קביעת שיעור פיצוי בגין מוות בקרן פנסיה

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעורים שהוגשו בהליך זה (להלן- פסה"ד בעירעור) נקבע בסעיף 59 כדלהלן- אנו מורים איפוא על החזרת הדיון לבית הדין האיזורי לקביעת שיעור הפצוי בעקבות קבלת ערעור המערערים, ויחול האמור להלן: בהיבט המהותי יהיה על בית הדין לקבוע על בסיס הראיות הקיימות מה הוא השכר המבוטח של המנוחה; מה התקנון לפיו יחושבו זכויות ילדי המנוחה - האם תקנון קרן הפניקס בה היו למנוחה בעבר זכויות שנפדו או שמא תקנון מנורה מבטחים שהיא קרן הפנסיה החדשה הגדולה ביותר (הגם שיש להניח שאין הבדל מהותי, אם בכלל, בהוראות התקנונים.

זאת, הן כיוון שאין מדובר בכלל ב"הפסד" של רווח שיכולה היתה המנוחה לקבל (ביחס לתקופה מאז פטירתה) והן כיוון שברי בנסיבותיה של המנוחה דכאן כי לא שילמה דמי גמולים (ונוכח היתנהלותה יש מקום לקבוע שגם לו היו מבצעים עבורה הנתבעים את התשלום היו ממנים גם את חלקה) ,ומכל מקום טענת הנתבעים לפיה הנזק שניגרם בשל אי ביצוע חלקה של המנוחה בהפרשות דמי גמולים הוא נזק שבו התובעים צריכים לשאת,נדחתה בפסה"ד בעירעור (ס' 54-55 שם).

...

בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעורים שהוגשו בהליך זה (להלן- פסה"ד בערעור) נקבע בסעיף 59 כדלהלן- אנו מורים אפוא על החזרת הדיון לבית הדין האזורי לקביעת שיעור הפיצוי בעקבות קבלת ערעור המערערים, ויחול האמור להלן: בהיבט המהותי יהיה על בית הדין לקבוע על בסיס הראיות הקיימות מה הוא השכר המבוטח של המנוחה; מה התקנון לפיו יחושבו זכויות ילדי המנוחה - האם תקנון קרן הפניקס בה היו למנוחה בעבר זכויות שנפדו או שמא תקנון מנורה מבטחים שהיא קרן הפנסיה החדשה הגדולה ביותר (הגם שיש להניח שאין הבדל מהותי, אם בכלל, בהוראות התקנונים.

אם כן , בנוגע לאותן טענות, לא מצאנו מקום שלא לאמץ את חוו"ד מר בוכבינדר.

אף אם אכן כך הוא , לא מצאנו בסיס להנחה הגלומה בנתון זה של המומחה כביכול על הנתבעים לפצות בגין אבדן ה"שחרור" מדמי גמולים.

כפי שציינו הנתבעים בצדק, אין כל תחשיב הנספח לחוות דעתו של מר בוכבינדר ועל כן אין מנוס אלא מלהשיב אליו להשלמה את חוות הדעת על מנת לערוך חישוב מחודש על יסוד שני הנושאים לעיל-חישוב שאינו כולל פיצוי שווי דמי הגמולים, וכאשר ערך השכר המבוטח הממודד של 2692 ₪ בלבד.

פרק מ"ד עניינו "הפרשות לקופת גמל". בסעיף 151 להסכם נקבע לאמור: "למען הסר ספק, ההוראות בדבר הפרשות לקופות גמל (פנסיה, הישתלמות, תגמולים ו/או תגמולים ופיצויים), שהיו קיימות ערב חתימת הסכם זה, ימשיכו לחול לגבי אותם רכיבי שכר הממשיכים להתקיים בתנאי הרפורמה." ביום 1.1.2011, בהתאם לסעיף 86 (ו) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), תשס"ה- 2005 (להלן- חוק הפיקוח), ביצעו הקרנות שינוי מבני ולפיו בוצעה הפרדה חשבונאית, כלכלית ומשפטית בין החברות המנהלות לבין קרנות ההשתלמות בכל הנוגע לנכסיהן והתחייבויותיהן.

על מעמדן הייחודי של קרנות המורים ניתן ללמוד מסעיף 3(ה) לפקודת מס הכנסה המתייחס ל"הכנסה" של עובד מתשלומים ששילם מעסיק לקרן הישתלמות ולשיעורי ההפקדה שונים מהרגיל, מדברי ההסבר להצעת החוק של הממשלה מס' 1652 מיום 30.11.1983 בהם נאמר כי "מוצע לקבוע תיקרה לשעורי הפרשה אשר לגביהם תינתן ההקלה האמורה, התיקרה המוצעת – 8.4%..." ומהדיון בהצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 58) מיום 14.12.1983 במהלכו ציין שר האוצר (דאז) יגאל כהן –אורגד כי "מדובר על 8.4% לגבי מורים ו-7.5% לגבי עובדים אחרים...את המורים פטרנו ממס על פי דוח ועדת עציוני". בזיקה להיבט המס מצאנו לציין, כי עצם העובדה כי קיימת נקודת ההתייחסות שונה במיסוי לעובדי הוראה, אין משמעה כי לא ניתן להתייחס לכלל קרנות ההשתלמות לרבות קרנות המורים כמיקשה אחת, כפי "העובדה שמכשירי החסכון (הפנסיוניים- ד.י.) השונים זוכים להטבת מס זהה, ודאי איננה מחייבת את המדינה לראות אותן כמיקשה אחת. בידי הממשלה אפשרויות רבות לעודד את הציבור לבחור במוצר פנסיוני מסויים, והיא רשאית לבחור מביניהן את הנראית בעיניה (בהערת אגב, ניתן לשער מה היתה עמדת העותרים אילו המדינה היתה מעניקה הטבת מס מיוחדת לקרנות הפנסיה)" (עניין פורום החוסכים).

ואכן, ב"כ קרנות מג"מ טען בפנינו כי "כאשר עובד ההוראה (מבקש –ד.י.) למשוך את כספיו לבטל את החברות הוא איננו מקבל את כספו בנגוד לנאמר אלא במצב של פטירה או הגעה לגיל פרישה זה המצב היחיד שבו יקבל את כספיו וכן סוצאליים שמצב כלכלי קשה שצריך לשכנע את הועדה" (ע' 4 ש' 27-32; ע' 36 ש' 1-5).

בעיניין דוידוביץ נקבע כי "אנו מקבלים את עמדת הנתבעת שככלל האחריות לבדוק את תלושי השכר מוטלת על עובד והצטרפות לקרן הישתלמות מצריכה פעולה אקטיבית מטעם העובד" ובהמשך כי "התובעת לא דקדקה בתוכן תלוש השכר ולא הייתה ערה לכך שלא מנוכים משכרה כספים לקרן הישתלמות, ובמצב רגיל היינו זוקפים זאת לחובת העובד". ואולם "מאחר שהנתבעת לא שמרה את המסמכים כמתחייב בתקנות הארכיונים ולא הציגה אסמכתה שהתובעת בחרה שלא להפריש לקרן הישתלמות בייחוד לאחר שבתקופה הראשונה הייתה הפרשה לקרן הישתלמות, החלטנו לחייב את הנתבעת בפצוי בגין אי ההפרשות". מסרונים, הודעות דוא"ל - "במהלך ארבע שנים האחרונות, משרד החינוך פונה באופן יזום לעובדי הוראה שלא הצטרפו לקרן הישתלמות באמצעים נוספים כגון מסרונים מייל ובדואר" (מד/ סע' 25; נספח ז').

...

אנו סבורים כי על הצדדים לשקול לכלול הוראה בהסכם המתגבש שבה כל עובד הוראה חדש אשר יקלט למערכת החינוך יצורף לקרן השתלמות.

סוף דבר זכות עובד הוראה להצטרף לקרן השתלמות היא זכות אשר המעסיק מחויב להציע לתתה אך אין העובד מחויב לקבלה.

אשר על כן, בקשת הצד נדחית, בכפוף להערותינו בסעיפים 197-201 לעיל.

המשיבים עתרו בתביעתם לסעדים אלה: מתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת ומר לוי היו מעסיקיו במשותף של המנוח בתקופה הרלוואנטית לתביעה; מתן פסק דין הצהרתי בעיניין גובה שכרו האמתי של המנוח ותיקון תלושי שכרו בהתאם; חיוב המבקשת בפצוי נזיקי בגובה הפסדי הפנסיה שנגרמו למשיבים עקב אי עריכת ביטוח פנסיוני למנוח בתקופת עבודתו; חיוב המוסד לביטוח לאומי לשלם למשיבים קצבת תלויים על בסיס שכרו האמתי של המנוח, כפי שיקבע על ידי בית הדין.

לטענת המבקשת, פטירת האלמנה טרם מתן פסק הדין, מצדיקה את שינוי פסק הדין או ביטולו, משום שקצבת האלמנה מפסיקה להשתלם על ידי קרן הפנסיה עם פטירת האלמנה ואין היא ניתן להורשה.

עוד טענה המבקשת, כי לבית דין שלערעור סמכות לבטל את פסק דינו של בית הדין האיזורי מיום 10.3.2019, וכי נוכח פטירת האלמנה טרם מתן פסק דין סופי בתיק, אין הצדקה לתשלום הפצוי בשיעור שנקבע בפסק הדין.

...

   אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור - במקרה שלפני, חרף משקלן של הסוגיות העומדות על הכף שוכנעתי, שלא ניתן להעריך שסיכויי בקשת רשות הערעור הם טובים במידה המצדיקה לכשעצמה היעתרות לבקשה להארכת מועד.

שנית, תקנה 25 לתקנות בית הדין לעבודה, העוסקת ב"חילופי בעל דין", קובעת כך: "25.(א) לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין." עולה על פני הדברים מהוראת התקנה, כי בית הדין האזורי היה מוסמך ליתן את פסק דינו חרף פטירת האלמנה בין "גמר הדיון" לבין "פסק הדין". נוכח כל האמור, לא ניתן לקבוע שסיכוייה של בקשת רשות הערעור טובים.

כללם של דברים - בהעדר 'טעם מיוחד' לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, ומשלא ניתן לקבוע כי טובים סיכויי בקשת רשות הערעור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נדחית.

לאחר מות ברוך ז"ל מונה התובע למנהל הנתבעת 1: ביום 22.12.15 נפטר ברוך ז"ל. לטענת הנתבעים 2-3, התובע, איש אמונו של אביהם, פנה אליהם לאחר מות אביהם, ואמר שאם לא יגדילו שכרו באופן משמעותי ויתנו לו לנהל את החברה בנוסף להמשך עבודתו כנהג הוא יעזוב, כך סיכמו הנתבעים עם התובע שינהל את החברה והגדילו את שכרו ל- 12,549 ₪.

הפרשות לפנסיה התובע טען כי מתלושי השכר עולה כי הופרשו לו כספים לקרן הפנסיה, כדין, ואולם, בדיקה שערך העלתה, לטענתו, כי הכספים הצבורים לזכותו הן בשל תגמולים והן בשל פיצויים הם 32,617 ₪ בלבד.

לפיכך, בתקופה זו היה על הנתבעת להפריש לתובע כספים לפנסיה בהתאם למשכורתו החודשית הקבועה: שנה השכר הקובע שיעור ההפקדה - חלק מעסיק שיעור ההפקדה -חלק עובד סה"כ מיולי עד דצמבר 2018 12,590 ₪ X 6 = 75,540 ₪ 6.5%- 4,910 ₪ 6%- 4,532 ₪ 9,442 ₪ מינואר עד אוגוסט 2019 100,392 ₪ 6.5% - 6,525 ₪ 6%- 6,023 ₪ 12,548 ₪ סה"כ 96,041 ₪ בהתאם לחישובים הנ"ל היה על הנתבעים להפריש לתובע כספים לקרן פנסיה משנת 2011 (חלק עובד ומעביד) בסך כולל של 96,041 ₪.

...

לסיכום: על הנתבעים לשלם לתובע סך של 256,036 ₪ כמפורט להלן: פיצויי פיטורים - 108,758 ₪ הפרשות לפנסיה - 96,041 ₪ כאמור לעיל, סכומים אלה ישולמו לאחר שהתובע ימציא לנתבעים אישור על גובה הכספים שהופקדו בקופת הגמל והפיצויים ולאחר שיקוזז מכל אחד מהסכומים לעיל, הסכום שהופקד בקופה.

דמי חופשה - 34,258 ₪ קרן השתלמות - 8,796 ₪ דמי הבראה – 8,183 ₪ בנסיבות העניין, ועל אף שפסקנו לזכות התובע כספים כפי שפירטנו לעיל, לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לזכותו.

אנו סבורים כי המחלוקת בין הצדדים לא היתה קמה לאור מעשיו של התובע, אשר יש בהם חומרה יתרה לאור העובדה שהוא היה איש אמונו של ברוך המנוח וגם איש אמונם של הנתבעים 2-3, ושימש מנהל החברה לאחר פטירת ברוך ז"ל. הנתבעים, לפי גרסתם שלא נסתרה, שילמו את אשר היו חייבים לעובדים השכירים האחרים שהעסיקו, לאחר סגירת הנתבעת 1.

ד"ר יהלום העיד על כך (פרוטוקול הדיון מיום 19.09.21 עמ' 145 , שורות 19-21 ): "ת: לא, כן. הסעיף הזה של רדיקולופתיה מותנית, הסעיף הזה הוא סעיף שבו ניתן להגיע עד 20% באחוזי הנכות, אבל אחוזי נכות, לתת מעל 10% על משהו שלא, בלי אובדן כוח, אין, הכוח שלו," לפיכך אני סבור כי ניתן לקבוע כי נכותו הצמיתה של התובע בתחום הנורולוגי הנה בשיעור של 10%.

התובע העיד כי הוא מקבל פנסייה בסך 3,600 ₪ מאנגליה וכן תגמולים מקרן פנסיה פרטית אך לא זכר באיזה סכום מדובר.

במילותיו של הנשיא א' ברק (כתוארו אז): "התכלית המונחת ביסוד ההסדר של הפקודה היא להעניק פיצוי בגין אובדן התלות, תוך החזרת המצב לקדמותו. כלומר, העמדת התלויה, במונחים כספיים, באותו מצב שבו הייתה נתונה לולא מעשה הנזיקין שבוצע במנוח. לעניין זה, הקובע הוא היחס העובדתי, הלכה למעשה, של התלות" (ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים, פ"ד נה(1) 12, 27 [1999] עמ' 28).

זכות זו המוחלת על תביעת פלת"ד מכוח סעיף 4(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975), מגדירה תלויים כך: "גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אלולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה". לאור הדין הקיים, התובע 1 זכאי לפצוי בגין אובדן שירותי בת-זוג.

...

ערך הפיצוי צריך שיהא "פיצוי ממשי על אבדן דבר שהוא יקר מכל...". לדידי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שירותי רעיה במופרד מראש נזק של כאב וסבל ואני קובע סך גלובלאלי של 180,000 ₪.

אני סבור כי נכון לקבוע שהתובעים יפוצו בסך 20,000 ₪ בגין הוצאות קבורה.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ב, 11 יוני 2022, בהעדר הצדדים.