הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 8.1.2015 ובקשת רשות ערעור שהגישה התובעת התקבלה (ראו בר"ע 25279-01-15).
30.2 התובעת לא הציגה כל ראיה לפיה פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרה - למיצוי זכויותיה, זאת חרף העובדה כי ביססה בקשתה לפני בית משפט השלום להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי על טענה להחמרה (ראו עדותה של התובעת בעמ' 60-61 לפרוטוקול הדיון), טענה אשר הוכחה בקביעותיהם של המומחים הרפואיים שמונו בהליך זה.
על חובתה של התובעת לנהוג כן עמדה הפסיקה לאורך שנים-
"על הנפגע חובה לפנות למל"ל על מנת שישולמו לו גמלאות, ואם חלה החמרה במצבו, לפנות בתביעה להגדיל את הגימלאות"
(ע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (2016)) (ההדגשה שלי – ש.י.)
30.3 משכך הרי שבדין טענת הנתבעת ל"ניכוי רעיוני", אשר סבורתני כי, בעת הזו, נכון יהא לאורה להורות על הקפאת סכום השווה לסכום הנכוי הצפוי ולאפשר לתובעת לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה להחמרה -
"כאשר המזיק אינו מעביד, כי אם צד שלישי, אין תחולה לסעיף 83 לפקודה (פקודת הנזיקין – ש.י.), והכלל שלפיו יש לנכות מהפיצויים את תשלומי המוסד לביטוח לאומי הוא יציר הפסיקה ... במקרים כגון אלה, אם הניזוק אינו מקבל גימלה מהמוסד לביטוח לאומי, אולם קיים סיכוי שאם יפנה אל המוסד יזכה בתגמולים, יש שבית-המשפט מקפיא את ההפרש שבין הפצוי לבין סך התגמולים שקיים סיכוי שיתקבלו אצל הניזוק מכוח החוק, עד לבירור תביעתו של הניזוק מול המוסד לביטוח לאומי. היה ותידחה תביעתו זו – יועבר הסכום המוקפא לניזוק ..."
(ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פ"ד נח(2) 375)
מנגנון זה של הקפאת הסך השווה לנכוי הרעיוני נועד להגן על הנתבעת - היא הצד השלישי - החשופה לתביעת השבה שיגיש נגדה המוסד לביטוח לאומי באם התובעת תפנה בתביעה להחמרה לאחר מתן פסק הדין וזו תיתקבל, זאת במובחן ממעביד שהמוסד לביטוח לאומי אינו זכאי לחזור אליו.
...
בחוות דעתו מיום 11.11.2016 (במ/4) פרט המומחה את תלונותיה של התובעת - "כאב ראש חזק ביותר, כאב צוואר, כאב בכל החלק הימני של הגוף המקרין לרגל ימין. כאב באזור מפרקי אצבעות הידיים והרגליים. הרדמות של יד שמאל ולפעמים גם של יד ימין והרגליים. מתקשה לישון. מוסרת ש"קשה לחיות"" ואף שבבדיקתו התקשה "להעריך כוח גס של השרירים בגפיים בגלל אי שיתוף פעולה", מצא כי "אין סינוביטיס וכל המפרקים נעים בחופשיות. רגישות רבה משני צידי הצוואר, בזרועות, באצבעות הידיים, משני צידי הגב לכל אורכו. רגישות רבה בטרוכנטרים, ברכיים ובקרסוליים."
לאור ממצאי בדיקתו בא המומחה לכלל מסקנה לפיה התובעת סובלת מפיברומיאלגיה "המאופיינת אצלה בהמצאות אזורים כואבים בגוף ובנוכחות נקודות רגישות (tender points) וקבע כי "בגלל מחלה זו היא מתקשה לתפקד בבית ובעבודתה..."
לעניין הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים להופעת מחלת הפיברומיאלגיה ציין המומחה כי "ברוב המקרים לא ידועה סיבת הופעת המחלה". עם זאת לאור "אסכולה ברורה בספרות הרפואית... המייחסת לטראומה פיזית כטריגר להופעת פיברומיאלגיה ולהחמרתה" קבע כי "הפיברומיאלגיה הופיעה אצל גב' פישל לאחר תאונת הדרכים מתאריך 19.11.08 ובגלל החבלה של תאונת הדרכים זו".
את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין פיברומיאלגיה העמיד המומחה על 20% לפי סעיף 35(1)ג' לתקנות המל"ל.
המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעת, ודומני כי בחקירתו על ידי שני הצדדים כאחד לא היה כדי לערער את קביעותיו.
ת: אני מקבלת קנאביס.
סוף דבר
הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 1,736,702 ₪, בניכוי המענק ששולם לה על ידי המוסד לביטוח לאומי (משוערך + ריבית).
