קבלת החזר כספי על כביש 6 בגלל הטעיית נהג על עומס

בפניי תביעה כספית שעניינה, גרימת ירידת ערך של רכב, מסוג קיה פיקנטו הנושא מספר רשוי 38-818-33 (להלן: "הרכב") בשיעור של 10%.

התובעת המשיכה וטענה, כי היא זכאית להחזר בגין שכר שמאי בסך של 1,450 ₪ וכן לפצוי בגין תשלום הישתתפות עצמית לרכב חילופי בזמן התיקון וזאת בסך של 500 ₪.

באחד מהם נשרף הגיר האוט' בערך 60,000 קמ"ש בערך, היו שתי מכוניות מחברת ליסינג ושתי המכוניות שאלתי מה המצב אמרו כלום שתיהן תקניות, אבל דע לך בזה החליפו גיר, למה כי הנהג שרף את הגיר.

זאת לא פתיחת מנוע זה הפרדה בין הראש לבלוק אתה אמרת שבמחירון לוי יצחק אין הפחתה עם החלקים המכנים שעברו טפול או שפוץ נכון מפנה אותך למחירון, למאי, לעמוד 6, למעלה סעיף 7 (מקריא) הכותרת מה משפיע על ערך מכונית משופצת אתה מקריא, מה אתה שואל אותי? האם נכון שהחלקים המכאניים עברו טפול/שפוץ במקרה הזה החוברת הזאת שהפנית היא משנת 2015 איננה רלוואנטית לטפול שבוצע ב2017.

שמאי הנתבעת ביקש להסתמך על מחירון לוי יצחק משנת 2016, ולפיו "החלפת מכלולים כגון מנוע ...במידה והשיפור החזיר את הרכב למצב סביר יחסית לשנת הייצור, אין להוסיף/להפחית ממחירו". שמאי התובעת טען מנגד, כי שמאי הנתבעת ניסה להטעות את בית המשפט בהציגו מחירון לא רלוואנטי.

כך, אני מקבל את עדותו של שמאי הנתבעת, לפיה, מי שהיה שמאי ראשי אצל משרד יצחק לוי עידכן אותו, כי כאשר הבחינו במשרד בטעותם, תיקנו אותה.

במסגרת הסיכומים, נאמר על ידי התובעת, כי הרכב היה לא תקין מעת רכישתו ואילך ומשכך: "מהרישום הנ"ל ניתן לראות כי במשך כשנתיים ו-3 חודשים בלבד מאז שהרכב עלה על הכביש, נרשמו 3 תקלות הקשורות לחוסר שמן במנוע, כאשר בפעם השניה לא נמצאה תקלה אולם הרכב צרך שמן עד אשר הוחלף לבסוף בלוק המנוע." וכן נטען כי: "הסטוריית טיפולים זו של רכב יחסית חדש הנמצא עדיין בתקופת האחריות, די בה כדי לסמן אותו בעיני כל קונה פוטנציאלי כרכב פגום ועל כן מוצדקת ירידת הערך שנתבעה בתביעה זו". לכן מתבקש בית משפט לקבוע שירידת הערך עומדת על 10% וזאת כערכו כרכב חדש.

...

ואולם, מבחינת התובעת כל האמור לעיל הינה בבחינת הרחבת חזית, שכן טענות אלה לא נטענו בגדר כתב התביעה.

כך נאמר בעניין זה: "הכלל הוא כי נזק שנגרם בעוולה מתגבש בעת גרימתו, ולכן המועד הקובע לצורך הערכתו הוא מועד ביצוע העוולה. העקרון המנחה בהערכת פיצויים בגין נזק כזה הוא העקרון של השבת מצב לקדמותו. על פי עקרון זה יש להעמיד את הניזוק במצב בו היה אלמלא מעשה העוולה. במקרה של נזק רכוש, על המזיק לפצות את הניזוק, בסכום שיאפשר לו לרכוש נכס אחר דומה לזה שהיה לו בטרם קרות העוולה, תחת זה שניזוק (והשווה: ע"א 11/78 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קורל ואח', פ"ד ל"ג(1) ע' 309). הנחת היסוד היא שעל המעוול להטיב את הנזק מיד עם התרחשותו. עליו להעמיד לרשות הניזוק ביום אירוע הנזק את הפיצוי המלא הדרוש להטבת נזקיו. סבורני כי אין הדבר שונה ביחס לנזק של ירידת ערך." לצד דעה זו, קיימת גישה אחרת, כגון זו שנאמרה בעניין תא"מ (ת"א) 48961-11-10 ניסים צבי נ' בלה אסולין ולפיה: "נזק של ירידת ערך, אינו נזק מתממש ביום תאונה או בסיום תיקון נזקי הרכב, אלא הוא מתממש ובא לידי ביטוח בעת מכירתו של הרכב, ואז ייווכח בעליו, כמה פחות משווי הרכב בשוק המשומשות, הוא מצליח לקבל בגלל התאונה. כנאמר בפסיקה זהו נזק ערטילאי עתידי, המתממש עם מכירת הרכב. הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי המועד לחישוב ערכו של הנזק בדמות ירידת ערך, כל עוד הנזק לא התממש מוקדם יותר, הוא יום מתן פסק הדין." אני סבור כי המועד לחישוב ירידת ערך הוא המועד בו הנזק התגבש.

משכך הנתבעת היא שתישא בסכום זה. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,750 ₪ בגין שכר טרחת השמאי לרבות הופעתו בבית המשפט (ראה בעניין שכר טרחה שמאי סביר: ת"ק (ת"א) 27674-10-16 נדב כהן יונתן נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ) , 752 ₪ בגין אגרות בית משפט, וכן סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

התובעת הגישה תביעה כספית קטנה על סך 31,440 ₪, בגין הטעייה ואי מסירת מידע הנוגע לנתוני העבר של הרכב אותו רכשה מהנתבע, בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), ולפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981, (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

על כן, עותרת התובעת להחזר כספי על סך 23,940 ₪ בגין ההפחתה של בעלות חברה, וכן את סכום הריבית אותה נאלצה לשלם על סך 6,348 ₪ ("נזק מימוני") כתוצאה מנטילת הלוואה.

הנתבע טוען, כי בכל שלבי העסקה, החל מהמו"מ המקדים ועד לסיום העסקה, הוא נהג בגילוי נאות אל מול התובעת כאשר ציין בפניה את כל המידע שידוע לו על הרכב, לרבות רישיון הרכב והבדיקות שלו ואף העמיד את הרכב לרשותה, על מנת שתבצע בו כל בדיקה עצמאית מטעמה.

לטענתו, ולנוכח בדיקה אקראית שערך, גילה כי רכב הפולקסוואגן הורד מהכביש ככל הנראה בשל תאונה מסוימת ועולה החשד לפיו התובעת מנסה את מזלה על מנת לעשות עושר ולא במשפט ודורשת כספים שלא מגיעים לה. משכך, עותר הנתבע לדחיית התביעה נגדו.

לפיכך, התובעת לא הוכיחה שמחדלו של הנתבע גרם לה לחסרון כיס, שכן היה עליה לבצע סקר שוק בתחום ההלוואות ולבחון היכן מוצעים התנאים האופטימליים לקבלת הלוואה ולהחזר שלה.

...

על רקע האמור לעיל, ולאור העובדה שהנתבע הפר את חובת הגילוי הנאות המוטלת עליו על פי חוק, ולנוכח העובדה כי התובעת התרשלה בכך שלא טרחה לבדוק את עברו הביטוחי של הרכב ואת היסטוריית הבעלות שלו מאידך, הרי שיש להטיל על הנתבע אחריות בגין הפרת חובת הגילוי הנאות בשיעור 55% ואילו על התובעת אשם תורם בשיעור של 45% על סכום ההפרש שבין המחיר לאחר קיזוז והפחתה של בעלות חברה לשעבר (90,060 ₪) לבין המחיר שבו הרכב נרכש בפועל (109,000 ₪).

סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לתובעת סך של 10,417 ₪.

בנוסף הנתבע ישלם הוצאות משפט בסך 600 ₪.