קבלת חותמת "נתקבל" במזכירות בית המשפט למרות אי תשלום אגרה

לשיטת התובע, הנתבעים התנהלו בדרך קלוקלת ומזלזלת, לא הגישו לבית המשפט המחוזי עתירה שהוגשה על ידו, בעתירה נוספת עכבו את הגשתה לבית המשפט המחוזי, ולא החתימו בקשות שנימסר למי מנתבעים, בחותמת "נתקבל". היתנהל בפניי דיון בו העיד התובע, והתייצבה מתמחה מטעם פרקליטות מדינת ישראל (להלן: "נציגת הנתבעים"), אשר נסמכה על הנספחים שצורפו לכתה ההגנה.

הוברר לו, כי העתירה נתקבלה במזכירות בית המשפט רק ביום 26.09.2016 (להלן: "העתירה מיום 12.09.2016").

ועוד, בגין העתירה מיום 20.03.2016 , ביקש התובע פטור מתשלום אגרה, ובקשתו נדחתה על ידי השב"ס. באשר לעתירה מיום 12.09.2016, זו נשלחה ביום 15.09.2016 לבית המשפט המחוזי מרכז, באמצעות דואר רשום, כך שלא היה כל עיכוב מצד הנתבעת בשליחת העתירה.

ומן הכלל אל הפרט: העתירה מיום 20.03.2016 – לשיטת התובע, הוגשה על ידו עתירה שכותרתה "אי קיום החלטת בית משפט/החתמת אסיר". אולם, העתירה לא הגיעה ליעודה, למרות שהוא חויב בביול, הואיל ובקשת הפטור מאגרה נדחתה.

...

סבורני, כי במקרים כגון דא נבחנת מדינה דמוקרטית.

אשר על כן בנסיבות העניין נחה דעתי לפסוק לתובע פיצוי על סך של 1,000 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

טענות הצדדים לטענת המשיב בבקשתו, הגם שעמדו לרשות המערערת מעל חודשיים להגשת העירעור היא המתינה עם הגשת העירעור עד לרגע האחרון; תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט -1969, קובעת כי תשלום האגרה מקום בו לא היתקבל פטור לתשלומה, מהוה תנאי לפתיחת ההליך, ולפיכך – אין לקבל לרישום הליך בטרם שולמה האגרה בגינו; כמו כן, מועד תשלום האגרה הוא מועד הגשת ההליך לבית הדין (ראה הנוהל: בבש"א (ארצי) 135/05 גוריצה אדריאנה – יוסף שנרך (מיום 7/3/05); המשיבה לא תמכה את בקשתה להארכת מועד בראשית ראיה או בתצהיר; בכל מקרה יכולה היתה המערערת לשלם את שובר האגרה ביום 8/10/13 ולהחזירו למזכירות אך היא השתהתה עוד יומיים בתשלומו ועל כן אחרה את המועד להגשת העירעור; המערערת לא הצביעה על "טעמים מיוחדים" שיצדיקו הארכת המועד להגשת העירעור במקרה זה, בפרט כך שעה שעמדו לרשותה מעל חודשיים ימים והיא המתינה לרגע האחרון לצורך הגשתו; על פי הפסיקה בעל דין המבקש לנצל תקופה העומדת לרשותו עד תום ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על עצמו סיכון שיחול שבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה, וכך גם המערערת שאין לה להלין אלא על עצמה; אינטרס ההסתמכות של המשיב נפגע באופן ממשי במקרה זה, שכן המערערת לא טירחה לקיים את פסק הדין שקבע כי עליה להזמין את המשיב תוך 30 יום לבדיקה אצלה לצורך קביעת אחוזי הנכות שלו, חרף התראה שנשלחה אליה, והמשיב שבלית-ברירה ייאלץ להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, ביקש לוודא טרם הגשת הבקשה (המצויה כעת בשלבי הכנה) האם עסקינן בפסק דין חלוט אם לאו בכדי שיוכל לפרוש את מלוא התמונה בפני ביה"ד האיזורי (על אף שבהעדר עיכוב ביצוע אין הבדל בין פסק דין חלוט לכזה המצוי בערכאת העירעור), המשיב הנו פנסיונר, שבמהלך הדיונים בבית הדין האיזורי "אכל" את חסכונותיו ולאחר מתן פסק הדין המתין תקופה ארוכה מהרגיל בכדי להיוודע האם הוא חלוט, אם לאו, המשיב בדק – לאחר שנועץ בבא כוחו בדבר המועד האחרון להגשת העירעור ונענה כי לא הוגש; יש לייחס בנסיבות אלה, חשיבות רבה לאנטרס ההסתמכות של המשיב ולפגיעה האנושה בו, מנגד, הפגיעה במערערת - איננה מרובה, שכן המשיב היה על סף היציאה לפנסיה במועד קרות הארוע שגרם לו לאובדן כושר ההישתכרות שכרו ממילא היה נמוך וממילא התשלום בו יכול ויהא על המערערת לשאת, לא יהא מן הגבוהים באופן כללי.

במובחן ממקרים אחרים בהם לא משולמת האגרה עם הגשת כתב בית דין, במקרה זה הוחתמה הודעת העירעור בחותמת "נתקבל" של אותו מועד והושארה במזכירות בית הדין.

...

בפני בקשת המשיב 1 (להלן- המשיב) להורות על ביטול החלטתי מיום 14/10/13 שבה קבעתי כי ערעור המערערת שבנדון, אשר הונח במשרדי בית הדין ביום 8/10/13 הוגש במועד, הגם שהאגרה בגינו שולמה ביום 10/10/13.

אין בידי לקבל את סברת המשיב לפיה במקרה זה אינטרס ההסתמכות שלו נפגע באופן ממשי.

לאור ההלכה החלה בבית דין זה, נסיבות האיחור בתשלום האגרה מלכתחילה בענייננו, העובדה שהאגרה שולמה במזומן וללא דיחוי לאחר הודעת המזכירות, הצטרפם של כל אלו לסיכויי הערעור ולכך שלא שוכנעתי כי בנסיבות שבנדון נפגעה צפייתו של המשיב לסופיות הדיון - התקיימו במקרה זה טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הערעור, ועל כן ואף בהתעלם מהחלטתי מיום 14/10/13 – אני מאריכה את המועד להגשת הערעור עד למועד תשלום האגרה במזומן ביום 10/10/13.

סוף דבר- אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל בקשת המשיב – נדחית.

מזכירות בית הדין הטביעה על כתב העירעור חותמת "נתקבל" נושאת תאריך 4.5.2017 והביאה לידיעת המעבקש, כי העירעור לא יתקבל לרישום מבלי שתשולם האגרה כדין.

] האם יש מקום להאריך את המועד להגשת העירעור? תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"[footnoteRef:2].

חרף זאת, ניתן בנסיבות העניין להעריך, כי סכויי העירעור נמוכים.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות אשר הוגשו במסגרתה, באתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות.

כללם של דברים: נוכח הגשת הערעור באיחור, בהעדר טעם מיוחד או טעם כלשהו להצדקת האיחור, ומשעל פני הדברים סיכויי הערעור נמוכים, נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

הואיל ובדיון מסר בא כוח הנתבעת את טענת באת כוח התובע, כי לא התייצבה לדיון הואיל ולא נתקבל במשרדה זימון לדיון, נמנעתי מקבלת בקשתו למחיקת התביעה או חיוב בהוצאות, אך חייבתי את באת כוח התובע להבהיר תוך 7 ימים האם ההודעה מיום 17.01.18 אשר שוגרה לדואר האלקטרוני אשר מסרה, היתקבל ונצפה על ידיה ואם לאו, להבהיר היתנהלותה זו של מסירת כתובת דואר אלקטרוני ואי פתיחת ההודעות המשוגרות לכתובת זו על יד מזכירות בית המשפט.

בדיון אשר היתקיים ביום 07.03.18, הפנה בא בוח הנתבעת להתנהלות הבעייתית מצד התובע ובאת כוחו מתחילת ההליך, והפנה לפירוט אשר בתצהיר שצורף לבקשה למתן החלטה מיום 16.05.17, תצהיר בו פורטו הקשיים אשר העמידה באת כוח התובע על התיקשורת עמה ולמרות קבלת החלטת בית המשפט לא הגישה תשובה לבקשה לסילוק על הסף בהתאם לאמור בהחלטה.

עוד הדגישה המשיבה, כי בקשת הארכה אשר הוגשה מטעם התובע ביום 08.04.18, לא נתמכה בתצהיר והוחזרה למבקש עקב אי תשלום אגרה וחרף מחדלים אלו ניתנה למבקש ארכה.

אציין בהקשר זה, כי לפי תקנה 20(48)(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007, פטורה מאגרה רק בקשה לדחיית מועד הגשת כתבי בי-דין מסיבות רפואיות אשר רופא אישר אותן והאשור צורף לה. בקשת התובע מיום 08.04.18 לא עמדה בדרישות התקנה, הן עקב אי צירוף אישור הרופא לבקשה, ומבחינת המסמכים שאשר הוגשו לבסוף ביום 28.05.18 על ידי באת כוח התובע בחזקת המסמכים הרפואיים התומכים בבקשה (לביטול פסק הדין) עולה, כי ביחס לתאריך 08.04.18 לא צורף אישור רופא, אלא אישור מרפאת שיניים בלבד.

אישור הנחזה להיות אישור מחלה מיום 15.04.18 עד 22.04.18 נושא חתימה וחותמת רופא, אך הועבר ללא חלקו העליון של המסמך, כך שלא נכלל במסמך שצורף שם המטופל לו ניתן אישור המחלה.

...

ביום 13.03.18 ניתנה החלטתי בחלקה של הבקשה לסילוק על הסף אשר לא הוכרעה על ידי בית משפט השלום בירושלים, וקיבלתי את בקשת הנתבעת למחיקת הנתבעת 1 עקב העדר קיומה של הישות המשפטית אשר נטענה בכתב התביעה.

בחינת נזקיו של המבקש מפסק הדין, מעלה כי נזקיו אינם אלא נזקים כספיים ובנסיבות שפורטו לעיל, סבורני שעליו לשאת בתוצאות הכלכליות של מחדליו.

מעבר לכך, במסגרת פסק הדין התביעה נמחקה, ולא נדחתה, ולכן הוא אינו מגבש מעשה בית דין כלפי תביעה עתידית.

המזכירות תשגר החלטתי לב"כ הצדדים.

השאלה שיש לבוחנה היא: האם כשהוגשה למזכירות בית משפט הודעת צד ג', אך לא שולמה בגינה בעת הגשתה אגרת בית משפט, ולא ניתנה החלטה שיפוטית בדבר מחיקת הודעת צד ג', משמעו של דבר הוא – כי בתיק קיימת הודעת צד ג'.

החלטת בית משפט קמא: בהחלטה מיום 14/6/16 נסקרה השתלשלות העניינים העובדתית, לפיה נמצא כי בגין הודעת צד ג' אשר נושאת חותמת "נתקבל" של בימ"ש מיום 15/10/12 לא שולמה אגרה לאחר הגשתה.

מונה מומחה מטעם בית משפט מבלי לקבל את עמדתן, למרות שיש חובה לקבל את עמדת בעלי הדין בתיק.

...

ה) אף אני סבורה, כמו כב' השופטת קמא, כי יש לראות בענייננו את הודעת צד ג' כתלויה ועומדת (ולא כאילו לא הוגשה כלל).

ז) משמצאתי כי החלטת בימ"ש קמא נכונה לגופו של ענין ותואמת להוראות הדין וההלכה הפסוקה, דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשים רשות לערער והערעור נדחה לגופו.