דיון והכרעה
הודעה על תנאי ההעסקה
לטענת התובעת, לא נימסרה לה עם תחילת עבודתה הודעה על תנאי העסקתה, בנגוד להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, והיא זכאית לפצוי בגין כך. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה עם תחילת עבודתה הודעה על תנאי עבודתה, והיא אף חתמה עליה, ולפיכך יש לדחות רכיב תביעה זה. התובעת, במענה לטענה זו, הכחישה כי ההודעה האמורה נימסרה לה, וטענה ביחס לחתימה שעל המסמך כי זו אינה חתימתה שלה.
על מי מבין הצדדים הנטל להוכיח כי מדובר בחתימה אותנטית, דהיינו שהתובעת אכן חתמה על הטופס? בעיניין קפלן את לוי (ע"ע 20880-07-20 Zerezgi נ' קפלן את לוי (20.6.22)), נקבע כך לעניין זה על ידי כב' השופטות חני אופק-גנדלר ולאה גליקסמן:
"37. ... ככל שהעובד טוען כי החתימה המתנוססת על גבי טופס ההודעה לעובד אינה חתימתו, על המעסיק להוכיח כי אכן העובד חתם על הטופס, ולא מוטל על העובד הנטל להוכיח, ובודאי לא נטל מוגבר כפי שקבעו חלק מהמותבים בערעורים שלפנינו, כי חתימתו זויפה. מדובר במחלוקת עובדתית, ולכן ההכרעה בה היא על יסוד מארג הראיות הקונקרטי, לרבות הערכת מהימנותם של עדים. ככל שבידי בית הדין לקבוע ממצא פוזיטיבי בנוגע לאותנטיות החתימה אזי יינתן למימצא זה המשקל ההולם. לצורך החידוד המחשבתי נניח כי בית הדין סבור שכפות המאזניים מעויינות בכל הנוגע לטענת זיוף החתימה. במצב זה וכיוון שהחתימה ממילא אינה מרכיב מהותי בטופס ההודעה לעובד, אלא אמצעי ראייתי, אזי ככל שלא עלה בידי המעסיק להוכיח את אותנטיות החתימה - יש להשקיף על המסמך כנטול חתימה. ההכרעה לגבי אותנטיות המסמך טופס ההודעה לעובד או לגבי מסירתו לעובד תהא בהתאם למארג הראייתי בכללותו לרבות מהימנות העדים."
לאחר בחינת מסכת הראיות והעדויות, אנו קובעים כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי חתימתה של התובעת על ההודעה לעובד היא חתימה אותנטית, וגם לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי מסרה בכלל את ההודעה לתובעת, ולהלן נפרוש כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית בעיניין קפלן את לוי הובהר (ראו סעיף 32 לפסק הדין) כי ככלל על המעסיק להגיש את טופס ההודעה לעובד באמצעות עד מגיש, וככלל העד אמור להיות מי משמסר, לפי הנטען, את ההודעה לעובדת.
בלא כל אזכור לבעיה רפואית המונעת ממנה לחזור לעבודתה באופן מלא;
לבסוף אשר לעדותו של ממליה, השף קונדיטור שהיה אחראי על התובעת והובא כעד מטעמה – התובעת אמנם טענה כי מעדותו (ובעיקר מתאור השיחה בינו בין אורן במהלך המשמרת הראשונה של התובעת לאחר חזרתה, עמ' 8 ש' 1) עולה בפירוש כי התובעת פוטרה ללא שימוע ועל לא עוול בכפה.
...
לדעתנו, הגרסה שמסר מלול בחקירתו היא הנכונה, דהיינו בניגוד מוחלט לטענות הנתבעת, מלול כלל לא חתם על ההודעה לעובד, ומאחר שלצד החתימה מופיע במפורש השם "צחי מלול", ומאחר שהנתבעת לא נתנה כל הסבר לעניין זה וגם לא תיקנה והסבירה מי הוא זה שחתם על ההודעה, הרי שלכאורה מתחייבת המסקנה כי חתימת המעסיק בתחתית ההודעה אינה חתימה אותנטית;
שנית מלול אמנם טען כי החתים את התובעת על טופס ההודעה לעובד, אך שוב בניגוד מוחלט לאמור בתצהירו, בעדותו בפנינו טען שלאחר שהחתים אותה על ההודעה הוא לא מסר לה אותה, אלא מסר אותה למשאבי אנוש (עמ' 23 ש' 2).
משקבענו כי השכר המוסכם והנכון של התובעת היה 38 ₪ נטו, ולא כפי שנרשם בתלושי שכר (29.5 ₪), הרי שאכן יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה (ע"ע 3565-11-19 קייטרינג השרון נ' קליימן (6.1.21)) אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובעת ברכיב זה בסך 3,000 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 3,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.