קבלה מחודשת של הגשת היתר בניית גדר

כתב התביעה התובעים הגישו כתב תביעה ביום 3.5.19 בו טענו כי הנתבעים החלו בבצוע עבודות הבנייה כאשר הם גורמים נזקים רבים לדירתם, מאחסנים ציוד מסוכן, זבל, ופסולת רבה בחצר למשך חודשים רבים שכן עבודות הבנייה שמבצעים הנתבעים, נעצרות חדשות לבקרים ולתקופות ארוכות וממושכות וגם כשהן מתחדשות אזי הן מתחדשות לשם ביצוע עבודות נקודתיות גרידא כך שכל העת התובעים מתגוררים באתר בנייה, תוך השחתת רכושם ופגיעה חמורה בזכותם להשתמש ולהנות מקניינם הפרטי.

התובעים הלינו על כך שבין המצגים ובין המציאות, אין כל קשר והנתבעים שינו את תכנית הבנייה שבקשו הם לבצע, ובתוך תכניות הבנייה שהוגשו על ידם לאישור הערייה כללו בנייה ויציקת עמודים בתוך שטח חצר ביתם, צימצום מעבר הכניסה לבניין המגורים המשמש לכניסת הדיירים האחרים, וכן עוד כהנה וכהנה שינויים ותוספות הפוגעים ברכוש שלהם ושל דיירים נוספים וכן ברכוש המשותף, ומכאן החלה מסכת הסכסוכים והיריבות המרה שנתגלעה בין הצדדים לתובענה.

סעיף בחוו"ד תאור הליקויים עלות התיקונים ₪ הערות 13.1.1 סדקים - קירות ותקרה 15,000 פנים וחוץ 13.1.2 כתמי רטיבות ועובש כולל עבודות טיח מותז וצבע סופרקריל 36,000 פנים וחוץ כולל איטום צנרת 13.1.3 ארונות מטבח – חלקי 8,000 כולל התאמה לקיים 13.1.4 ריצוף קרמי קיים – 60/60 ------- ריצוף תקין 13.1.5 ביקורת חשמלאי מוסמך בדירה 4,000 כולל תיקונים נדרשים 13.1.6 רפפות אלומיניום ------- תקין 13.1.7 אריחים קרמיים ושלבי פלסטיק לבנים בגדר 2,000 גדר היקפית 13.1.8 דוד חשמלי ------- תקין סה"כ 65,000 קומת קרקע "13.2 להלן אומדן העלויות לתיקון הליקויים בדירת לוי :

הנתבעים שאלו "אם התובעים רכשו מחדש את כל תכולת ביתם, היכן הקבלות על הרכישות השונות ?" בחוות הדעת המשלימה, המומחה מטעם ביהמ"ש אמד את עלות המיטלטלין בדירת מישפחת סמוכה בסעיף 10.4 בסך של 25,400 ₪.

הנתבעים טענו כי מטרה נוספת של הגשת התביעה הנה לאפשר לתובעים להרחיב את ביתם, באמצעות ההרחבה שהנתבעים בנו, בשטח 50 מ"ר לערך, מבלי לשלם על כך לנתבעים וכך להתעשר שלא כדין, על חשבונם.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים הסך של 44,500 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעים מחצית שווי האגרות ששולמו ומחצית חלקם בשכר טרחת המומחה מטעם ביהמ"ש ששילמו צמודים בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט בא כוחם בסך של 15,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

בהחלטתה מיום 18.2.2008 בבקשת רילוב לחדש את היתר הבניה, קבלה הוועדה המקומית את עמדת רילוב, לפיה אין לה סמכות לידון בזכות קניין במקרקעין.

מבלי לקבוע מסמרות בעיניין זה, ניכר מהתנהלות הדברים, כי אותה גדר ניבנתה ללא היתר על ידי רילוב ולא על ידי ויזל, שאחרת הייתה מופיעה מלכתחילה במסגרת הבקשה שהגישו ויזל.

רילוב בחר שלא להגיש את הבקשה לחידוש היתר בניה בחלקה 17/1 בכפיפות להוראות ש/215 וסירב לערוך בקשתו על פי התשריט התיכנוני שערכה הוועדה המקומית.

...

סיכום א. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, על כל ראשיה.

ב. התובעת, שנכנסה בנעליו של רילוב ז"ל, תישא בהוצאות המשפט, כמפורט להלן: התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות 1 ו - 2 שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

התובעת תשלם לנתבע מס 4 שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

1.6 המערערת הסכימה למתן היתר למשיבה לבנית הקונסטרוקציה בהקלה מקוו בנין צדי, ובילבד שיינתן היתר גם לבנית הגדר האקוסטית.

1.9 המשיבה הגישה בקשה להיתר בניה והמערערת היתנגדה לו. ביום 8.9.14 קבלה הוועדה לתיכנון ובניה באופן חלקי את ההיתנגדות, דרשה להתאים את גבולות המגרשים למפה המצבית ולהעמיד את המבנה בקוי הבנין על פי המפה.

נטען כי מדובר בהקמה מחודשת של מיפעל ברזל גדול יותר מקודמו, והקונסטרוקציה שהוקמה וכן מכונת כיפוף הברזל שהוצבה גדולים ומסיבים יותר מקודמיהם.

...

2.7 בשל הטעמים המפורטים לעיל המערערת גם איננה זכאית לסעד של הריסת הקונסטרוקציה.

דיון והכרעה 4.1 אקדים ואציין כי דין הערעור להדחות.

לפיכך, משלא הוכח מפגע של רעש מהמכונה, לא היה מקום להיעתר לסעד מטעם זה. 4.4 גם מטרד אסתטי של הקונסטרוקציה לא הוכח לפי קביעת בית משפט קמא.

בהתאם, הגיש התובע לועדה בקשה להיתר בנייה.

הנזקים תוקנו לבסוף על-ידי קבלנים שהזמינו מר וולך וחברת ידות במחצית השנייה של שנת 2016 (ראו קבלה מיום 7.9.2016, מוצג ויע7, עבור "קו ביוב"; קבלה מיום 14.11.2016, מוצג וי8, עבור "עבודות בנייה ושיפוצים"; תצהיר מר שקיראת; תצהיר מר שטרן).

לעמותה ניתנה האפשרות לבצע במושכר עבודות חידוש, שפוץ והתאמה, שתישארנה במושכר לאחר סיום השכירות (סעיף 10 לחוזה).

עוד הותנה ההיתר בהריסת הבנייה שנבנתה תוך חריגה מהחלקה, לאחר שמתשריט שצורף לבקשה להיתר עלה כי התובע פלש באמצעות גדר לחלקה 88 הסמוכה ואשר בבעלות המועצה והרחיב את חצרו כדי 14.5 מ' (פסקה 14 ונספח 7 לתצהיר גב' רומן; עמ' 28-27 לחוות דעת השמאית אברהם; עמ' 8 לחוות דעת השמאי בן-ארי).

...

הנתבעות טענו כי דינה של עילת תביעה זו להידחות מחמת התיישנותה ומחמת שהתובע לא נקט במסלול המינהלי הקבוע בדין.

התביעה בעילה זו כלפי הוועדה – נדחית, שכן לא הוועדה היא שתפסה את החזקה בנכס.

התביעה לצו עשה של הקמת גדר, לרבות גדר אקוסטית (הסעד שנתבע בפסקה 47 לכתב התביעה המתוקן) – נדחית.

מסקנתם של דברים היא שהתביעה נגד הוועדה נדחית, והתביעה נגד המועצה מתקבלת באופן חלקי, לפי המפורט לעיל.

בא כוחו של המודד גפן, צד ג' 1, חקר את המודד ברטיש אף הוא בחקירה נגדית, ובתשובה לשאלות שהתרתי לב"כ התובעים לשאול, השיב (ע' 34, ש' 20): "משפט המפתח שלי כהדיוט זה שהגבול החדש שהתצ"ר גרם לחוסר איזון בגבול הקודם שהיה שהבית ניבנה בדיוק על הגבול הישן. כתוצאה מיצירת הגבול החדש, נוצר העיוות הזה של עשרה ס"מ. אבל לצורך הדיוק המדידתי, ההיסטורי, האנושי להגיד שבהרבה תצרים יש את הסטייה בין ישן לחדש, כתוצאה ממכשור אחר, חישובים אחרים ואח'. לא בהכרח האדם שעשה את התצ"ר הוא הגורם הפושע לטעות". בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את מר יצחק אברבוך, מודד מוסמך ושמאי מקרקעין.

הוא אף היתייחס להסכם המכר בין התובעים למי שמכרו להם את ביתם, בו נרשמה בסעיף 4 הצהרת התובעים כי בדקו את פרטי הממכר, "לרבות גבולות המיגרש – ייתכן וקיימת פלישה ו/או פתיחת חלון בקיר שניבנה בקוו אפס". אברבוך קיבל את טענת הנתבעים כי הקימו את ביתם בגבולות החלקה שסומנו כנדרש ועל פי דין בעת שתוכנן והוקם, ובהתאם להיתר בניה שהוגש גם בהסכמת הבעלים המקוריים של החלקה של התובעים.

מר אברבוך ציין כי ביחס לפלישה הנטענת בשל הקמת החומה, הרי שעל פי התצ"ר היא הוקמה בדיוק על פי גבול החלקה (ורואים אותה כ"מחוברים שבמיצר"), ואם קיימת נטייה כלשהיא בקצה הגדר ברום הקרקע, הרי שמדובר בשטחים קטנים, ועל הצדדים לפעול בהתאם להמלצות בחוות הדעת ההנדסיות (הריסה או הקמת קיר משיק); בנושא חריגת הכלונסאות, ציין כי אלו כאמור כבר מוסתרים, אך ניתן להעזר בתצ"ר, בתוכנית הקונסטרוקציה, בחוות דעתו של המודד גפן ובדיקות נוספות שנעשו על ידו, ולקבוע כי אלו אכן הונחו בחלקתם של התובעים, ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, יש לפצות את התובעים בגין 4.5 מ"ר שנגרעו משטחם, שאת שוים העריך ב-15,660 ₪.

סוף דבר בסופו של ההליך נקבע כך: בתביעה העיקרית ניתן צו עשה המורה על הקמת קיר משיק על ידי התובעים וזאת עד ליום 1.1.23, והנתבעים יישאו במחצית עלותו בכפוף להצגת קבלות לתשלום.

...

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 3,080 ₪ בגין נגיסת הקיר המשיק בשטח נוסף משטחם של התובעים.

ההודעות נגד צדדי ג' 1 ו-2 – נדחות.

התביעה שכנגד – נדחית.