קבלה או דחייה של ערעור על החלטת שופט שלא לפסול עצמו

ערעור על החלטתו של השופט ע' דרויאן-גמליאל (להלן גם: המותב) בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.5.2022 בתפ"ח 29506-01-22 שלא לפסול את עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

בקשת הפסילה הוגשה ביום 18.5.2022, ובמסגרתה טען המערער כי החלטת המעצר כוללת "קביעות חמורות" על אודות מסוכנותו, תוך "קבלה מלאה" של טענות התביעה ושל האמור בתסקיר – אשר כלל "מידע בלתי קביל ומגמתי" שנועד להשחיר את פניו, לרבות העובדה שאחת המתלוננות הגישה נגדו בעבר תלונה שניסגרה.

לבסוף ציין המותב כי העברת ההליך להרכב אחר תגרור דחייה של מספר חודשים בשמיעתו, ויש בכך כדי "להוסיף מעט" להצדקות לדחיית בקשת הפסלות.

...

היקף החומר הבלתי-קביל שאליו נחשף המותב במסגרת הליך המעצר אינו רב בהיבט הכמותי, אך עם זאת אני סבורה כי קמה בענייננו הצדקה לפסילתו מלהמשיך ולדון בהליך וזאת, על רקע הצטברותן של מספר נסיבות ייחודיות ובפרט על רקע האופן שבו התייחס המותב בהחלטת המעצר לתלונה הקודמת שהוגשה בעניינו של המערער.

ואולם, בהחלטת המעצר גזר המותב מהמידע שאליו נחשף כאמור, מסקנות כלליות בדבר מניעיו ותחושותיו של המערער – המותב התייחס לאותה תלונה קודמת כאל אינדיקציה ל"היעדר מורא מנוכחות אפשרית של אחרים, או מסכנת חשיפה", ואף הדגיש כי התלונה "לא היוותה סמן-אזהרה מרתיע, אלא כנראה שעודדה אצל [המערער] תחושת חסינות". בהינתן אמירות אלה, ובשים לב לנסיבות ייחודיות נוספות הנוגעות לענייננו ובהן הזמן הקצר שחלף מאז מתן החלטת המעצר, חשיבותן הצפויה של קביעות מהימנוּת בהליך העיקרי, והסכמת המשיבה לקבלת הערעור – אני סבורה כי קמה הצדקה לכך שהמותב יימנע מלדון בעניינו של המערער, ולו מטעמים של מראית פני הצדק.

אשר על כן, הערעור מתקבל והשופט דרויאן-גמליאל יוחלף בשופט אחר בהליך המתנהל בעניינו של המערער.

בבית המשפט העליון רע"פ 4243/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקש: דויד אוחנונה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.1.2022 בעפ"ת 28739-12-21 שניתן על ידי כבוד השופט ר' בן-יוסף בשם המבקש: עו"ד קרן שניאור ][]החלטה

כתוצאה מהתאונה, נחבלו חמישה בני אדם, לרבות אישתו של המבקש ונכדו אשר נחבלו באופן קשה ונזקקו לאישפוז ממושך; המבקש עצמו; כלתו; ונהג רכב הפורד.

ביום 31.10.2021 נגזרו על המבקש עונשים של פסילה מקבלה או החזקה של רישיון נהיגה לתקופה של ארבעה חודשים; פסילה על-תנאי של רישיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים; וקנס בסך 750 ש"ח. המשיבה ערערה על קולת עונשו של המבקש – ובפסק דינו מיום 10.01.2022 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט ר' בן-יוסף), את ערעורה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להדחות, אף ללא צורך להדרש לטענות המבקש לגופן.

...

בסופו של דבר, השית בית המשפט המחוזי על המבקש עונשים של עבודות שירות לציבור בהיקף של 250 שעות; פסילת רישיון הנהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים; פסילה מותנית לחמישה חודשים למשך שלוש שנים וקנס כספי בסך 3,000 ש"ח. המבקש ממאן להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפניי.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך להידרש לטענות המבקש לגופן.

זאת ועוד, הרי שלא מצאתי כל פגם בפסק הדין מושא הבקשה ולא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.

ב"כ העורר טען בבקשת הפסלות כי העורר הנו בן למעלה מ- 80 שנה, הוא מתגורר באוסטרליה והוא חש כי נעשה לו עוול בגין החלטת המשיב, מנהל מסוי מקרקעין חיפה (להלן – המשיב), אשר דחה את בקשתו להאריך לו את המועד לקבלת הטבה במס שבח – מועד אותו איחר שלא באשמתו, לטענתו, אלא עקב משבר הקורונה.

יובהר, כי בקשה לפסלות שופט אינה קלף אותו שומר המבקש קרוב לחזהו על מנת לשולפו כשלוף שפן מן הכובע, ככל שלא יהיה שבע רצון מהחלטות המותב או מאמירות שנאמרו בשלב קודם כלשהוא על ידי המותב בעיניין ההליך שבפניו [(ע"א 10035/03 סלמאן דיב פרג' נ' סאלח חמד נזאל ואח' (10.3.2004); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אבראהים (3.5.1998)].

כלל מושרש הוא בהלכה הפסוקה, כי הבעת דיעה על ידי המותב היושב בדין אודות סכוייו או מידת הצלחתו של בעל דין להוכיח טענתו, אין בה כדי לבסס כי בית המשפט גמר אומר בלבו בדבר תוצאותיו של ההליך [עניין דליה גורן, בפס' 5; בע"א 3196/06 מלחם אקרם נ' ועדת הקבלה לפקולטה לרפואה - האוניברסיטה העברית בירושלים, בעמ' 3 (14.6.06); ע"א 3110/14 אהרון גינזברג נ' קרן קיימת לישראל, בפס' 8 (19.5.2014)].

בית המשפט העליון בעיניין מקוב דן בעירעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפסול עצמו מלשבת בדין, בשל כך שעמדתו בסוגיה המרכזית בעירעור שהוגש על ידי המשיבים שם נדונה בפסק דין שניתן על ידו קודם לכן, אשר אושר על ידי בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא אהרון ברק, קבע בעיניין מקוב (בפיסקה 8) כדלקמן: "במקרה שבפני לא מיתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת בית המשפט. הטעם המרכזי בגינו החליט בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעיניינם של המשיבים נעוץ בעובדה כי ערעורם של המשיבים מעלה לדיון סוגיה משפטית אשר נידונה על ידי בית המשפט בפסק דין אחר שניתן על ידו, פסק דין אשר כאמור אושר על ידי בית המשפט העליון במסגרת "הילכת שחר". אכן, נפסק לא אחת, כי אין בעצם העובדה כי שופט יושב לדין בעיניין דומה, עובדתית או משפטית, כדי להביא לפסילתו (ראו: ע"א ‎2406/98 מסגרית קינג נ' מדינת ישראל- מנהל מע"מ גבעתיים (לא פורסם); ע"א ‎6812/98 בי. ג'י. אסיסטנס נ' פרונד (לא פורסם)).

...

סבורני כי שגגה נפלה מלפני העורר בטענתו זו. בית המשפט אינו אמור לשבת דומם בדיון, שתוק ואילם.

מסקנה זו מתחייבת מן המציאות, בה ייתכנו מקרים בהם יביע שופט את דעתו השיפוטית באשר לסוגיה המתעוררת בפניו, תהא זו עמדה באשר לפירושו של חוק, תהא זו עמדה באשר לפרשנותו של חוזה.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דין בקשת הפסלות שהוגשה על ידי העורר – להידחות.

מבוא עניינו של ערעור זה השגה על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה (כב' השופט י' הלר) (להלן: "בית משפט קמא") מיום 29.9.2022, לקנוס את המשיב בגין הפרת צו הפסקה שפוטי, וזאת מכוח פקודת ביזיון בית משפט (להלן: "ההחלטה").

עוד נדחתה בקשת ב"כ המערער להורות על עיכוב המשך שמיעת הערעורים, עד להכרעה בעירעור אותו הוא מבקש להגיש על ההחלטה לדחות בקשת הפסלות שהגיש.

עוד נטען כי במקרה שארע ביום 23.8.2022 היה על בית משפט קמא לקבוע, וכך גם צריך בית משפט זה לקבוע, שנעשה במקרקעין שימוש למגורים שאינו פסול, כאמור גם בהחלטת כב' השופט ליפשיץ, והכול כאמור בהסכם השכירות ולמרות שמדובר בשכירות לטווח קצר.

ב"כ המערער טען עוד כי לא נעשה במקרקעין שימוש למלונאות משום ששימוש כזה מתאפיין במתן שירותים נוספים מעבר למתן זכות לינה במקרקעין, כגון קיום שירותי קבלה למקום האירוח, קיום שירותי הסעדה, קיום שירותי ניקיון ואחזקה (החלפת סדינים ומגבות) וקיום אפשרות למתן שירותי לילה, וכל זה לא היתקיים במקרה דנן.

אני סבורה שגם על פי הפרמטרים שקבע ב"כ המערער בעצמו למונחים בילוי, אירוח ומלונאות, היתקיימו סממנים של אירוח לצרכי בילוי, נופש ומלונאות במקרקעין בארוע של יום 23.8.2022, ואני מצטרפת בעיניין זה לכל האמור בהחלטת בית המשפט קמא ובהחלטת כב' השופט ליפשיץ.

...

מעיון בחומרים בתיק ובהחלטות שניתנו בהליך קמא, אני סבורה כי כללי אצבע אלו הם קריטריונים מובנים מאליהם וברורים, אשר ברור שהם חלק מהצו המקורי שניתן, ואי מילוי כללי אצבע אלו למעשה מרוקן את הצו מתוכן.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך כאן בסך של 7,500 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג; ב"ל 13592-06-22) (להלן – פסק הדין), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדת הערר (אי כושר) מיום 26.5.2022 (להלן – הועדה).

עבודות קלות ופשוטות בתנאים נוחים עבודות כגון: מבקר קבלות ביציאה ממרכול עבודות פנים משרדיות במיון ואריזה של רכיבים גדולים שאינם דורשים מוטוריקה עדינה ומתאפשרים עם הגבלה של שני האגודלים.

(עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי עמ' 5 (8.1.2008)) יתירה מכך, במקרה של ערעור נוסף על החלטת הועדה, יהיה בית הדין עצמו מוגבל לבחינת השאלה: האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

אומנם הילכת מוהרה קובעת כי שיעור הנכות הרפואית מהוה נקודת המוצא ביחס לדיון בשיעור הנכות התפקודית, אולם קיומו של פער בין שיעור הנכות הרפואית לנכות התפקודית איננו פוסל את קביעת הועדה אלא מלמד על הקף ההנמקה לו תדרש הועדה על מנת להסביר את הפער.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי, אני סבור כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

ואולם לאחר בחינת פרוטוקול הוועדה הגעתי למסקנה כי יש בדיון שערכה כדי ללמד על הנמקה מפורטת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.