קביעת קשר סיבתי בין ליקוי שמיעה לעבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

בתובענה זו עותר התובע להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון תמידי, מהם הוא סובל לטענתו, כפגיעה בעבודה בהתאם להוראת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

ככל שמתקיים התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק - האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק? האם מיתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק? האם סובל התובע מטינטון תמידי? ככל שמתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(1) לחוק וככל שהתובע סובל מטינטון תמידי - האם קיים קשר סיבתי בין הטינטון התמידי לבין חשיפתו של התובע לרעש מזיק? האם מיתקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק: המומחה יתבקש לפרט כמה פעמים פנה התובע לפני יום 19.11.15 (מועד הגשת התביעה לנתבע) לגורם רפואי בתלונה על טינטון; והאם מדובר בתלונות אותנטיות?"

אין בבדיקה זו כדי להוכיח קיומו של טינטון, קביעת משכו (רציף או לסירוגין), ובודאי שאינה קובעת קשר סיבתי בין הטינטון לחשיפה לרעש בעבודה.

גם מבחינה מנהלתית, סעיף 84(א)(ב) קובע שטינטון עקב חשיפה לרעש לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכמפורט בתשובה הראשונה סעיף זה לא היתקיים במלואו.

לא מצאנו טעם שלא לאמץ מסקנה זו. בהעדר קשר סיבתי בין הטינטון לבין החשיפה לרעש, אין מקום להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק.

...

בסיכומיו, טוען התובע כי יש לקבל את התביעה.

מצאנו אף לאמץ את מסקנתו כי התלונות על טנטון תמידי אינן מהימנות, בהיותן כאלה שרוכזו בסמיכות להגשת התביעה לנתבע, ולאחר שחלפו מספר חודשים בהם לא עבד עוד התובע בחשיפה לרעש מזיק.

זאת ועוד, מסקנתו של ד"ר חביבאללה בחוות דעתו באשר לספי השמיעה בתדירויות הדיבור, כפי שעולים מבדיקת מכון "מיניפון", אינה מקובלת עלינו מהטעמים שפרטנו כבר לעיל.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

כאמור, התובע החליט לערער לבית הדין הארצי, לפיכך ביום 22.11.2020, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי שקבע כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האיזורי על מנת למנות מומחה נוסף, במסגרת פסק דין זה נקבע, כמצוטט: " לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה מצאנו כי דין העירעור להיתקבל באופן חלקי במובן זה שיש להחזיר את התיק לבית הדין האיזורי לשם מינוי מומחה נוסף בתיק. אלה הנימוקים להכרעתנו: עיון בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי המומחה סבור כי ליקוי השמיעה של המבקש מורכב מגורם של חשיפה לרעש וכן מגורם שאינו חשיפה לרעש. קביעת המומחה מבוססת בעיקר על כך שה- Notch ב- 500 הרץ אינו מתאים לירידת שמיעה שנובעת מחשיפה לרעש. המומחה אינו יודע להסביר מהי הפתולוגיה השניה שגורמת לירידה בשמיעה (תחלואתי, טרואמה וכו'), אך למעשה אין בקביעה זו צורך והשאלה הרלבנטית היא האם המומחה סבור כי יש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור לבין החשיפה לרעש. גם לאחר המענה של המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת לא ניתן לקבל תשובה מספקת לשאלה זו. אי בהירות נוספת נוגעת לשאלה האם הקשר הסיבתי אליו מתייחס המומחה נוגע לירידת כושר השמיעה בממוצע תדירויות הדיבור. המומחה אכן הבהיר כי ה- Notch ב- 500 דציבל אינו אופייני לחשיפה לרעש, אך אין בחוות דעתו (והוא אף לא נישאל על כך) היתייחסות לשאלה האם הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נובעת מהחשיפה לרעש, הגם שזו השאלה הרלבנטית לבחינה[footnoteRef:1]. לאור הספיקות שפורטו לעיל מצאנו כי חוות הדעת אינה מאפשרת לנו להכריע בשלב זה האם יש לקבל או לדחות את תביעת המערער להכיר בליקוי שמיעתו כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק וכי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק. .." [1: ראו: עב"ל (ארצי) 31593-01-16 המוסד לביטוח לאומי – בן יצחק (28.3.17) וכן עב"ל (ארצי) 20555-03-16 עזר – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2019).

בהתאם לסעיף 84 א' לחוק הביטוח לאומי ( נוסח משולב) , התשנ"ה, הרי שעל מנת שתוכר ירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה, צריכים להתקיים במצטבר שלושת תנאי סעיף זה ושעה שלא נקבע כי הירידה בשמיעה הנה תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה יש לדחות את התביעה.

מבלי שמתקיימים תנאים מקדמיים אלה, ליקוי שמיעה לא יוכר כפגיעה בעבודה ולא ייבדק הקשר הסיבתי שבינו לבין עבודתו של המבוטח הנפגע".

...

כפועל יוצא מכך מונה מומחה נוסף כפי שיפורט, ומשכך עלינו לקבוע האם יש לקבל את תביעת התובע ,לפיה מבוקש לקבוע כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודתו, לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב-1995 (להלן: החוק) וזאת בהתייחסות לקביעות המומחים בתיק זה. העובדות הרלוונטיות נקבעו כדקלמן: התובע יליד 1955, עובד חברת מקורות החל משנת 1978.

כאמור, התובע החליט לערער לבית הדין הארצי, לפיכך ביום 22.11.2020, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי שקבע כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת למנות מומחה נוסף, במסגרת פסק דין זה נקבע, כמצוטט: " לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה מצאנו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי במובן זה שיש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה נוסף בתיק. אלה הנימוקים להכרעתנו: עיון בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי המומחה סבור כי ליקוי השמיעה של המבקש מורכב מגורם של חשיפה לרעש וכן מגורם שאינו חשיפה לרעש. קביעת המומחה מבוססת בעיקר על כך שה- Notch ב- 500 הרץ אינו מתאים לירידת שמיעה שנובעת מחשיפה לרעש. המומחה אינו יודע להסביר מהי הפתולוגיה השניה שגורמת לירידה בשמיעה (תחלואתי, טרואמה וכו'), אך למעשה אין בקביעה זו צורך והשאלה הרלבנטית היא האם המומחה סבור כי יש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור לבין החשיפה לרעש. גם לאחר המענה של המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת לא ניתן לקבל תשובה מספקת לשאלה זו. אי בהירות נוספת נוגעת לשאלה האם הקשר הסיבתי אליו מתייחס המומחה נוגע לירידת כושר השמיעה בממוצע תדירויות הדיבור. המומחה אכן הבהיר כי ה- Notch ב- 500 דציבל אינו אופייני לחשיפה לרעש, אך אין בחוות דעתו (והוא אף לא נשאל על כך) התייחסות לשאלה האם הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נובעת מהחשיפה לרעש, הגם שזו השאלה הרלבנטית לבחינה[footnoteRef:1]. לאור הספקות שפורטו לעיל מצאנו כי חוות הדעת אינה מאפשרת לנו להכריע בשלב זה האם יש לקבל או לדחות את תביעת המערער להכיר בליקוי שמיעתו כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק וכי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק. .." [1: ראו: עב"ל (ארצי) 31593-01-16 המוסד לביטוח לאומי – בן יצחק (28.3.17) וכן עב"ל (ארצי) 20555-03-16 עזר – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2019).

בענייננו, בשונה מעניין בן חמו, לא הגיעו הצדדים להסכמה באשר להפניית שאלת הבהרה האם ליקוי התובע יכול ויהיה מוכר כמחלת מקצוע ואין לטעמנו מקום לגזור מעניין בן חמו לעניין דכאן.

לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת התובע, וכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של המומחה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר ביזר וד"ר בנדט , התביעה נדחית.

בית הדין האיזורי נימק את ההחלטה על מינוי מומחה בעמידת המשיב בנטל השיכנוע לפי סעיף 84א(א) לחוק, אשר "לא דורש כתנאי להתקיימותו כי העובד ייחשף מידי יום לרעש התקפי ומתמשך. הדרישה היחידה היא חשיפת המבוטח לרעש התקפי ומתמשך". בית הדין הפנה להגדרות בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד – 1984 (להלן –תקנות הבטיחות) מהן עולה אמנם כי לא די בחשיפה חד פעמית לרעש התקפי אלא נידרש שיהיה מתמשך, אך "חשיפה לרעש מתמשך והתקפי יכולה להיחשב חשיפה שאינה מותרת גם אם משכה הוא דקות ספורות" ולפיכך "גם אם המטווחים לא בוצעו בתדירות יום יומית, אין בכך כשלעצמו כדי לאיין את התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק". בית הדין האיזורי הוסיף וקבע כי על המשיב לא מוטלת חובה לערוך בדיקות מפלסי רעש וכי "די בכך ששוכנענו ששהות במטווח שנמשך מספר שעות, כרוכה בחשיפה לרעש". בהקשר זה נפסק כי בדיקת השמיעה שביצע המשיב עשויה להתאים מבחינת האודיוגרם שבה לנזק שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, ולפי הילכת פאנוס נאסר (עב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.2009)) יש בה כדי להצדיק מינויו של מומחה יועץ-רפואי.

המומחה קבע לפיכך קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לרעשים במטווחים לבין הליקוי בשמיעה.

תכליתו של תיקון 79 לחוק היתה לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי שמיעה יוכרו כפגיעה בעבודה באמצעות קביעת "תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטייב את האיבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטנטון מושרי רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית" (עב"ל (ארצי) 53/08 ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2008)).

מקובלת עלינו איפוא פרשנות המוסד, הנסמכת על לשון החקיקה ותכליתו של סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, לפיה ככלל "רעש מתמשך והתקפי" הוא רעש החוזר על עצמו באופן תדיר כחלק משגרת עבודתו של המבוטח כעולה מטבלה 1 בתוספת השניה לתקנות הבטיחות הבוחנת את הרעש ביום עבודה, מבלי שנדרש לקבוע מסמרות בשאלת תדירות הרעש (לדוגמה: עובד במתכונת "היברידית" המגיע למקום העבודה רק שלושה ימים בשבוע; מכונות הפועלות רק בחלק מימי השבוע), ומכל מקום - ותוך היקש מהגדרת "רעש התקפי" - עליו להיות בהקף העולה על 200 שעות לפחות בשנה.

...

בית הדין האזורי נימק את ההחלטה על מינוי מומחה בעמידת המשיב בנטל השכנוע לפי סעיף 84א(א) לחוק, אשר "לא דורש כתנאי להתקיימותו כי העובד ייחשף מידי יום לרעש התקפי ומתמשך. הדרישה היחידה היא חשיפת המבוטח לרעש התקפי ומתמשך". בית הדין הפנה להגדרות בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד – 1984 (להלן –תקנות הבטיחות) מהן עולה אמנם כי לא די בחשיפה חד פעמית לרעש התקפי אלא נדרש שיהיה מתמשך, אך "חשיפה לרעש מתמשך והתקפי יכולה להחשב חשיפה שאינה מותרת גם אם משכה הוא דקות ספורות" ולפיכך "גם אם המטווחים לא בוצעו בתדירות יום יומית, אין בכך כשלעצמו כדי לאיין את התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק". בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי על המשיב לא מוטלת חובה לערוך בדיקות מפלסי רעש וכי "די בכך ששוכנענו ששהות במטווח שנמשך מספר שעות, כרוכה בחשיפה לרעש". בהקשר זה נפסק כי בדיקת השמיעה שביצע המשיב עשויה להתאים מבחינת האודיוגרם שבה לנזק שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, ולפי הלכת פאנוס נאסר (עב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.2009)) יש בה כדי להצדיק מינויו של מומחה יועץ-רפואי.

מקובלת עלינו אפוא פרשנות המוסד, הנסמכת על לשון החקיקה ותכליתו של סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, לפיה ככלל "רעש מתמשך והתקפי" הוא רעש החוזר על עצמו באופן תדיר כחלק משגרת עבודתו של המבוטח כעולה מטבלה 1 בתוספת השניה לתקנות הבטיחות הבוחנת את הרעש ביום עבודה, מבלי שנידרש לקבוע מסמרות בשאלת תדירות הרעש (לדוגמה: עובד במתכונת "היברידית" המגיע למקום העבודה רק שלושה ימים בשבוע; מכונות הפועלות רק בחלק מימי השבוע), ומכל מקום - ותוך היקש מהגדרת "רעש התקפי" - עליו להיות בהיקף העולה על 200 שעות לפחות בשנה.

בשולי הדברים מצאנו לנכון להעיר, כי על פרשנות הוראת חוק שטרם נבחנה להיות פרשנות המוסד ולא פרשנות אישית של פרקליט מפרקליטי המוסד שבאופן אקראי כתב את אחד מכתבי הטענות בהליך או הופיע בדיון מבין הדיונים שהתקיימו בו. חזקה על המוסד, כפי שאף למדנו מניסיוננו, כי כך הוא פועל וכי נפלה מלפניו תקלה בהליך שבפנינו.

סוף דבר – הערעור מתקבל וההכרה במשיב כ"נפגע עבודה" עקב חשיפה לרעש מתמשך והתקפי במטווחים מתבטלת.

התובע, שהועסק בהתקנת רמזורים ואביזרים בחניונים, הגיש תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון, כתאונת עבודה לפי סעיפים 84א(א) ו – 84א(ב))(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995.

וכך סיכמה כב' השופטת לאה גליקסמן ב-עב"ל (ארצי) 44213-11-18‏ דברא נ' המוסד לביטוח לאומי‏ (31.8.20)) את השפעת התיקון על אופן לבחינת תביעות בליקוי שמיעה וטינטון: "בענין ברכליס [עב"ל 53/08 ליאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2008)] עמד הנשיא (בדימוס) אדלר על כך ש"סעיף 84א לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טנטון יוכרו כפגיעה בעבודה, על ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין הטנטון". עוד נפסק כי -"...תכלית התיקון לחוק, ..., הייתה לקבוע תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטייב את האיבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטנטון מושרי רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית. סבורני, כי תכלית זו הנה ראויה וכי בענף נפגעי עבודה יש לשאוף כי יוכרו כנפגעי עבודה, רק מבוטחים שאכן נגרם להם ליקוי וליקוי זה הנו תוצאת העבודה ותנאיה". עוד הוסבר בעיניין ברכליס כי "סעיף 84א לחוק שינה את המשטר המשפטי שנהג עובר לתיקון 79 לחוק וזאת על ידי קביעת תנאים שבלעדיהם לא יוכרו ליקוי שמיעה וטנטון שמחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה. כך נקבע ברישא לסעיף 84א לחוק, כי 'אין רואים ליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה'". ובעניין אלון עמד השופט פליטמן (כתוארו דאז) על כך ש – "ראשית לכל יש להדגיש, למרות שהדבר לא נאמר במפורש, כי סעיף 84א הקובע ברישא שלו 'שאין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם...' ביטל למעשה את הדין הקודם לעניין הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה". וראו גם: עב"ל (ארצי) 22749-03-11 יחיאל סלוק – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.11.2013)].

בגלל שהערתי שקיים NIHL, הערכתי שקיימת השפעה מסוימת, לא משמעותית, גם על הירידה בתדרי הדיבור (תשובה ב' לחוות דעתי והתשובה לשאלת הבהרה מיום 1.1.2022) אם התשובה לשאלה א' חיובית – אנא הסבר הכיצד בסתירה לקביעות אלו לפיהן הליקוי שמיעה אינו נובע מחשיפה לרעש מזיק הינך קובע בכל זאת כי כן קיים קשר סיבתי מעל 50% בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה של התובע? אנא פרט בסס ונמק תשובתך.

...

כפי שפירט המומחה בהרחבה נחשף התובע: "לרעש תעסוקתי מזיק לסירוגין... לא מדובר ברעש מתמשך קבוע לאורך 8 שעות עבודה ביום... בדיקות השמיעה אינן אופייניות לליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק (Noise Induced Hearing Loss = NIHL )... ירידת השמיעה בתדירויות 250-1000 הרץ, שמשתפרת ב-2000 הרץ, אינה מתיישבת עם NIHL...". בשים לב לכל האמור, ונוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעמו, ושלא מצאנו כל הצדקה לסטות ממנה, די בחוות דעת זו כדי לקבוע שאין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מפגיעה בעבודה, ומשכך גם אין לראות בטנטון כליקוי כתוצאה מפגיעה בעבודה, לאור הוראות החוק שהוצגו לעיל; שנית באשר לטענת התובע בסיכומיו כי תביעתו הוגשה בעילה של מחלת מקצוע, נציין כי בעבר, ליקוי שמיעה יכול היה להיות מוכר כתאונת עבודה או כמחלת מקצוע על פי תקנות הביטוח הלאומי או על פי החלופה המיקרוטראומטית, אם התרחש הליקוי עקב חשיפה לרעש מזיק.

דיון והכרעה לאחר בחינת התיק בכללותו, לרבות תשובות המומחה לשאלות נוספות שהופנו אליו לאחר החזרת התיק מבית-הדין הארצי, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לשנות את המסקנה אליה הגענו בפסק הדין הראשון, לפיה דין התביעה להידחות, וננמק: ראשית עיקר ההנמקה לפסק הדין הראשון – שצוטט במלואו מעלה – תקפה להבנתנו גם לעת הזו.

נוכח מסקנה זו, דין התביעה להידחות (ראו והשוו: ב"ל 56736-03-17 פינטו נ' המוסד לביטוח לאומי (5.7.22, מותב בראשות כב' השופטת אסנת רובוביץ-ברכש)); ושלישית התובע ביקש מאיתנו בסיכומיו כי נכיר לכל הפחות בפגיעה בשמיעתו בתדירויות הגבוהות כפגיעה בעבודה, בהינתן שהמומחה הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הפגיעה בשמיעתו בתדירויות הגבוהות.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע, מר סימחו דז'וראייב, יליד 1956 שעבד שנים רבות ב"חברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, בתפקיד מפעיל בכיר בייצור, לקבוע כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודתו, לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב-1995 (להלן: החוק) וזאת נוכח דחיית תביעתו על ידי הנתבע.

שאלות: א.האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?"

נפסק זה מכבר כי אין להוסיף תנאי סף לסעיף 84א שלא נקבע בו וכי די בקביעת קיומו של קשר סיבתי חלקי לצורך עמידה בתנאי הסעיף היות והוא אינו מחייב קביעה של קשר סיבתי מלא בין ליקוי השמיעה לחשיפה לרעש (ר' עב"ל 469/09 שאולי - המוסד לביטוח לאומי (27.10.11); עב"ל 45494-03-13 המוסד לביטוח לאומי - גרשטיין (2.5.15)).

...

אין בידינו לקבל את טענת התובע כי אין לקבל את כלל בדיקת השמיעה הטובה ביותר עליה נסמך המומחה נוכח הפסיקה בעניין חג'וג', שכן עיון בחוות הדעת של ד"ר גורביץ מעלה כי לאחר שפסל מספר בדיקות, עדיין נותרו לרשותו בדיקות אשר מהימנותן לא נשללה על ידו ואשר הציגו תוצאות שונות, ומכאן הרי שנוכח הפסיקה היה מקום להפעלת כלל הבדיקה הטובה ביותר על ידו .

עוד יצוין כי גם כשד"ר גורביץ התבקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר בירון, ציין ד"ר גורביץ בתשובתו מיום 14.11.23 כי "איני מבין כיצד הגיע עמיתי לחישוב של ליקוי ממוצע מעל 20 דציבל". נוכח האמור לעיל, מששוכנענו כי חוות דעתו של ד"ר גורביץ עולה בקנה אחד עם ניתוח הוראות הדין ומשחוות דעתו ענתה על כלל השאלות הנדרשות באופן ברור ומנומק תוך התייחסות למסמכים הרפואיים שהועמדו לרשותו – שוכנענו כי יש לקבל את חוות דעתו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר גורביץ, התביעה נדחית.