קביעת שיעור פיצוי לקורבן עבירה

הסמכות שנתונה בידו מכוח האמור בסעיף 10(ב) לחוק העונשין היא סמכות אכיפה, להבדיל מסמכות לקבוע או להגביל את שיעור הפיצויים המגיעים לקורבן העבירה.

...

טענה זו דינה להידחות על הסף.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, הנני מציע לחבריי כי נדחה את ערעורו של היועץ המשפטי לממשלה בעניינה של מישל, המשיבה 3; כי נקבל את הערעור בעניינם של אבי, ירון, איאן ויוליה, המשיבים 1, 2, 4 ו- 5; וכי נוציא מלפנינו צו המורה על אכיפת החיובים בפיצויים אשר הוטלו על כל אחד מהמשיבים הללו בפסקי הדין הזרים בעניינם.

השופטת ע' ברון: אני שותפה לדרך הילוכו של חברי השופט א' שטיין ולמסקנה שאליה הגיע ביחס לכל אחד מהמשיבים.

ואולם, נזכיר כי כבר נפסק לא אחת, כי יכולותיו הכלכליות של נאשם אינן מהוות שיקול בקביעת שיעור הפצוי לקרבנות העבירה: "רכיב הפצוי הכספי הוא רכיב עונשי הנגזר בנוסף לרכיבי העונש האחרים, ותכליתו הענקת מזור לנפגע העבירה...הלכה היא כי יכולותיו הכלכליות של העבריין אינן מהוות שיקול בקביעת שיעור הפצוי, ואין בהעדר יכולת כלכלית כדי להצדיק היתערבות בשיעור הפצוי..." (ע"פ 9308/12 עיסא נגד מדינת ישראל [30.7.15], פסקה 103).

...

יישום השיקולים בעניינו של הנאשם מובילים למסקנה הברורה לפיה יש להטיל ענישה מצטברת משמעותית בגין מעשי השוד שביצע הנאשם – לרבות מעשה השוד בבנק בבאר יעקב, אותו ביצע בקור רוח לאחר שרצח את יניב אנגלר ז"ל. מעשי השוד אינם חלק אינטגרלי מאותה "תכנית עבריינית" של רציחת המנוח; בנסיבות תיק זה, ובמיוחד לאחר שנחשפנו לכל הראיות והעדים הרבים שהושפעו ממעשי הנאשם, עליו לתת את הדין בגין כל אחד ואחד מאירועי השוד, כביטוי לעקרון הגמול הראוי למעשי הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, כשאנו לוקחים בחשבון את מתחמי הענישה שנקבעו, תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעליו לשאת בה, וכן בהתחשב בעובדה שעסקינן בענישה מצטברת לעונש מאסר עולם חובה, אציע לחבריי להטיל על הנאשם עונש כולל של 18 שנות מאסר בפועל במצטבר בגין הרשעתו במסכת הסדרתית של מעשי השוד.

סוף דבר: אנו מטילים על הנאשם את העונשים כמפורט בחוות דעתה של השופטת מרשק מרום.

לדוגמה, בית המשפט קמא חרג מן ההלכות שנקבעו לגבי קביעת שיעור הפצוי", זאת משום שהתחשב בכך שהקל עד מאוד, כלשון פסק הדין, עם המבקש ברכיב המאסר.

דיון והכרעה טרם אדון בבקשה לגופה, אזכיר כי חיוב עבריין בתשלום פיצויים לקורבן העבירה מתבסס על סעיף 77 לחוק העונשין, ועל אף היותו חלק מיגזר הדין במשפט הפלילי, הוא נושא מאפיינים אזרחיים מובהקים, בשים לב לסעיף 78 שקובע כי חיוב בפצוי כספי הנו "כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית"; וכך בואר בפסיקת בית משפט זה (ע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (24.04.2013); ע"פ 1630/15 אבו גיליון נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (19.04.2015) (להלן: עניין אבו גיליון); ע"פ 5778/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (26.08.2021) (להלן: עניין פלוני)).

...

הבקשה נדחית אפוא.

כך גם נקבע כי אין ליישם את הרפורמה בעבירות ההמתה על עניינו של המערער משאינה מהוה דין מקל עמו הואיל ומעשיו באים בגדרי עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק שעניינו כי "המעשה נעשה לאחר תיכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". המערער אף הורשע כאמור בעבירת שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק, בגין מסירת מכשיר הטלפון של אֵם המנוחה לשוטרים תוך שהציג אותו כמכשיר הטלפון שלו וכן בשל העלמת גופת המנוחה; ובעבירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק, בגין הדיווח השיקרי למישטרה על חטיפתה של המנוחה.

בתוך כך, מלבד הכרה בסבל הפיזי והמוחשי שניגרם לקורבן העבירה, לגישתי, אף סבל נפשי עשוי בנסיבות המתאימות להכנס בגדרי נסיבה מחמירה זו, כך למשל כאשר הרצח בוצע לנגד עיני ילדי הקורבן – ובעוד הקורבן מודע לכך (ראו בהרחבה: ע"פ 3168/19 איילין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דיני (26.1.2022)).

בנסיבות העניין, ונוכח הסבל שעודנו נגרם לבני מישפחת המנוחה, בהעדר מקום מציאת גופתה והבאתה למנוחת עולמים, אף רכיב הפצוי הולם את חומרת מעשיו וכן ידוע כי אין מקום להיתחשב ביכולותיו הכלכליות של המערער בעת קביעת שיעור הפיצויים (ע"פ 5778/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (28.2.2023)).

...

משהורשע המערער בבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה על ידינו, לא נותר אלא להפציר בו כי יחמול על בני משפחת המנוחה, ויחשוף בפניהם היכן טמן את גופתה כדי שהמנוחה תובא לקבורה נאותה ומנוחת עולמים ובמידת מה לבני משפחתה תמצא נחמה פורתא.

בסיכומו של דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.

מטעם זה, סבורני, כפי שסבורים חבריי, השופטים י' אלרון וח' כבוב, כי לא יהא זה ראוי לקבוע ביחס אליה מסמרות כאן ועכשיו.

עוד אעיר, כי למעשה נראה ששיקולי השקום של קטינים, כמו גם יכולתם הכלכלית וכושר ההישתכרות שלהם, משמשים בפועל שיקולים רלוואנטיים בעת קביעת שיעור הפצוי בו הם חבים כלפי קורבנות העבירה.

...

משאלו פני הדברים, סבורני כי בנסיבות העניין, כאמור, טעה בית המשפט קמא טעות המצדיקה את התערבותנו.

אמנם, פיצוי בסך של 30,000 ש"ח הוא חריג ביחס למדיניות הענישה הנוהגת (כאמור לעיל בפסקה 27), אולם סבורני כי בנסיבות המיוחדות עליהן עמדתי לעיל, יש לכך הצדקה.

סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעורים בחלקם.