הזכות של כל אזרח לקבלת מידע מרשות ציבורית מוסדרת בסעיף 1 לחוק חופש המידע, תשנ"ח – 1998, ואולם, סעיף 14 לחוק קובע כי החוק לא חל, בין היתר, על גוף/רשות שלהם סמכות חקירה לפי דין – לגבי מידע שנאסף לצרכי חקירה וכן על מערכי המודיעין והחקירות של משטרת ישראל.
בית המשפט העליון, בבג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל – מחוז ירושלים תק-על 2006(3), 1128 (2006 ) (להלן: "עניין פריד") קבע, כי אמנם סעיף 14(א)(9) פוטר את מערך החקירות של המישטרה מתחולת החוק, אך אין מדובר בהסדר שלילי, המונע מאדם את האפשרות לקבל מידע מגופים אלה, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק: "יובהר כי הצעת החוק אינה באה למצות את מלוא האפשרות לקבל מידע מן הרשויות. נסיבות אשר אינן נופלות בגדר זכות למידע לפי חוק זה, בשל מהות המידע המבוקש, מיהות המבקש או הרשות המתבקשת - אין ההצעה באה להשמיע איסור לתת בהן מידע " (ה"ח תשנ"ז, 397).
וכך, גם כאשר לא עומדת למבקש זכות העיון מכוח חוק חופש המידע, עדיין נקודת המוצא היא גילוי והחיסיון הוא חריג.
בעיניין ע"א 2629/98 השר לבטחון פנים נ' הרב שלום דב וולפא, פ"ד נ(1) 786, 793-794, נקבע כי המבקש הנו צד מעוניין, בעל אינטרס אישי לגיטימי לעיין בחומר החקירה לצורך ניהול תביעתו וכי מתן זכות העיון תאפשר לו למצות זכויותיו בתביעה ותקדם את הערך של גילוי האמת ועשיית צדק על יסוד גילוי מלא של ראיות, שהנו אינטרס צבורי ולא רק אינטרס פרטי של המתדיין.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.
לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על ביטול הצו שניתן ביום 11.10.20.
מאחר וצד ג' 2 ביקש השלמת טיעוניו במסגרת תשובתו לתגובת המודיעה לבקשתו לדחיית התביעה כנגד על הסף, לאחר המצאת חומר החקירה, ולאור החלטתי הנוכחית, ישלים צד ג' תשובתו עד ליום 1.12.20.
