קבלן בניין: חשבוניות פיקטיביות

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 34978-10-17 עאסליה למסחר ותובלה בע"מ נ' אחים חנא- חב' קבלנית לבניין וברזל בע"מ בפני כבוד השופט אמיר טובי המערערת עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ המשיבה אחים חנא - חברה קבלנית לבנין וברזל בע"מ פסק דין

לגבי החשבונית מיום 31.12.09, לגביה טענה המשיבה כי היא פיקטיבית ואינה משקפת עסקה אמיתית בין הצדדים, ביכר בית משפט קמא את עמדת המשיבה על פני גירסתה של המערערת, מכמה טעמים: ראשית, קיימת אי התאמה בין כמות הברזל שצוינה בחשבונית הנ"ל העומדת על 95.85 טון לבין כמויות הברזל שצוינו בתעודות המשלוח ותעודות השקילה המסתכמות בהקף של 106.06 טון.

...

לעניין זה נשען בית משפט קמא על הודאתו של טועמה שאישר כי עשה שימוש בשתי החשבוניות הנ"ל והזדכה על המע"מ. נוכח כל האמור, קיבל בית משפט קמא, כאמור, את מרבית תביעת המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה 125,538 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.09 ובמקביל, דחה את התביעה שכנגד, אותה הגישה המערערת כנגד המשיבה.

כאשר לצד זאת נמנעה המשיבה מלהציג ראיה המצויה בידה והמתבטאת בכרטסת הנהלת החשבונות המתנהלת אצלה על שם המערערת, מתבקשת המסקנה כי הימנעות זו נועדה להעלים עובדות מעיני בית המשפט ויש לראות בה כפועלת לרעתה של המשיבה.

נוכח קביעות אלו, סבורני כי לא היה מקום להעביר את הנטל לשכמה של המערערת להוכיח כי אכן סיפקה בפועל את כלל כמות הברזל שהוזמנה על ידי המשיבה.

על יסוד מקבץ האמור, אני מקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שאני מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לחיובה של המערערת לשלם למשיבה את הסכומים בהם חויבה בהתאם לפסק הדין, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3886/12 לפני: כבוד השופטת (בדימ') ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל מע"מ ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון) מתאריך 07.03.2012 בתיק ע"מ 48572-03-11 תאריך הישיבה: י' בכסלו התשע"]ד (13.11.2013) בשם המערער: עו"ד יובל קינן בשם המשיב: עו"ד טליה נעים ][]פסק-דין

עם זאת בית המשפט הפנה להודעת מוחמד, ממנה עולה, בין היתר, כי מ.ע.ת.א עסקה בהפצת חשבוניות פיקטיביות תמורת עמלה של 5%, להכחשתו של סאלם כי הוא, או אחיו מוחמד נכחו כלל במעמד חתימת ההסכם הנטען עם מ.ע.ת.א ולדבריו כי מ.ע.ת.א לא ביצעה עבודות כלשהן עבור המערערת (ראו הודעות מוחמד – נספחים ז-2, ז-3, ז-4 לתצהיר שוקרון והודעות סאלם נספחים ח-1 עד ח-4 לתצהיר הנ"ל).

...

אני סבור כי מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט הנכבד קמא עולה בבירור כי בפני המערערת ונציגיה התעוררו, למצער, חשדות משמעותיים כי החשבוניות אותן קיבלו מחברת מ.ע.ת.א – לא שיקפו את העסקאות שביצעו איתה, ובמיוחד לגבי מקומו וחלקו של מוסא תמיזה בחברת מ.ע.ת.א. הנה כי כן נראה כי המערערת לכל הפחות "עצמה עיניה" בפני חשדות אלו ונמנעה מלחקור ולוודא את העובדות לאשורן (בעניין זה יש גם ממצא פוזיטיבי מטעם בית המשפט המחוזי הנכבד), ומכל מקום המערערת לא עמדה בנטל השכנוע להראות כי נקטה בפעולות משמעותיות להסרת חשדות אלו.

גם בכל הנוגע לזהות בין מספק השירות לבין מנפיק החשבוניות – המערערת לא הצליחה להוכיח שעשתה מאמצים אמיתיים לוודא זהות זו. בהקשר זה ציטט בית המשפט המחוזי הנכבד מדבריו של עומר במהלך עדותו בבית המשפט, מהם עולה כי המערערת לא באמת בדקה את הנתון הנ"ל. מכל האמור בפיסקה זו עולה כי גם טענותיה של המערערת לעניין התקיימות המבחן הסובייקטיבי – דינן להידחות.

סוף דבר: נוכח כל המקובץ לעיל – אציע לחבריי לדחות את הערעור.

המשיב קבע שסכום זה נוכה מבלי שעמדה מאחורי החשבוניות "עסקה אמיתית", שכן בנגוד לנטען על ידי המערערת, חברת כוח האדם שבבעלות מהדי לא סיפקה לה עובדים, ובשימוע שנערך למערערת ביום 16.4.2015 לא השתכנע המשיב "כי החברה לא ידעה שמדובר בחשבוניות פיקטיביות". המערערת הגישה לבית המשפט קמא ערעור על החלטות אלה של המשיב, ובו עמדה על כך שמהדי סיפק לה בפועל עובדים וטענה כי הוכח שחשבוניות המס הוצאו כדין וכי רכיב המע"מ שנכלל בהן לא נותר בידה.

באשר לחריג הסובייקטיבי יוער במאמר מוסגר כי בית המשפט קמא לא עמד על ההבחנה בין הדרישה המחמירה שנישום נידרש לעמוד בה לצורך הוכחת זכאותו לנכות מס תשומות בהתבסס על חשבונית שלא הוצאה כדין (נקיטת כל האמצעים הסבירים לוודא שהחשבונית הוצאה כדין) ובין הדרישה המקילה יותר שעליו לעמוד בה לצורך "הגנה" מפני חיובו בכפל מס או בקנס (מודעות בפועל או "עצימת עיניים" ביחס לפגמים שנפלו בהוצאת החשבוניות) (וראו בהקשר זה: ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ, פסקות 45-40 (26.8.2014)).

...

אף שעובדה זו אין בה כדי לגרוע ממודעותה של המערערת לכך שחשבוניות המס לא הוצאו כדין, אנו סבורים כי בנסיבות ייחודיות אלה, שבהן ניתן להצביע על גורם אחד שהיה "המוציא והמביא" בכל הנוגע לגיוס העובדים והעסקתם, ובשים לב לכך שהמערערת חויבה בכפל מס, היה מקום להימנע מהטלת השיעור המרבי של הקנס הקבוע בסעיף 95(א) לחוק, בין אם במסגרת שיקול הדעת שהוקנה למשיב מתוקף סעיף זה ובין אם על ידי שימוש בסמכות ההפחתה הקבועה בסעיף 100 לחוק (ראו והשוו: עניין הובר, בעמ' 960-959).

על כן, אנו סבורים כי יש להפחית את הקנס שהוטל על המערערת, כך שיעמוד על מחצית האחוז (0.5%) ממחזור העסקאות שלה בין השנים 2013-2010.

סיכומם של דברים – הערעור נדחה, למעט בכל הנוגע לשיעור הקנס שהוטל על המערערת, כאמור בפסקה 12 לעיל.

על פי עובדות כתב האישום, המבקש (להלן: נאשם 2) שימש כמנהל פעיל בחברת רולרייז בע"מ, אשר נרשמה כ"עוסק מורשה" בתחום קבלנות הבניין (להלן: נאשמת 3 או החברה).

הכרעת דין נחלקה לשני נדבכים: בשלב הראשון, נקבע כי המבקש אומנם לא היה רשום כמנהל פעיל בחברה או כשכיר בה, אך כעולה מהעדויות, הוא פעל לרכישתה וכן היה "דומינאנטי מאוד" בניהולה; בשלב השני, בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי החברה אכן קזזה באמצעות מנהליה חשבוניות מס פיקטיביות.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

אף בבחינת למעלה מן הצורך, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי הרשעתו התבססה רק על אמירותיו של בעל החברה, הנאשם 1.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לשיטת התביעה עסקינן בחשבוניות פיקטיביות שאינן משקפות נכונה את הנטען בהן וזאת מהטעמים והסיבות שיפורטו מיד ובהמשך בנוגע לכל חשבונית וחשבונית (ת1-ת-5).

בעדותו בפני בעמ' 88 משורה 12 לפרוטוקול התייחס הנאשם להיבט זה בצורה פתלתלה כולשהו כהאי לישנה: "אני אומר דבר אחד,יכול לתת לי חשבונית 4,5 יכול לתת לי 6. ובאות ורגע שאני מסרתי לו בנין תמורת שתי דירות,לא מסרתי לו כסף, הוא יכול להוציא לי כל חשבוניות". בהמשך כאשר נשאל הנאשם לעניין זה בעמ' 2 בעמ' 10 לפרוטוקול בש' 7 נישאל והשיב: "ש. איך שילמת? ת." זה תמורת שני (צ"ל שתי-ח.א) דירות שקיבל ממני לפי חשבונית".

מעיון בנ/ 3 חוזה העברת הדירה למר וקס עולה כי בסע' 14 ד' מצוין כהאי לישנה: "הקונה הסכים שהקבלן יפרע תמורת החומרים שהקונה יספק לו לבניית שלד הבניין בדרך של המחאת זכות הקבלן מפלח". ובהמשך בסע' 14 "התמורה": "תמורת הדירה תשולם למוכר ע"י הקונה מהכספים שפלח חייב לקבלן תמורת ביצוע עבודת הקמת הבניין". יודגש כי אין כל זכר לתמורה של המצאת חומרי בנייה לכלל העבודות של שי עייני בע"מ. וכל שיש כאן זו התייחסות אך ורק להקמת מבנה ספציפי זה בנקודת זמן זו,ובמיקום המוגדר שלו.לכן לא נהיר לי כיצד בגין חומרי בניין בשווי של 50,000$ זכה מר וקס וקבל מידי הנאשמים,לשיטתם, דירה בשווי של 168,300$.

...

" לכן לשיטת התביעה ועל פי כל מבחן הגיוני בהסתמך על המצע העובדתי / ראייתי הנ"ל המסקנה היחידה שמתבקשת היא כי החשבוניות דנן אינן משקפות נכונה ונאמנה מצב עסקי ו/או העברות כספים כפי שמתועד בהן.

סוף דבר מהטעמים בהם נקבתי ובהם נגעתי.מצאתי כי התביעה הרימה את נטל ההוכחה, והנאשמים, חברה ומנהלה הפעיל והרשום (בהעדר חולק) / ובעליה, אשמים בכל שיוחס להם עובדות ואישומים כנקוב בכתב האישום.