קביעת שיעור נכות רפואית בעקבות תאונת דרכים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת פ' לוקיץ') מיום 19.1.20 בת"א 17337-12-15, לפיו חויבה המשיבה לשלם למערער פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים.

יחד עם זאת, ההלכה היא כי: "גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הנו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב(3) 792, 798-797)" [ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, בפיסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין (פורסם בנבו, 4.7.2005)].

...

כמו כן, בית המשפט קמא בחן את השתכרות המערער בפועל, הן כשכיר והן כעצמאי, ועל בסיס שילוב כל הנתונים, ולאחר שמיעת המערער והתרשמותו ממנו, קבע את בסיס השכר, ולא מצאנו טעות בקביעתו באשר לבסיס השכר לעבר המצדיקה התערבותנו.

לא מצאנו להתערב ברכיב זה, שכן גם אם חלה חובה על עצמאי לבצע הפרשה לפנסיה, המדובר בהפרשה שחלה על המערער עצמו, ולפיכך, הנטל עליו להוכיח כי ייגרם לו הפסד אם יעמדו על כפות המאזניים, מחד גיסא, הפרשותיו, ומאידך גיסא, הסכומים שהיה מקבל בעתיד על בסיס אותן הפרשות.

ככל שהסכום שנקבע בפסק הדין שולם, תשלם המשיבה למערער את ההפרש בסך של 109,387 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום זה, בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.1.20 ועד מועד התשלום בפועל.

הגם שסברתי אחרת מהמומחה אין להיתעלם מכך, שהמומחה היה ער לקושי הנובע מהיעדר תעוד על טווחי תנועה אקטיביים ו/או פסיביים לא רק בתעוד שהוצג בפניו אלא גם במועד שבדק קלינית את התובעת, הבדיקה הפסיבית לא בוצעה ו/או לא תועדה כנדרש בחוות הדעת, ואף המומחה סבר שיש מימד של חוסר סבירות בתגובות התובעת (ראה בחוות דעתו) ולכן, על פי מכלול הנתונים ובשים לב לתק' 41(4)ב' לתק' הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) ולהערכת המומחה את שיעור נכותה של התובעת בגין מצב קודם -5%, אני קובע את שיעור נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה שבנידון בשיעור של 10%.

יחד עם זאת, יש לזכור שנכות תפקודית אינה חזות הכל ובית המשפט רשאי לקבוע את אובדן כושר ההישתכרות גם ללא קביעה של נכות תפקודית וזאת על סמך הראיות שהובאו בפניו, ראה לעניין זה: "להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

...

לאור כל האמור בכתב ההגנה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.

מאחר ומהטיפולים נעשו כולם במסגרת קופת החולים , אני סבור שבהעדר ראיות מיוחדות אכן יש לפסוק פיצוי גלובלי בראש נזק זה תוך הנחה שבסמוך לתאונה נזקקה התובעת להוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים ובדיקות רפואיות .

לכן, אני קובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

שיעור הנזק: הפסד ההשתכרות לעבר- אין פיצוי אובדן כושר ההשתכרות לעתיד- 137,747 ₪ הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 17,218 ₪ עזרת הזולת עבר ועתיד- 30,000 ₪ הוצאות נסיעה ורפואית עבר ועתיד – 5,000 ₪ כאב וסבל- 21,097 ₪ סה"כ – 211,062 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 211,062 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ועוד מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

מונחת בפניי בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 29.9.21, לפיה נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה ומשוקללת בשיעור של 14.5%, עקב תאונת דרכים בה היה מעורב לטענתו.

בתום ההליכים במל"ל, נקבעו לתובע בגין התאונה נכויות רפואיות כלהלן: בתחום הנפשי - נכות צמיתה בשיעור של 20%; בתחום הכירורגיה הכללית - לא נותרה נכות צמיתה (0%); ובתחום האורתופדי - נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור של 14.5%.

...

למעשה, אין מנוס מן המסקנה, כי התובע מסר דיווח שאינו אמת בטופס התביעה לקבלת דמי פגיעה והודעה על התאונה שהוא הגיש למל"ל. כך, בסעיף 4 של טופס זה, התובע נשאל האם סבל בעבר ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבו הנטען דהיום, והשיב על כך תשובה שלילית, אך כפי שראינו, התיעוד הרפואי שהוצג על ידי הנתבעת במסגרת הבקשה מלמד אחרת.

בית המשפט העליון כבר הטעים, במקרה כבענייננו, את המשמעות של הסתרת מידע רפואי על ידי הנפגע באומרו, "ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלוונטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות" [רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, פסקה 7 (8.4.2013)].

לכן, גם מטעם זה יש לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות האורתופדית במל"ל - מתקבלת.

מונחת בפניי בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 25.10.2022, לפיה נותרה לתובעת נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10% בצואר, עקב תאונת דרכים בה היתה מעורבת.

כפי שהבהיר כבוד השופט י' עמית, "הינה כי כן, במקרים שבהם ניתנה רשות להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בעיניין הקשר הסיבתי, ניתן להצביע על קשר קונקריטי בין המידע החסר לבין הליקוי הרפואי שבגינו נקבעה נכות. המשמעות היא כי לא כל אימת שמתגלה מידע כלשהוא על מצב רפואי קודם (או מאוחר) של הניזוק, יינתן היתר להביא ראיות לסתור. רק "במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוואנטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה" עניין רוטמן, בפיסקה 6" [רע"א 7950/19 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (30.12.2019)].

...

בדו"ח הועדה מדרג 1 נכתבו הנימוקים למסקנה האמורה, לפיהם: "בעיון בתיק הרפואי יש רישום מ09/2016 על כאבי צוואר עם רישום על פריצות דיסק C3-4 מצבה סופי ולא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. השינויים ב MRI הם של מחלה ניוונית דיסקלית לא טראומתי וגם שינויים אלו לא מסבירים את ההגבלה בבדיקה הקלינית". התובעת הגישה ערר לוועדה הרפואית לעררים במל"ל (להלן: "הועדה לעררים").

בית המשפט העליון כבר הטעים, במקרה כבענייננו, את המשמעות של הסתרת מידע רפואי על ידי הנפגע באומרו, "ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלוונטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות" [רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, פסקה 7 (8.4.2013)].

לכן, גם מטעם זה יש לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות האורתופדית במל"ל - מתקבלת.

כפי שפורט בהרחבה באותם פסקי דין, שלי שהביאה הנתבעת (וכן בת.א. (ב"ש) 44265-01-22 א.ח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (24.8.23)) המחוקק לא היתנה את הפצוי בשיעור הנכות הרפואית, ובודאי שלא לפי תקנות הביטוח הלאומי (למעט פיצוי בגין כאב וסבל בתאונות דרכים לפי חוק הפיצויים).

ברע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פד"י נז(4) 350 (2003) נקבע כי בתביעות הניזוק על בית המשפט לקבוע את שיעור הנכות הרפואית שניגרם עקב התאונה וכן את שיעור הנכות הרפואית הכוללת בהסתמך על מומחים מטעם בית המשפט.

...

יש קושי להיעתר לבקשה הן מבחינה פורמלית, הן מבחינה ראייתית ואבהיר:- מבחינה פורמלית – מדובר בראש נזק שהיה צורך לפרט אותו בכתב התביעה.

לפיכך הנני דוחה את הדרישה לתשלום סכום זה. דרך החישוב של הפיצוי בגין כאב וסבל הנתבעת מפנה, כאמור לדבריו של כב' השופט הנדל בעניין אלנסארה וכן לקביעתה של כב' השופטת צ'רקה בת.א. (שלום-י"ם) 48258-03-15 נ.א.מ נ' מוחמד ג'בארין ואח' (2018) שם מצאה לנכון להפחית את הפיצוי בשל העובדה שהתובע "לקח סיכון" בכך שלא עשה ביטוח.

סבור אני, כי בשאלה זו טועה הנתבעת ואין מקום להפחית את הפיצוי רק כעונש לתובע שלא ערך ביטוח.