לעומת זאת, תמיר ציין כי במושב בית שערים, במשק חקלאי של דני וזיו שומן, עבדו אנשיו של אבו טאהא, ואולם תמיר אינו יודע מי עבד שם (עמ' 14 ש' 9)
תמיר העיד כי התלושים המזוייפים שימשו את אותם "עובדים" ששמם הוטמע על ידו בכזב, לשם קבלת דמי אבטלה, דמי לידה או השלמות הכנסה (עמ' 15 ש' 18) וכי הוא עצמו מילא טפסי אבטלה וחתם עליהם במקום המעסיק בחותמת שלו ובחתימתו "תמיר ישראל הנהלת חשבונות".
11.
לגבי שימוש במסמך מזוייף – המודעות הנדרשת להוכחה, הינה לגבי היותו של המסמך, שבו נעשה שימוש, מזוייף לגבי מירמה, יש להצביע על מודעותו של המבצע להיות המעשה מעשה מירמה, ולקיומן של נסיבות מחמירות, אם ישנן כאלה, וכן על כוונה להגשים את התוצאה של קבלת הדבר, לפחות ברמת הכונה הפלילית של פזיזות ראה עפ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (4.9.07) פסקה 32.
...
מעבר לכך מקובלת עלי טענת המאשימה כי ישנה הקבלה בין עבירת המרמה בחוק הביטוח הלאומי, לבין העבירה על פי סעיף 425 לחוק העונשין המיוחסת לנאשמת, וכי הפרורגטיבה לבחור את עבירת האישום נתונה למאשימה בסופו של דבר.
ראה לעניין זה את דברי ביהמ"ש העליון בע"פ 437/82 אבו נ' מ"י (6.4.83)
"הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה"
ראה בנוסף, מתוך ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל (2.3.06, בס' 79) :
"המערער מלין על שבית המשפט זקף לחובתו אי הבאתם של עדים שיכלו לאושש טענותיו בעוד לא ניתן משקל דומה לאי הבאתם של עדים מטעם התביעה שלטעמו נחוצים הם. טענה זו אין בידי לקבל. כידוע הכלל הוא כי הימנעותו של נאשם מלזמן לעדות עד הגנה אשר נוכח גרסתו של הנאשם צו ההיגיון הוא כי עדותו תתרום לבירור האמת, פועלת לחובתו"
26.
לא שוכנעתי בגרסתה של הנאשמת, ומצאתי את טענותיה כבלתי אמינות.
אשר על כל האמור לעיל - אני מרשיעה את הנאשמת בשלוש העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.
