כך גם נקבע כי אין ליישם את הרפורמה בעבירות ההמתה על עניינו של המערער משאינה מהוה דין מקל עמו הואיל ומעשיו באים בגדרי עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק שעניינו כי "המעשה נעשה לאחר תיכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית".
המערער אף הורשע כאמור בעבירת שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק, בגין מסירת מכשיר הטלפון של אֵם המנוחה לשוטרים תוך שהציג אותו כמכשיר הטלפון שלו וכן בשל העלמת גופת המנוחה; ובעבירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק, בגין הדיווח השיקרי למישטרה על חטיפתה של המנוחה.
בתוך כך, מלבד הכרה בסבל הפיזי והמוחשי שניגרם לקורבן העבירה, לגישתי, אף סבל נפשי עשוי בנסיבות המתאימות להכנס בגדרי נסיבה מחמירה זו, כך למשל כאשר הרצח בוצע לנגד עיני ילדי הקורבן – ובעוד הקורבן מודע לכך (ראו בהרחבה: ע"פ 3168/19 איילין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דיני (26.1.2022)).
בנסיבות העניין, ונוכח הסבל שעודנו נגרם לבני מישפחת המנוחה, בהעדר מקום מציאת גופתה והבאתה למנוחת עולמים, אף רכיב הפצוי הולם את חומרת מעשיו וכן ידוע כי אין מקום להיתחשב ביכולותיו הכלכליות של המערער בעת קביעת שיעור הפיצויים (ע"פ 5778/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (28.2.2023)).
...
משהורשע המערער בבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה על ידינו, לא נותר אלא להפציר בו כי יחמול על בני משפחת המנוחה, ויחשוף בפניהם היכן טמן את גופתה כדי שהמנוחה תובא לקבורה נאותה ומנוחת עולמים ובמידת מה לבני משפחתה תמצא נחמה פורתא.
בסיכומו של דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.
מטעם זה, סבורני, כפי שסבורים חבריי, השופטים י' אלרון וח' כבוב, כי לא יהא זה ראוי לקבוע ביחס אליה מסמרות כאן ועכשיו.