יחד עם זאת לדעת המומחה השיקומי פרופ' דודקביץ אין מניעה כי התובע ישתלב בעבודה המותאמת למגבלותיו הפיזיות ובלשונו:
"מאחר וצריכת האנרגיה בהליכה עם תותבת מעל הברך היא גבוהה משמעותית מהליכה רגילה ללא תותבת. ההמלצה הסטנדרטית היא לעבודה בישיבה מאחר ולטווח הארוך יש סיכוי גדול יותר להתמיד בה. אין איסור על עבודה בעמידה או הליכה אך היא בעקרון פחות מתאימה לקטוע מעל הברך".
בעניינינו, על רקע כל האמור לעיל, ועל רקע קביעות המומחה השיקומי בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, אשר התובע בחר שלא לזמנו לחקירה, יש קושי לקבל את טענת התובע כי הוא אינו כשיר לעבודה ושאין ביכולתו לחזור לתפקידו הניהולי בחברה שבבעלותו, גם אם לא בהקף מלא כבעבר.
לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את כל הנתונים שהוצגו בהליך סבורני כי התובע לא עמד בנטל סתירת החזקה לפיה נקודת המוצא בקביעת בסיס השכר של ניזוק שכיר בעל שליטה בחברה היא גובה השכר שמשך הניזוק מהחברה על פי תלושי השכר או טופסי 106.
מכאן, ובשים לב לעובדה כי לתובע אושרה קצבת ניידות בסך של 2,364 ₪ לחודש, טענה הנתבעת כי למעשה לא נגרמו ולא ייגרמו לתובע הוצאות ניידות מוגברות, לאחר ניכוי ההוצאות הנחסכות, שכן ההוצאות הנחסכות עולות על הוצאותיו של התובע לאחר התאונה.
...
במסגרת התגובה שהגיש התובע טען התובע כי אין מקום להיעתר לבקשת הנתבעת להשלמת סיכומיה ולצירופו של החוזר העדכני של משרד הבריאות לאחר שלב הגשת הסיכומים ולאור עיקרון סופיות הדיון.
לנוכח האמור ומן הנימוקים שפורטו לעיל סבורני כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הסיכון שלא תאושר לו במסגרת אביזרי השיקום שהוא זכאי להם כנפגע עבודה ברך ממוחשבת פיצוי בסך של 450,000 ₪ (סכום זה מביא בחשבון החלפה אפשרית של הברך הממוחשבת).
בהתחשב בתנאי מגוריו הנוכחיים של התובע ובשים לב להתאמות הדרושות על פי חוות דעת המומחה השיקומי מטעם בית משפט, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם התובע, סבורני כי הסכום שקבע מר ברלינר המומחה מטעם הנתבעת אינו חורג מן הסביר לעניין ביצוע התאמות הדיור הדרושות למצבו של התובע.
בנסיבות אלה, יש לנכות מסכום הנזק הכולל שהתובע זכאי לו את הסך של 4,474,708 ₪ בגין תגמולי מל"ל.
סוף דבר
סיכומו של דבר, ולאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע, בגין נזקיו תולדות התאונה מיום 16/10/15, ובניכויי תגמולי מל"ל, סך של 541,292 ₪.
