קביעת תושבות לצורך זכאות לתוספת ותק לקצבת זקנה

עוד נקבע כי המשיבה זכאית לקיצבת זקנה מלאה בתוספת ותק מיום הגעתה לגיל זקנה לפי סעיף 246(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), ולפי פרק III לאמנה.

בקשר לכך נקבע בפסיקה כי תושבות זרה יכולה להוות שיקול רלבאנטי לבחינת יכולת הפרעון או ההחזר (ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש (1.8.2006)).

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי, ולטענות הצדדים בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה בעיקרה ולעכב את ביצועו של פסק הדין, למעט חיובו של המבקש בסכום של 3,000 ₪ בשל פגמים שונים בהתנהלותו בעניינה של המשיבה וזאת עד להכרעה בערעור.

בנסיבות אלו, ובהתחשב בסיכויי הערעור הגבוהים לכאורה, שוכנעתי כי מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

יחד עם זאת, אני סבור כי לאור קביעותיו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהתנהלות המבקש מול המשיבה,(סעיפים 63-100 לפסק הדין) אין מקום לעכב את חיובו בסכום של 3,000 ₪ שנפסקו לחובתו בהקשר זה. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בעיקרה כאמור לעיל.

המחלוקת טוען התובע כי בהתאם להוראות האמנה היה על הנתבע לחשב את הותק שלו לצרכי זכאות לקיצבת זקנה בהתאם לשנות הותק שצבר בארץ בצרוף שנות הותק שצבר בגרמניה.

סעיף 248 לחוק קובע כי מי שהיה מבוטח יותר מעשר שנים כעובד יוספו לגמלתו 2% לכל שנת ביטוח שמעל 10 שנות הביטוח הראשונות ובילבד שתוספת הותק לא תעלה על 50% מגובה הגימלה.

הדבר אף מתיישב עם ההגיון ,כפי שציינה הגב' ליימן, שכן בקיצבת הזיקנה המשולמת לתובע בגרמניה נילקח בחשבון וותק העבודה שנצבר שם. תוצאה לפיה יחשב הותק בשני המקומות "פעמיים" אינה ראויה כשלעצמה ואכן גורמת להעדפת תושב מדינת האמנה על פני תושב ישראל, זאת בנגוד להוראת סעיף 3 לאמנה המבהיר כי "גמלאות על פי הדינים של אחד מבעלי האמנה יוענקו לאזרחים של בעל האמנה השני הנמצאים דרך כלל מחוץ לשטח בעל האמנה בתנאים הנהוגים לגבי אזרחיו של בעל האמנה הראשון הנמצאים שם דרך כלל". מאידך, חישוב הגימלה כפי שנעשה לכתחילה ע"י הנתבע לא היה נאות שכן ,אף אליבא דנתבע עצמו, לא נועד סעיף 20 אלא כדי להבטיח תקופת אכשרה (ובמקרה של התובע היתה תקופת אכשרה כזו אף מכח עבודתו בארץ בלבד בלא להיזקק להוראת האמנה) .

משאין ממש בטענת התובע באשר לאופן חשוב תוספת הותק, מחד, ומשמאידך שילם הנתבע לתובע גם רטרואקטיבית, גמלה מלאה לתקופה של 7 שנים, ומשהוברר לנו כי התובע היה מודע היטב לכך שהיה זכאי לתחשיב של גמלה מלאה בכל השנים- כבר מאז שנת 2000 ומכל מקום מאז שנת 2006-קרי למעלה מ-7 שנים מאז בחר להגיש תביעתו, הרי שזכויות ככל שהיו לו בגין התקופה שקדמה לחודש 12/2016 ושלא שולמו ב2012 – התיישנו.

...

(יוער כי בח"נ ניסתה העדה לשנות מגרסתה (ע' 3 ש' 19) ואולם לא מצאנו מקום לקבל הגרסה המתוקנת כשבהמשך לכך חוזרת העדה ונסוגה הימנה(שם ש' 30 ואילך)).

לטעמנו, אכן נפלה טעות באופן חישוב גמלתו של התובע בשנת 1997- הן "לטובתו" והן "לרעתו" ואילו האופן שבו מתנהל הנתבע כיום, הן נוכח שינוי המדיניות בשנת 2004 והן באשר לאופן חישוב הוותק , הוא הנכון.

מקובלת עלי טענת הנתבע, כפי שנתמכה גם בתע"צ של הגב' ליימן ממונה על גמלאות מטעמה, כי מטרת הסעיף היא לאפשר למי שלא צבר תקופת אכשרה באחת מדינות האמנה אך לו תצורפנה תקופות הבטוח שלו בשתי המדינות יוכל לצבור תקופת אכשרה- יוכרו התקופות במצטבר.

נוכח אלה, התביעה נדחית.

הקצבה נועדה להבטיח מקור קיום מינימלי ובסיסי לתושבי ישראל שהגיעו לגיל זקנה והגנה על יכולתם להתקיים בכבוד.

בסעיף 195 בפרק ביטוח נכות ועניינו הזכאות לקיצבת נכות הוגדר המונח "מבוטח" כדלקמן: " 'מבוטח' - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הפרישה;" כלומר, מרגע שמבוטח נכה מגיע לגיל פרישה פוקעת זכאותו לקיצבת נכות, ואת מקומה של קצבת הנכות תופסת קצבת אזרח ותיק.

האם לאור הוראות סעיף 196(ג) הוא זכאי לקיצבת נכות החל מהיום ה -31 מהתאריך הקובע, וכפועל יוצא מכך לתוספת גמלה לנכה לצד קבלת קצבת אזרח ותיק? פרשנות סעיף 196(ג) סעיף 196 (ג) קובע כדלקמן:           "(ג)   (1)   על אף האמור בסעיף קטן (ב), נכה שמתקיימים בו כל התנאים המפורטים להלן והוא אינו זכאי לגימלה לפי פרק זה רק בשל כך שטרם חלפו 90 ימים מהתאריך הקובע, תשולם לו בעד פרק הזמן שבין היום ה-31 לבין היום ה-90 מהתאריך הקובע קצבה חודשית מלאה, כמשמעותה בסעיף 200(א):

עם זאת לאור נוסח הוראת החוק, גם כאשר מסתבר בדיעבד כי נגרם למבוטח אי כושר להישתכר לתקופה ארוכה (מעבר ל – 90 הימים האמורים), הוא אינו זכאי לתשלום בעד אותם 90 הימים הראשונים ולפיכך, במקרים מסוימים נותר הנכה בלא כל סיוע כלכלי בתקופה זו. לפיכך מוצע לתקן את סעיף 196 לחוק ולקבוע כי נכים בעלי "ליקוי חמור" (נכים שנקבעה להם נכות רפואית בשיעור של 70% לפחות, או בשיעור של 40% לפחות בשל סעיפי הליקוי בתחום הנפש והפיגור), אשר נקבעה להם דרגת אי כושר להישתכר מלאה למשך תקופה של שישה חודשים רצופים לפחות ואשר אינם זכאים בשל התקופה שמהיום ה 31 ליום ה – 90 מהתאריך הקובע לקיצבת שירותים מיוחדים לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט – 1979, יהיו זכאים לקיצבה חודשית מלאה (קצבת יחיד מלאה, בתוספת קצבה חודשית נוספת, ובלא תוספות בשל בן זוג וילדים) החל מהיום ה 31 לחוק הקובע.

...

השופטת לאה גליקסמן אני מסכימה לתוצאה לפיה על יסוד הטיעונים שהועלו לפנינו, דין הערעור להידחות, מהנימוקים המפורטים בחוות דעתו של חברי, השופט סופר.

יחד עם זאת, אני סבורה כי יש בעייתיות בהסדר הקבוע בחוק שלפיו אישה מבוטחת בביטוח נכות עד גיל 62 בלבד, בעוד שגבר מבוטח בביטוח נכות עד גיל 67, במיוחד נוכח העובדה שגיל פרישת חובה לאישה בהתאם לחוק גיל פרישה, תשס"ד – 2004 (להלן – חוק גיל פרישה) הוא 67, כך שאישה רשאית לבחור להמשיך לעבוד לאחר הגיעה לגיל 62 עד הגיעה לגיל 67.

סוף דבר על דעת כל חברי ההרכב הערעור נדחה.

עפ"י סעיף 246 (א), תקופת האכשרה המזכה בקיצבת אזרח ותיק היא אחת מאלה:   (1)   60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח תוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקיצבת אזרח ותיק; (2)   144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין שתקופה זו רצופה ובין שאינה רצופה; (3)   לא פחות מ- 60 חודשים, אף אם אינם רצופים, שבהם היה אדם עובד מבוטח או עובדת מבוטחת, ובילבד שמספר חודשים אלה אינו פחות ממספר החודשים שבהם היתקיימו ההוראות שלהלן: (א)   הוא לא היה מבוטח מחמת שחדל להיות תושב ישראל; (ב)   הוא לא היה עובד מבוטח או עובדת מבוטחת.מיום 1.1.1996 (1) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח תוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקיצבת הזיקנה בקיצבת אזרח ותיק;            (ב)  אישה מבוטחת לא תיזדקק לתקופת אכשרה לפי סעיף קטן (א) אם נתקיים אחד מאלה: (1)   היא גרושה, אלמנה או עגונה; (2)   היא לא נשואה, ונעשתה תושבת ישראל מכוח כניסתה לישראל, ובאותו זמן כבר הגיעה לגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ה' בלוח א'1; (3)   בן זוגה אינו מבוטח; (4)   שולמה לה קצבת נכות לפי פרק ט' בעד החודש שקדם בתכוף ליום שבו הגיעה לגיל הפרישה.

באותו פסק דין נקבע "מאחר שאין חולק כי במסגרת הנכוי מן הנכוי יש להפחית את קצבת הזקנה עד לתום תוחלת החיים של הניזוק, איני רואה סיבה מדוע לא להביא בחשבון גם את תוספת הותק לה היה הניזוק זכאי. הזכאות לתוספת ותק אינה נובעת מהתאונה, כך שאין להבחין בינה לבין קצבת הזיקנה עצמה. במקרה דנן, המערערת עבדה והשתכרה, ואין סיבה להניח שלא היתה משולמת לה תוספת ותק. כך כמובן גם לגבי ניזוק שעד לתאונה כבר עבד שנים רבות שממילא מזכות אותו בתוספת ותק מלאה. הדברים נכונים גם כאשר מדובר בניזוק צעיר, בתחילת דרכו התעסוקתית. כפי שלצורך חישוב הפסד הישתכרות בעתיד אנו יוצאים מנקודת הנחה כי אלולא התאונה הניזוק הצעיר היה ממשיך ומשתכר עד גיל הפרישה, כך יש לקחת בחשבון כי היה זכאי לתוספת ותק לקיצבת הזקנה בהגיעו לגיל המזכה" (פסקה 26 לפסק הדין – ההדגשות לא במקור).

...

אומנם העניין שם התעורר בנוגע לשאלת הניכוי מהניכוי של קצבאות הביטוח לאומי, אני סבורה כי ניתן ללמוד מהדברים גם לענייננו ולעניין עצם הזכאות לתוספת וותק.

סוף דבר סך כל הפיצויים הוא כדלהלן: · הפסד שכר בשנים האבודות 1,416,545 ₪ · הפסד קצבת אזרח ותיק 142,281 ₪ · כאב וסבל 45,886 ₪ · הוצאות אבל וקבורה 12,000 ₪ · אובדן שירותי אב ובעל 200,000 ₪ בניכוי 984,310 ₪ סה"כ 832,402 ₪ אני מקבלת אפוא את התביעה ומחייבת את הנתבעת 3 לשלם לתובעים, לפי חלקם בירושה, סכום של 832,402 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך בשוויה להיום, הוצאות עדים בסכום של 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 126,608 ₪.

באותה הודעה כתבה פקידת התביעות שמאחר שהתובעים לא נענו לפניות מיום 25.8.20 ולא התקבלה היתייחסות לנסיבות לשהות הארוכה בחו"ל מאז יולי 2009 ועד לאותו מועד, ומשבבדיקה נמצא כי זמני השהות בחו"ל ארוכים יותר מזמני השהות בארץ וכי למרות הזמן שחלף מאז הדרישה להמצאת מסמכים על מכירת הדירה בחו"ל לא הועברו מסמכים, הנתבע קובע את מעמדם כ'לא תושבים'.

ההשלכה של כך היא תוספת וותק לגימלת זקנה (כך נראה אז) שאינה מגיעה.

מאז 27/1/2020 שוהים בני הזוג בישראל ובשל מגיפת הקורונה לא משולל תושבות בתקופה זו ולא נימנע מהם זכות לשירותי בריאות.

על סמך הצהרתם בשנת 2009 שהם הצהירו על חזרתם למגורי קבע, התובע מקבל מהנתבע קצבת זקנה עם תוספת עבור התובעת.

שמעתי את גב' אורית שושן פקידת התביעות שאישרה שהיא ראתה את התשובות של העובדים (עמ' 16 שורה 30 לפרוטוקול) אך השיבה שהיא נכנסה לתיק וראתה שיש שינויים בתושבות בעקבות השהות בחו"ל ושהתיק הגיע אליה הייתה לה את החובה לבדוק את המעמד גם אחורנית ולשלול תושבות (עמ' 17 שורות 9 עד 11 לפרוטוקול).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

לאור האמור, דין התביעה להידחות.