת העונש, יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעניין ספירשטיין: "גם במצב של מעשים נפרדים בתוך אירוע אחד "אין לקבוע את מתחם הענישה (או את העונש עצמו) באופן אוטומטי על פי הכפלה אריתמטית של הקנס המנהלי או הקנס הפלילי המירבי הנקוב בחוק (או כל שיעור ממנו) במספר "יחידות העבירה" המרכיבות את האירוע, שכן יש בכך כדי לעקר את הקביעה כי מדובר ב"אירוע" אחד וכן עלולה לנבוע מכך תוצאה בלתי סבירה (בהיבט של גובה הקנס), המנוגדת להנחיה החקיקתית לקבוע עונש הולם ומידתי לאירוע הכולל (ע"פ (ארצי) 12606-04-19 ל.מ שירותי כח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל פסקה 5 (16.2.2020)". כך גם בע"פ (ארצי ) 12606-04-19 ל.מ. שירותי כח אדם (צפון) בע"מ - מדינת ישראל (16.02.2020) נקבע כי "להסרת ספק נדגיש כי לא בכדי כללנו באמור לעיל את המילים "באופן אוטומטי", שכן במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה".

בשים לב לכך שמדובר בעובדת אחת, כי מדובר בתשלום בחסר ולא באי תשלום כלל, כמו גם שלא הועלו טענות נוספות נגד הנאשמת ביחס ליתר העובדים, אני סבורה שאין להכפיל את הקנס המרבי ביחידות עבירה.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.

כך, בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: הערך המוגן שניפגע מבצוע עבירה זו על ידי הנאשם הוא שמירה על זכויותיהם של אוכלוסיות מוחלשות, כפי שנפסק גם בע"ע (ארצי) 520-09 אופקים א.ג. בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (17.10.2010): "המחוקק מצא לנכון לידרוש מכל קבלן כוח אדם, כתנאי לקבלת רישיון לפעילותו, הפקדת ערובה העומדת בתנאי החוק והתקנות. התכלית מאחורי דרישה זו כבר נדונה בפסיקה והנה הבטחת מילוי מלוא מחויבויותיו של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, על מנת למנוע מצב בו קבלן כוח האדם מפסיק פעילותו ומותיר את עובדיו מול שוקת שבורה (עב' 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ – מדינת ישראל, פד"ע לח 529 (2002))". עוצמת הפגיעה בערך המוגן: במקרה דנן עוצמת הערך שניפגע ממעשיו של הנאשם היא משמעותית, שכן היתקשר עם שלוש מזמינות שירות שונות והעסיק מספר רב של עובדים ללא רישיון, במשך תקופה לא מבוטלת של כשנתיים וחצי.

...

לאחר עיון בפסיקה, לא שוכנעתי כי יש לקבל את טיעון המאשימה כי מדובר ב- 35 עבירות בגין כל אחד מהעובדים שהעסיק הנאשם ללא היתר.

סעיף 20(ב) לחוק קובע כי "העובר על הוראות סעיף 2(א) או 10(א) או (א1), דינו – מאסר ששה חודשים", וסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים". מתחם הענישה של עיסוק כקבלן ללא רישיון נע בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי, כאשר מדובר בעבירה שבוצעה כלפי מספר עובדים מצומצם, מול מזמינת שירות אחת, ולתקופה מצומצמת: בת"פ (ת"א) 75705-10-18 מדינת ישראל - מוחמד כבהא (12.12.2021) העבירה בוצעה כלפי שישה עובדים, כשבעה חודשים, ונקבע מתחם ענישה שנע בין 30% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ת"א) 17919-08-18 מדינת ישראל - ניקיון אחד מעל כולם בע"מ (01.11.2021) העבירה בוצעה כלפי תשעה עובדים למשך חמישה חודשים, ונקבע מתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ת"א) 70437-05-18 מדינת ישראל - דין אזולאי (24.08.2021) העבירה בוצעה כלפי שבעה עובדים במשך תשעה חודשים ונקבע מתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המרבי; בת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל - פוינט א.נ. אבטחה בע"מ (29.12.2015) נקבע בדומה לענייננו כי מדובר באירוע אחד ובמעשה אחד נוכח יסודות העבירה, העבירה בוצעה כלפי שמונה עובדים במשך שלושה חודשים ונקבע מתחם עונש הולם בין 30% ל- 60% מהעונש המרבי; בעניינו מדובר בעבירה שנמשכה שנתיים וחצי, כלפי 35 עובדים, מול 3 מזמינות שירות, אין ספק כי העבירה שביצע הנאשם בנסיבותיה היא חמורה מפסקי הדין שהוצגו לעיל, ולכן אני סבורה שבמקרה זה יש להסיט את המתחם כלפי מעלה כך שהוא יהיה בין 45% ל- 75% מהקנס המרבי, כלומר בין 6,480 ₪ לבין 10,800 ₪.

ביחס לעבירה של אי תשלום שכר מינימום, אני מקבלת את ההסדר אליו הגיעו הצדדים ומעמידה את הקנס על 1,000 ₪.

בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: הערך המוגן שניפגע מבצוע עבירה זו על ידי הנאשם הוא שמירה על זכויותיהם של אוכלוסיות מוחלשות, כפי שנפסק גם בע"ע (ארצי) 520-09 אופקים א.ג. בע"מ - מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (17.10.2010): "המחוקק מצא לנכון לידרוש מכל קבלן כוח אדם, כתנאי לקבלת רישיון לפעילותו, הפקדת ערובה העומדת בתנאי החוק והתקנות. התכלית מאחורי דרישה זו כבר נדונה בפסיקה והנה הבטחת מילוי מלוא מחויבויותיו של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, על מנת למנוע מצב בו קבלן כוח האדם מפסיק פעילותו ומותיר את עובדיו מול שוקת שבורה (עב' 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ – מדינת ישראל, פד"ע לח 529 (2002))". עוצמת הפגיעה בערך המוגן: מחד עוצמת הפגיעה בערך המוגן נלמדת ממספר העובדים שהועסקו ללא רישיון כדין, וללא יכולת המדינה לפקח על תנאי העסקתם.

...

לפיכך לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, עם זאת לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, רמת הענישה הנוהגת, ומצבו הכלכלי של הנאשם כפי שפורט לעיל – אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין הקנס המנהלי (2,500 ₪) ל- 15% מהקנס המרבי בצד עבירה זאת.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבו הכלכלי של הנאשם, מספר העובדים, רמת הענישה של מר בדארנה ורמת הענישה הנהוגה, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 10%- 40% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.

טענות הצדדים לטענת המאשימה, הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מהעבירה שבוצעה באישום הראשון הם  פגיעה בזכויות קוגנטיות של עובדי כח אדם, ונטען כי המחוקק בחר לתת רק לחלק מעובדי הקבלן היתר, בתנאים מיוחדים תוך מתן ערבויות, על מנת להבטיח שזכויות העובדים המועסקים על ידי קבלני כח אדם נשמרות, כך שקבלן שפועל ללא רישיון פוגע בזכויות עובדים ו"חוסך" כספים רבים.

בעיניין ספירשטיין, לא התערב בית הדין הארצי בקביעת בית הדין האיזורי לפיה עבירה של עיסוק חברת כח אדם כקבלן ללא רישיון מהוה ארוע ומעשה אחד.

...

בהתאם לכך, לאחר עיון במסמכים החלטתי להתחשב בקביעת המתחם במצבו הכלכלי של הנאשם, אך לא באופן מוחלט שכן מדובר במסמכים שהגיש הנאשם ולא מן הנמנע שיש עוד נתונים אשר נוגעים לסוגיה זאת, אשר לא הוצגו בפניי.

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבו הכלכלי של הנאשם ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

לא שוכנעתי שיש לחרוג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה ולכן עונשו של הנאשם ייגזר בתוך המתחם.

כל אלו הובילו אותי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם ביחס לכל אחד מהמתחמים שקבעתי.

העירעור כנגד חברת שג'ראוי היתקבל באופן חלקי: נקבע שחברת סחניני פעלה אל מול חברת שג'ראוי כקבלן כוח אדם ולא כקבלן שירות, כפי שנקבע על ידי בית הדין האיזורי.

הוכח כי חברת שג'ראוי היתקשרה עם חברת סחניני בהסכם למתן שירותי כוח אדם עם חברה שאינה מחזיקה ברישיון כוח אדם ובחוזה הפסד.

...

בפסק הדין שניתן ביום 21.10.2021 נדחה הערעור כנגד מסארוה וכנגד חברת סחניני ובתוך כך נדחתה טענת המערער כנגד קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי ביחס לתקופת העבודה של המערער עבור חברת סחניני.

בהתאם נקבע לדוגמה כי "בחינת הראיות שהובאו בהליך זה, וכן שמיעת עדויותיהם של התובע מצד אחד ושל גב' שלופה [מנהלת החשבונות מטעם המשיבה] מצדו האחר, מביאה אותנו למסקנה, כי בין הנתבעת 1 [חברת סחניני] לנתבעת 6 [המשיבה], התקיימה התקשרות אמיתית ואותנטית, לפיה הנתבע 2 [מר סחניני] היה "המוציא והמביא" בכל ענייני העסקת התובע באתרי הנתבעת 6 וזאת בשם הנתבעת 1". עוד נקבע כי "לטעמינו, סחניני - נציג הנתבעת 1, אשר התקשרה עם הנתבעת 6 לצורך ביצוע עבודות בניה באתרי הנתבעת 6, היה זה שנתן הוראות בשטח לתובע, בדק את נוכחותו בעבודה והעביר לו את השכר וכן את תלוש השכר שהונפק על ידי הנתבעת 1" (ההדגשות הוספו).

על רקע הערות אלו ולאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים בפנינו, ועל יסוד החומר שהוצג בהליך, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל, שכן הראיות המועטות שהוצגו בבית הדין האזורי, מטעם שני הצדדים, מבססות במאזן ההסתברויות את גרסת התביעה, לפיה המערער הועסק באתרי המשיבה למשך כל תקופת עבודתו בסחניני.

יחד עם זאת, בית הדין לא קבע כי עדותו של המערער אינה אמינה ולכן, בהעדר ראיה לסתור את עדותו העקבית בדבר עבודה רציפה באתרים של חברת שג'ראוי, לא מצאנו כי יש לזקוף לחובת סוגיה זו אי דיוקים שנפלו בנושאים אחרים.