קבלת בקשה להארכת מועד להישפט בבית המשפט לתעבורה

בעפ"ת 7334-12-18 בן דוד נגד מדינת ישראל, (26.02.18) (פורסם בנבו), קבע לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בירושלים לעניין הטענה ל"עוות הדין" בדחיית הקשות להארכת מועד, לאור "פרשת בדראן" הנ"ל, כי: "טענת המערער לפיה, כביכול, פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפל"א 4745-08-13 יכול להצדיק, הוא כשלעצמו, בקשה להארכת מועד להשפט כשנה לאחר ביצוע העבירות ולאחר שהקנסות שולמו, היא טענה שאינה יכולה להיתקבל. משמעותה האמתית של טענת המערער היא כי יש לראות בפסק-הדין בפל"א 4745-08-13 כאילו היה הוא תקדים מחייב או פסק-דין היוצר השתק פלוגתא בין המדינה ובין כל נאשם שהוא בעבירת תעבורה, שיסודה בצלום במצלמת א/3, גם לאחר שהנאשם הודה והורשע בבצוע עבירות אלו. טענה זו דינה להדחות.פשיטא שפסק-דין של בית משפט שלום – ובכלל זה פסק-הדין בפל"א 4745-08-13 – אינו בבחינת תקדים מחייב. וראו סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה, שקובע כי הילכות בית המשפט העליון הן, והן בלבד, שמהוות תקדים מחייב". "כמו כן, פסק-הדין בפל"א 4745-08-13 אינו יכול ליצור, רטרואקטיבית, כשנה לאחר ביצוע העבירה ולאחר תשלום הקנסות, השתק פלוגתא כלפי המדינה. אמנם כן, "תורת השתק פלוגתא קנתה לה אחיזה בישראל גם כשמדובר במשפט פלילי" (ע"פ 447/88 לוונטהל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 1, 5 (1990), אולם בעניינינו לא היתקיים אחד מתנאי היסוד להיווצרותו של השתק פלוגתא, הוא התנאי בדבר זהות הצדדים, שכן המערער לא היה צד להליך בפל"א 4745-08-13, וכידוע, כלל השתק פלוגתא מותנה בהתקיימותם של ארבעה תנאים בסיסיים, ובהם הדרישה לזהות הצדדים.

...

נפסק, כי: "במצב דברים זה, ומפאת חשיבותו של עיקרון סופיות הדיון, יעילות ההליך וגם לשונו של סע' 229 (ח) לחסד"פ הרי הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים חריגים ואף יוצאי דופן." [עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל, (28.12.18) (פורסם בנבו)], וכן נפסק כי: "יש להפעיל סמכות זו במשורה ולהיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם, אך ורק במקרים מיוחדים  ובנסיבות חריגות ביותר" [עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל, (03.12.18)(פורסם בנבו)].

אין מדובר במקרה מיוחד וחריג, המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט לאחר שהקנס שולם.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בעפ"ת 7334-12-18 בן דוד נגד מדינת ישראל, (26.02.18) (פורסם בנבו), קבע לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בירושלים לעניין הטענה ל"עוות הדין" בדחיית הקשות להארכת מועד, לאור "פרשת בדראן" הנ"ל, כי: "טענת המערער לפיה, כביכול, פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפל"א 4745-08-13 יכול להצדיק, הוא כשלעצמו, בקשה להארכת מועד להשפט כשנה לאחר ביצוע העבירות ולאחר שהקנסות שולמו, היא טענה שאינה יכולה להיתקבל. משמעותה האמתית של טענת המערער היא כי יש לראות בפסק-הדין בפל"א 4745-08-13 כאילו היה הוא תקדים מחייב או פסק-דין היוצר השתק פלוגתא בין המדינה ובין כל נאשם שהוא בעבירת תעבורה, שיסודה בצלום במצלמת א/3, גם לאחר שהנאשם הודה והורשע בבצוע עבירות אלו. טענה זו דינה להדחות.פשיטא שפסק-דין של בית משפט שלום – ובכלל זה פסק-הדין בפל"א 4745-08-13 – אינו בבחינת תקדים מחייב. וראו סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה, שקובע כי הילכות בית המשפט העליון הן, והן בלבד, שמהוות תקדים מחייב". "כמו כן, פסק-הדין בפל"א 4745-08-13 אינו יכול ליצור, רטרואקטיבית, כשנה לאחר ביצוע העבירה ולאחר תשלום הקנסות, השתק פלוגתא כלפי המדינה. אמנם כן, "תורת השתק פלוגתא קנתה לה אחיזה בישראל גם כשמדובר במשפט פלילי" (ע"פ 447/88 לוונטהל נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 1, 5 (1990), אולם בעניינינו לא היתקיים אחד מתנאי היסוד להיווצרותו של השתק פלוגתא, הוא התנאי בדבר זהות הצדדים, שכן המערער לא היה צד להליך בפל"א 4745-08-13, וכידוע, כלל השתק פלוגתא מותנה בהתקיימותם של ארבעה תנאים בסיסיים, ובהם הדרישה לזהות הצדדים.

...

נפסק, כי: "במצב דברים זה, ומפאת חשיבותו של עיקרון סופיות הדיון, יעילות ההליך וגם לשונו של סע' 229 (ח) לחסד"פ הרי הארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם הינה אפשרית במקרים חריגים ואף יוצאי דופן." [עפ"ת (מחוזי חי') 17433-12-18 קרן מרקו נ' מדינת ישראל, (28.12.18) (פורסם בנבו)], וכן נפסק כי: "יש להפעיל סמכות זו במשורה ולהיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם, אך ורק במקרים מיוחדים  ובנסיבות חריגות ביותר" [עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל, (03.12.18)(פורסם בנבו)].

אין מדובר במקרה מיוחד וחריג, המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט לאחר שהקנס שולם.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המשיבה מיתנגדת לבקשה, מציינת כי המדובר בעבירה משנת 2016 וכן כי כבר בשנת 2019 פנתה המבקשת בבקשה להארכת מועד להשפט, לבית המשפט לתעבורה בתל אביב בגין דו"ח זה, אולם בקשתה נדחתה עקב חוסר סמכות מקומית ומאז לא עשתה דבר.

ודוק, אין המדובר אך בשיהוי שבין המועד בו הודפסה הצהרת החברה (12.7.16) ומועד קבלת דבר הדואר (28.9.16) לבין המועד בו הוגשה הבקשה דנן (ארבע שנים ושלושה חודשים), אלא גם בשיהוי שבין המועד בו הוגשה בקשה לבית משפט לתעבורה בת"א כאמור, להגשתה בתיק זה (3.12.20).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות, והכל כפי שיבואר להלן.

גם אם ביהמ"ש היה נעתר לבקשה, הרי שלאור חלוף הזמן נכון היה להשית הוצאות על המבקשת, לאור התנהלותה ולכן, נראה כי התוצאה הנכונה היא דחיית הבקשה.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בחדרה מיום 29/1/23 שניתנה בתיק המ"ש 1347-01-23, בגדרה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס שמספרה 14119210335, בגין עבירה מיום 19/12/18.

המערער הגיש בקשה להארכת מועד השיפוט בתיק דו"ח בררת המשפט, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט קמא ממספר נימוקים: ראשית, אי צירוף תצהיר התומך בבקשה; שנית, הדו"ח שולם והמערער לא הראה שקיימים טעמים מיוחדים ונימוקים חריגים המצדיקים קבלת בקשה להארכת מועד להשפט חרף התשלום; שלישית, העידר עוות דין בשל צבירת נקודות במשרד הרשוי תוך הפניה לפסיקה הקובעת שהטלת אמצעי תיקון בשל צבירת נקודות אינו עונש ואינו מצדיק קבלת הבקשה להארכת מועד; רביעית, הפסיקה שהוצגה בידי המערער ביחס לתיקים אחרים אינם זהים למקרנו בו שולם הדו"ח והבקשה הוגשה בשיהוי ניכר(בחלוף ארבע שנים ממועד התשלום) ולכן שונה מקרה זה ממקרים אחרים.

...

מקרה דנן, אני סבור, נופל לגדר המקרים בהם חרף התשלום והשתכללות ההרשעה , בהם לא יהיה זה צודק להותיר את ההרשעה על כנה.

תוצאה אפשרית של הפרת ההנחיות הינו ביטול כתב האישום-גם בעבירות חמורות וכך כתבה כבוד השופטת יעל וילנר בע"פ 1094/17 משה בן משה נ' מדינת ישראל, פסקה 50 לחוות דעת של כבוד השופטת וילנר בהסכמת השופטים עמית וקרא: "בענייננו, המשיבה לא נימקה מדוע פעלה בניגוד להנחיות פרקליט המדינה ולא הרימה את הנטל להוכיח כי ביסוד החלטתה קיימים טעמים סבירים וראויים. משכך, אני סבורה כי העמדתו לדין של שריקי בגין ביצוע העבירה הקבועה בסעיף 332(2) לחוק העונשין מהווה "אכיפה סלקטיבית" ופוגעת בזכותו לשוויון בפני החוק.

סוף דבר; אני סבור כי המסקנה בהחלטתו של ביהמ"ש קמא לדחות את הבקשה להארכת מועד בנסיבות אלו, מחייבת התערבות בית משפט זה, ומן הדין לפתוח את שערי בית המשפט בנסיבות חריגות ומיוחדות אלו.

אי לכך, הנני מורה על הארכת המועד להישפט בגין דו"ח ברירת משפט שמספרו 14119210335, בגין עבירה מיום 19/12/18.

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז המ"ש 19933-10-23 חאמד נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 52151594984 לפני כבוד השופטת שירי שפר המבקש חאמד יאסר המשיבה מדינת ישראל משטרת ישראל-פניות נהגים החלטה

גם לו היה השוטר פועל בנגוד לנוהל לא היה כל מקום להעתר לבקשה – שכן אין חולק כי המבקש יכול היה לפעול להגשת בקשה להשפט במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק ולעלות כל טענה רלוואנטית בפני בית המשפט – בפניו היה נקבע דיון הקראה.

קבלת בקשתו להארכת המועד להשפט רק משום שלאחרונה קיבל ייעוץ משפטי - תרוקן מכל תוכן את הוראות החוק בכל הנוגע לדוחות מסוג בררת משפט – ותפגע בתכלית הוראות החוק - יעול הדיון וזירוז ההליכים.

...

לאחר שעיינתי בבבקשה, בתגובת המשיבה ובמסמכים המצורפים, מצאתי לדחות הבקשה.

מכאן נגזרת המסקנה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר – בחלוף כשנתיים מן המועד האחרון שנקבע להגשת הבקשה להישפט – ודי בכך כדי לדחותה.

גם לו היה השוטר פועל בניגוד לנוהל לא היה כל מקום להיעתר לבקשה – שכן אין חולק כי המבקש יכול היה לפעול להגשת בקשה להישפט במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק ולעלות כל טענה רלוונטית בפני בית המשפט – בפניו היה נקבע דיון הקראה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.