ביום 16.09.13 ולאחר שנודע לתובעת כי אפשר והצעתה נפסלה נוכח פגם שנפל בערבות הבנקאית, פנתה היא למועצה במכתב באמצעות באת כוחה בניסיון למנוע פסילת ההצעה, אלא שפניה זו לא הועילה וביום 03.10.13 התבשרה התובעת כי ע"פ החלטת וועדת המכרזים מיום 31.7.13, נפסלה הצעתה על הסף "לאור פגם מהותי בערבות המשתתף שהוגש על ידך".
בעקבות הודעה זו נשלח ביום 20.10.13 מכתב נוסף מטעם התובעת בדרישה לקבלת מענה למכתב מיום 16.9.13 ומסמכים הקשורים למכרז.
לחילופין, לתובעת אשם תורם באי בדיקת הערבות טרם העברתה ואין עסקינן בענין שלבנק מיומנות עודפת בו.
עוד מציין הנתבע כי ממכתבה של המועצה (מיום 4.6.13) שהוצא לאחר סגירת המיכרז עולה כי התובעת נדרשה להשלים מסמכים שונים כתנאי לדיון בהצעתה, כך שניתן להניח כי דין הצעתה היה להפסל ללא קשר לערבות הבנקאית וכי לו היתה זוכה היתה עילה בידי מציע אחר לפסלה.
...
סוף דבר
ניתן לסכם את המובא לעיל בלשון משפטית מקובלת ולומר כי התובעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה, הן בהמחשת העילה ואחריות הנתבע לתוצאה העגומה של אי זכייתה במכרז והן בהמחשת עיקר הנזק הנטען ומכאן כי דין התביעה להידחות בעיקרה.
בסופו של דבר, ועל כך אין חולק, טעותו המובהקת של הנתבע היא שחוללה את מסעה הממושך של התובעת, טרדותיה ונסיונותיה להחלץ מטעות זו. יתרה מכך, עת הנתבע מדגיש כל העת את מחדלה של התובעת על כי לא פתחה בעתירה מינהלית ועת נראה על פניו וכאמור שהתובעת רשאית היתה לדרוש מהנתבע החזר הוצאותיה לגבי הליך כזה, הרי ששורת הצדק וההגיון מוליכים בזה המקרה למסקנה כי ראוי שהנתבע ישא, לכל הפחות, לו בהוצאותיו שלו.
התביעה נדחית לפיכך בעיקרה, כך שהנתבע מחויב לשלם לתובעת סך של 2,000 שקלים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
